ביקורת ספרותית על שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל, עמק הפחד - שרלוק הולמס #5 מאת ארתור קונן דויל
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 10 בינואר, 2014
ע"י הבלגית המעופפת


אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה, צחקתם עליה עם כולם, אבל רק מאוחר יותר הבנתם אותה העד הסוף, צחקתם באמת, וכולם הסתכלו עליכם כאילו שאתם מוזרים?

תנו לי לגשת לעניין מכיוון אחר.

בזמן האחרון אני בוכה הרבה. כלומר, אני לא בוכה על כל שטות מטופשת שקורה בחיים שלי. אין לי סיבה לבכות על החיים שלי. עדיין, אני בוכה יותר מפעם. אני בוכה כי השלג נמס, אני בוכה על דמויות מתות, דמויות שלא בכיתי עליהן בקריאה הראשונה. אי בוכה מסופים.
בזמן האחרון, אני בוכה כל מחיאת-שיבולת-שועל.

העברית תשרוד את חוסר קימותו של הביטוי בעברית.

אתמול סיימתי לקרוא את "שרלוק הולמס, כל הסיפורים- כרך ה'". אתמול הבנתי את הבדיחה, שלא הייתה בדיחה. שרלוק הולמס נגמר. אין עוד תעלומות סבוכות ופתרונות גאוניים. זו הייתה הפעם האחרונה ששרלוק הולמס הפתיע אותי בתהליך ההיקש שלו. מה שלא אעשה לא יוכל לשנות את העובדה ששרלוק הולמס הסתיים.
הבנתי את הבדיחה, באיחור אופנתי, ובאופן טבעי, כי זה מה שאני עושה בזמן האחרון, בכיתי.

כולם הסתכלו עלי מוזר. אולי כבר הספקתם להשלים עם זה ששרלוק הולמס הסתיים. השלמתם עם זה, ונתתם לעולם להמשיך. אולי מעולם לא היה לכם אכפת. אבל לי אכפת, מאוד.

"אבל יש את אגאתה כריסטי ואת הרקול פוארו." הייתם אומרים. כן, יש אותם. אבל זה לעולם, לעולם לא יהיה אותו הדבר. שרלוק גרם לי להתאהב בז'אנר הבלשות. שרלוק גרם לשינוי -קטן, אבל הולך וגדל- באופן המחשבה שלי. שרלוק גרם לי לחפש את הפתרון הפשוט ביותר, אך בו זמנית המתוחכם ביותר. זו אולי קלישאה, אבל שרלוק הולמס שינה לי את החיים.

עכשיו אמור להגיע הקטע שאני מתקצרת את "שרלוק הולמס", ממליצה עליו ובוכה קצת.
שום תקציר שאכתוב יוכל אי פעם לתמצת את מלוא המהות, השרלוקיות של הספרים. גם ההוצאה הוציאה את הספרים בלי תקציר, והם צודקים בכל מאת האחוזים. יש דברים בלתי אפשריים, ויש דברים שלא כדאי אפילו להתחיל לנסות לעשות.

המלצה- גם פה, אתן לספרים לדבר בשם עצמם. אני אפילו לא מצליחה לנסח את הפקודה שמהדהדת לי בראש
ראו. לכו. קראו. חזרו. הבחינו.


לספר לכם על הדבר שאזכור תמיד, העובדה הראשונה שאני פולטת על שרלוק הולמס?
האסלה שלו עשויה מחרסינה לבנה עם פרחים כחולים.
יש בזה משהו מעודד, בלדעת שגם לאדם הכי פחות אנושי לא רק יש צרכי קיום בסיסיים, אלא שהם מקושטים בפרחים כחולים, אתם לא חושבים?


איפהשהו על מדף, עומדים חמישה ספרים. ירוק, אדום, תכול, כחול, שחור.
בספה, מתחת למדף, יושבת ילדה ובוכה על בדיחה, באיחור של מאה שלמה.


45 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ברק (לפני שנה ו-7 חודשים)
הבלגית החופרת
אורית זיתן (לפני שנה ו-10 חודשים)
רק עכשיו שמתי לב שאת בת 18. באמת ילדה חכמה ,כפי שכתבה אפרתי
אורית זיתן (לפני שנה ו-10 חודשים)
איזו ביקורת מקסימה! תודה
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, מיכאל. אני שמחה 8^) (סמיילי המסמל אותי עושה מגוון דברים, כרגע שמחה וסורגת.)
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אהבתי מאד את הביקורת שלך!!
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, רואן.
(יש לך שן חיבה כלשהו? רואן נשמע קצת מוזר. לא מתגלגל על הלשון שלי כמו הוטנטוטנטנטנטנטונסלינג או קאומפאונופוביה, כנראה.)

אני לא יכולה שלא להסכים איתך. סדרה אדירה לגמרי. אני וחברה שלי קבענו לצפות בוענה השלישית ביחד שבוע הבא, אבל לצערי הרב היא דחתה את הפגישה לסוף פברואר. לא נראה לי שאחזיק מעמד עד אז.
נחמד לפגוש מישהי שגם אוהבת שרלוק. אני מוקפת במוגלגים שאינם חובבי שרלוק בכיתה (מישהי בוואטסאפ הכיתתי: "תפסיקו לדבר!" אני: "אתם מורידים את רמת האיי קיו בכל הרחוב." הם: "מה? ככה את יורדת עלינו?" אני: "אף אחד פה לא ראה "שרלוק"? אם לא הייתי אוהבת אתכם הייתי עוברת כיתה מזמן."). נעים מאוגד לפגוש אותך.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, מירה.
אני ממש אהבתי את כלבם של בני בסקרוויל (שם לכלב הבא שלי. מתועד לנצח באינטרנט כדי שלא אשכח.), ואם לא הייתי נשמעת כמו פרסומת מהלכת להוצאה הייתי אומרת לך לקנות את כולם ולקרוא שוב ושוב.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, שין שין.
אני שמחה שעשיתי לך חשק לקרוא שוב. באופן כללי, אני שמחה שאני עושה לאנשים חשק לקרוא, אבל את הספרים האלו במיוחד.
Rowan Jin (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מעולה, גרמת לי לרצות לקרוא את הספרים שוב :) אני ממש ממליצה לך גם לראות את הסדרה 'שרלוק' של ה-bbc. סדרה אדירה
Mira (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה כמו שכולם כתבו לא קראתי את כל הסיפורים של קונן דויל ויש לי את הסידרה חוץ מאחרון, למרות שדווקא אותו "כלבם של בני בסקרוויל" קראתי בילדותי והיה מאוד מותתח. הגיע הזמן להתחיל לקרוא את הסידרה שוב. מירה
שין שין (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
איזו ביקורת. ריגשת אותי וגם עשית לי חשק לקרוא שוב את שרלוק.
טופי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
את לא מאחרת.. לעולם לא מאוחר לקרא או להתאבל, ולקרא שוב
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
לא ידעתי את זה.
אבל אני שמחה לדעת. אני לא לבד, מתאבלת על שרלוק. אני רק מאחרת.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
כן, אתה חייב.
ותודה 8^)
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, נתי ק.

גם אני קראתי את שרלוק הולמס במרווחי זמן עצומים (לדעתי המאוד אובייקטיבית- מגיל 11 ורבע ועד היום, ספר בקצת פחות משנה בערך), אבל זה לא עזר לי בסוף, כי הוא הגיע.
טופי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
הידעת? כשמת שרלוק בפעם הראשונה אנשים מכובדים בסיטי של לונדון ענדו סרט אבל שחור על זרועם...
אפרתי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מאוד חכמה.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה לך, אפרתי. (כך הלכו להם שביבי הצניעות האחרונים שלי- עוד מישהי חוץ ממני אמרה שאני חכמה)
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
לא נראה לי שכדאי שאזכה בשיא גינס.
אני אבזבז את הכל על בניית מכונת זמן.
או שאוכל לממן את מבצע ההשתלטות על העולם שלי, באופן דמוקרטי, שוויוני והוגן כלפי כולם.

אני שמחה שעשיתי לך חשק לחזור לקרוא את הספרים.
אור (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת פשוט מקסימה, אני חייב להתחיל לקרוא כבר את הספרים.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
הי זה המשפט שלי! אני אמרתי את זה ב"הארי פוטר וגביע האש" בעמוד 557 שורה 24 (ספירה מלמעלה למטה)!

ואין כל צורך בזה, אני מבקש!
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה. האמת מזדהה איתך לגמרי. אני קוראת את ספרי הולמס במרווחים גדולים במיוחד כדי להרוויח קצת זמן.
אפרתי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה ביותר. את ילדה חכמה ביותר.
עולם (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
לבכות על בדיחה באיחור של מאה שלמה יכול אולי להיכנס לספר השיאים של גינס. יש לי קובץ סיפורים נבחרים של שרלוק הולמס ועשית לי חשק לחזור אליו.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אתה לא אוהב שרלוק הולמס? אתה מיותר.
"הרוג את המיותר!"
(אני צריכה לפסיק להשתמש בציטוט הזה. אף אחד לא מזהה אותו)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יפה מאוד!

למרות שאני לא כל כך אוהב את שרלוק הולמס...
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אני תמיד שמחה לדעת עוד על הדוקטור.
(עוד משהו לרסס בספריי על קיר החדר שלי כדי שאוכל לשלוף אותו ברגע הנכון בשיחה ולהישמע חכמה כי אני זוכרת כל דבר שאי פעם אמרת)

כמו שאמרתי, לפעמים אנחנו מבינים אחד את השני באופן מצוין.
מגדת העתידות (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
גם הדוקטור שונא סופים.
הוא קורע את הדף האחרון בכל ספר שהוא קורא, כדי שלא יהיה סוף.
רק חשבתי שתרצי לדעת.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יש לי יכולות מופלאות כי אני אדם מופלא. וצנוע.
אל תבכי. זה לא כיף, בסופו של דבר. רק משחרר. אני לא אוהבת לחשוב שאני באמת צריכה להשתחרר מכל כך הרבה דברים בזמן האחרון.

לא להכל חייב להיות סוף. אני שונאת סופים. ומה שאני עוד פחות אוהבת זה פשוט מחסור בסוף. לא מבדילים בין הסוף לבין האמצע. יש עוד תקווה להמשך, לעוד ספר. ואז מגלים שזהו. נגמר. שרלוק לא מת, אבל הוא גם לא חי. נכנסתי להיפר-איך-שקוראים-לבכי-יתר.
לכל דבר יש סוף. יש דברים שעדיף שלא יהיה להם אחד כזה.
no fear (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יש לך את היכולת המופלאה הזאת לרגש אותי רק באמצעות המילים שלך. גם לי קצת בא לבכות. לבכות? לא, נראה לי שהפעם אוותר.
הכתיבה שלך, גם אם יש בה עצבות, מעודדת אותי ונותנת לי תקווה. את מזכירה לי את הכוח של המילים, כל פעם מחדש.
הביקורת הזאת לא שלמה, איכשהו, וזה מעולה. כי זה גרום לנו להרגיש את החור.
עדיף מאוחר מלעולם לא.
לכל דבר יש סוף.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, yaelhar
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
זה אחד מהדברים שגורמים לי לחייך, האסלה עם הפרחים.
חבל שלא ספרתי את המדרגות בכניסה לבית באותה ההזדמנות. הייתי יכולה לוודא שכל ה-17 שם.
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, cujo
הבלגית המעופפת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה, נצחיה.
ידעתי שלארתור קונן דויל נמאס משרלוק ולכן הוא הרג אותו (והחזיר אותו לחיים בעזרת תירוצים קלושיםף אבל אני לא מתלוננת), אבל לא ידעתי שהוא רצה לכתוב משהו אחר. אני מרוצה עם שרלוק, ונראה לי שרוב העולם יסכים איתי.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יופי!
panyola (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
רק אל תבכי מכך שהאסלה לבנה והפרחים כחולים :)
cujo (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
כתבת יפה מאוד.
נצחיה (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
כתבת מאוד יפה. אם מסתכלים על הביוגרפיה של קונן דויל, מגלים שבשלב מסוים הולמס עצבן אותו, ומנע ממנו להקדיש את עצמו לסוג הספרות שבאמת רצה לכתוב. הוא אפילו ניסה להרוג אותו, אבל זה לא עבד - הקהל ביקש עוד ועוד הולמס. אז את ברורה מאוד.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ