ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בינואר, 2023
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
הספר הזה שייך לז'אנר ספרי האליגוריה. יש סיבות טובות לכתוב בז'אנר הזה – אם למשל אתה חי במדינה עם שלטון טוטליטרי, מעוניין לכתוב את מה שאתה חווה אבל מעדיף להישאר בחיים ומחוץ לכלא. זו סיבה טובה לכתוב ספר ככה ואם הבנתי נכון בולגקוב, למשל, כתב את "האמן ומרגריטה" מהסיבה הזאת. יש סיבות נוספות, לכתוב ספר מהז'אנר הזה: תרגום הסביבה האמיתית למְשַלים מאפשר לסופר להעביר את המסר שהוא רוצה להעביר, בלי להיות באמת חלק מהסיפור. נראה שקסטלר בחר לספר את הסיפור שלו מהסיבה הזאת.
קסטלר עושה פה פוסט מורטם לשלטון טוטליטארי. שלטון המתחיל קטן ואהוד, מגייס לו תומכים המתלהבים מהרטוריקה, שיש בה המון התלהמות ואקשן, משתכנעים שהיוצרות יתהפכו והם יהפכו לעליונים ואלה שמעליהם – יהפכו ל... אתם יודעים. האלימות שמפעיל השלטון החדש היא הכרח שלא יגונה. בלעדיו לא תוכל מהפכה עממית קטנה וטובה להתגבר על השלטון המושחת שהיה לפניה. ואז, מתודלק בהתלהבות אלה שנסחפו אחריו, מתחיל השלטון לדבר בגוף ראשון רבים. "אנחנו", "עשינו", "נבצע ונפעל" וכו'. אחרי שהפך את עצמו לדובר כ-ל האזרחים, זה הזמן בו נדרשים האזרחים להחליט על צד. אסור להם להפעיל שיקול דעת (חשיבה היא אינדבידואלית, על כן מגונה) הם נדרשים לשמור על כבוד השלטון ולא להוציא דיבתו רעה בחוץ. הם נדרשים לכבד את "מספר אחד" המורם מעם, העובד ללא לאות כדי להיטיב עם עמו, ולסגוד לו. על הדרך, העם גווע מרעב, נאנק בבתי סוהר, ומובטחים לו החיים הכי טובים שאפשר – מיד אחרי שנתמודד עם כל החבלנים והכופרים בעיקר שהשאיר לנו השלטון הקודם... ובינתיים חלקים מ"העם" – גם כאלה שהיו עד אתמול חלק מהשלטון - מעונים עד שיודו בעבירות הכי מוזרות שביצעו, כביכול, נגד השלטון. זה דורש, כמובן, חשיבה יצירתית (לברוא עבירות ולהמציא עינויים) אבל אין מאמץ שהוא קטן מדי למשרתי המשטר.
הסיפור הוא על אחד, רובשוב – אתם מוזמנים לבחור לו כל שם שיעלה בדעתכם. הוא מהפכן מהדור הראשון, צבר הערכה ואף פחד מכל מיני "עמך" ובבוא יומו, הגיע גם הוא למעצר בכוונה שיודה בעבירות שדינן מאסר או מוות. וזאת צריך להבין – המשטר הטוטליטרי, לפחות זה שהתקיים במאה ה-20, נזקק להודאה חתומה מ"העבריינים", משהו שיוכל להציג כהוכחת לבגידה בעיני "העם". כי ידוע שהדיקטטור הוא למעשה "אבי" האומה. ומי חושד באב רחום שאינו פועל למען צאצאיו? הרומן מתאר כמה שבועות בהם רובשוב אסור, בלי לדעת על מה, מתאר את החלטותיו בעבר ונחקר על "פשעיו".
קסטלר לא חי מעולם בברית המועצות. הוא אמנם התפקד למפלגה הקומוניסטית בגרמניה, במחשבה שרק היא תוכל לעצור את הפאשיזם. הוא נסע בכל רחבי בריה"מ במטרה להעלות את קרנה בעיני אנשים. אבל אחרי כמה שנים, בזמן "הטיהור הגדול" קלט עם מי יש לו עסק ועזב באכזבה.
הספר כתוב היטב והוא מעניין למרות קטעים פילוסופיים רבים. התאורים שקסטלר מתאר מפעילים את הדמיון, ולמרות שכל מי שקורא את הסיפור מבין איך הוא יסתיים הספר אפילו מותח. מה אומר לכם? למרות שהסיפור מוכר וידוע, הוא עצוב, מדכא ואף מבהיל.
0
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
פרפ"צ כשמאשימים מישהו צריכים לבדוק האם היתה לו יכולת לעשות מה שהמאשימים מציעים שיעשה.
לעניות דעתי לרוסים לא היתה יכולת להתנגד לממשל שלהם, שהיה נחוש והשתמש בכלים מאיימים להטיל טרור על הרוסים דרך איום כלפי כל מי שהכירו. כשאתה אומר "שטיפת-מוח" ו"חינוך" אני כמובן מסכימה איתך. אבל כדי להפוך מגמה צריך שתהיה הסכמה (של הורים לגבי חינוך ילדיהם, של שלטון לגבי הפסקה של שטיפת המוח) ולא סביר שתהיה הסכמה כזו מאלה שיכולים להפסיד ממנה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יעל, ודאי שהרוסים אשמים (עם או בלי מרכאות) שרוסיה הפכה יותר דיקטטורית,
וכך גם העם באפגניסטן שלא נלחם נגד הקנאות הדתית, וגם העם כאן שנמשך לסיסמאות של פתרונות כוחניים "קלים" (מי בעד מיגור הטרור שירים את ידו).
הזנחה של החינוך לדמוקרטיה של חלק גדול מהציבור כאן ושטיפת מוח שנעשית לילדים במסגרות חינוכיות מסוימות מובילה אותנו לכיוון גרוע מאוד, כמו ששטיפת המוח אצל הפלסטינים לגבי האויב הציוני מגדלת את הדור הבא של הטרוריסטים. פוסט מעניין שנתקלתי בו של יעל משאלי: https://www.facebook.com/ymishaly/posts/5492732307522922 |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, חני.
כדי להיות מדוייקת - "רוסיה" או "ברית המועצות" כלל אינן מוזכרות בספר הזה. קסטלר כתב משל עלדיקטטורה, פולחן אישיות המנהיג, שרירות של שלטון וכל אלה בלי להזכיר את המדינה עליה הוא כתב. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
נראה לי - מקריאה בלבד, אז אולי אני מפספסת משהו - שלהגדיר את בולגקוב כ"סופר די נרדף" ברוסיה של סטאלין, זה כמו לומר "הסופר זכאי, ספרו מוחרם". למשטר של סטאלין לא הפריע היותו של אדם חף מפשע. על "פשעים" קלים יותר מכתיבת ספר משלים אנשים שילמו בחייהם או בעבודת פרך במחנות. עד לא מזמן גם אני חשבתי שהרוסים "אשמים" בהפיכת רוסיה שוב(!) לדיקטטורה עם אלמנטים של פולחן אישיות. היום, לאור מה שאני רואה פה, אני לא כל כך בטוחה שהם יכלו לעשות משהו נגד נחישות פוטין להשיג עוד ועוד כוח ולהפחית עוד ועוד מזכויות האדם שבמילא אינן נשמרות שם בקפידה. |
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יופי של סקירה
ושוב רוסיה שאף פעם לא משעממת. תמיד נדמה שכל מה שאנחנו חווים בקטן, ברוסיה הוא בקנה מידה גדול יותר. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ביקורת מצוינת.
השלטונות ברוסיה הסובייטית הבינו היטב את בולגקוב, וגם אם לא הצליחו לרדת ממש לסוף דעתו, ידעו שמשהו "מסריח". הספר היה אסור להוצאה שנים ארוכות מאוד וגם הסופר די נרדף.
הבעיה שקשה להוציא אומה מדפוסים מוכרים ונפסדים. לשם כך דרוש המון זמן ומנהיגים ששמים לעצמם למטרה שינויים כאלה. את רוסיה לקחו שוב לאחור בצור ברוטלית. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ
אכן הספר יתאים לכל שיטה טוטליטרית, מהודו ועד כוש. כל קישור לאקטואליה נעשה על אחריות המקשר. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סקירה מצויינת.
הספר כנראה יתאים לתיאור כל שיטה טוטאליטארית, בין אם קומוניזם, פאשיזם, נאציזם או כל שיטה אחרת. בשיטות האלה יגדירו את "אנחנו" מול "הם", יביאו איזה מנהיג כריזמטי, ואחר כך יתחילו "לטהר" את מוסדות השלטון מאלמנטים לא רצויים ולחפש גם אלמנטים כאלה בחברה. מי שמקשר את האמור לתהליכים עכשוויים בישראל, עושה זאת על דעת עצמו. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, סקאוט.
הוא גורם לחשוב. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, strnbrg59
אין חולק על כך שהספר נכתב על רוסיה הסובייטית. הוא מפזר מספיק רמזים על כך במהלך הסיפור ("המדינה השכנה" וכו') מה שאמרתי הוא שספרות אליגורית מתאימה לנושא האוניברסלי, לא רק למדינה הספציפית. קראתי את הספר, שיצא לאור ב 1940, בשנת 2023. יש כבר מושג עגום למדי לגבי ממשל טוטוליטרי, וגם דיקטטורי. אי אפשר שלא לראות מה זה עושה לאזרחים גם אם לא אוסרים או מענים אותם. קסטלר, בדומה לאנשים בעלי טווח רחב של רעיונות, מעלה רעיונוןת שטותיים, עם רעיונות מבריקים. אם מצליחים לבור את המוץ מהתבן, מרוויחים. |
|
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יש לי בבית. טרם הגעתי אליו אבל עשית חשק. תודה.
|
|
|
strnbrg59
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אם זו אלגוריה אז היא האלגוריה הריאליסטית ביותר שאי פעם נכתבה.
נכון שאינו נוקב בשמה של מדינה מסויימת אבל ב-1940 כמה מדינות כאלה היו קיימות, ובהן שמות משפחה כמו רובאשוב? (הנה רמז: Рубашев).
מה אשר לארתור קסטלר, חבל שבזקוניו הוא קלקל לעצמו את המוניטין כשנתפס בתיאורה המגוחכה כאילו יהודי מזרח אירופה הם צאצאי איזה שבט קווקאזי. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, עמיחי.
זו בדיוק מטרתו של הז'אנר האליגורי - להזהיר מפני תופעה בלי להצביע על מישהו מסויים. ואני אומרת - שלטון טוטליטרי מכל כיוון הוא רע לאזרחים. בסיפור זה קומוניזם. אבל אם היה קסטלר מחליט להסב את תשומת הלב לשלטון הטוטליטרי בגרמניה של אותם זמנים, הסיפור לא היה שונה בהרבה. הספר, אגב, יצא לאור לראשונה ב-1940 באנגליה ומכר 4000 עותקים בלבד. אחרי המלחמה הוא יצא לאור בצרפת ומכר 400,000 עותקים (כל זה לדברי המחבר ב"אחרית דבר" בסוף הספר) |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סקירה טובה לספר מצוין,
אבל אני לא מסכים עם שיוך הספר לקטגוריית האלגוריה. לדעתי זה סיווג שגוי. הספר מתאר באופן ריאליסטי מציאות שיש דוגמאות כמותה לאין ספור. קסטלר רצה למחות ולהזהיר בדיוק מפני זה - הקומוניזם הטוטליטרי היה "האל שהכזיב". |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, סנטו.
קצת מאתגר להיכנס לקצב של הספר. אחרי שזה קורה הקריאה כבר זורמת. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה, קיבוצניק.
מידה קלה מאד של אליגורייה, נראה לי... קסטלר גם היה קיבוצניק לשלושה שבועות. בתור אדם של מלים ורעיונות נראה לי שהמעבר החד לחיי מעשה - לעבודה חקלאית שוברת גב ולצורך להידבר עם אנשים בשפה שהוא לא מכיר - גרמה לו להימלט על נפשו מהגורל הזה... |
|
|
משה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ביקורת טובה לספר שניסיתי פעם לקרוא וכנראה לא בא ביום טוב ונטשתי.
|
|
|
קיבוצניק
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה על הסקירה, שהיא עצמה כמו אלגוריה למשהו...
קסטלר במסגרת גילגוליו הרבים חי בארץ בין 1926-9 והיה מזכירו של ז'בוטינסקי. |
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
