הוצאה לאור›כנרת, זמורה-ביתן

זהו מסע אל תוך נפשה של אומה.

בנות צעירות מתאבדות אחת אחרי השנייה בעיר נידחת קארס, השוכנת בצפון – מזרח טורקיה. משורר גולה, מלנכולי וקצת נוירוטי ,שברח לגרמניה לפני שתים – עשרה שנה, מגיע לקארס באוטובוס לכמה ימים לסקר את ההתאבדויות עבור עיתון גרמני. הוא כלל לא התכוון להגיע לכאן – מטרתו הייתה ביקור מולדת באיסטנבול לראות את אימו בפעם האחרונה ולפגוש מעט חברים ישנים שנותרו לו שם. הודעה פתאומית מעורך ה

ניגשתי לספר במידה מסויימת של חשדנות. משהו בנוכחות התקשורתית של גודמן, משדר איזה עודף ביטחון - למרות שבתכל'ס חלק מרכזי ממה שיש לו להגיד, זה שאנחנו צריכים כולנו להיות מעט פחות בטוחים בעצמנו. הספר כן מפרט היטב ומצביע על ההיגיון שיש בטענות מנוגדות של מחזיקי עמדות שונות בחברה הישראלית ביחס לסכסוך ולשטחים (למעט אולי, לטיעון המשיחי שבאמת, קשה לאמוד אותו בהיגיון). הוא מציג את המתח האינהרנטי שבין האיום הדמ

שיינפלד אוהב לעסוק בנושאים יהודיים, יותר מדויק, ביהודים המצויים לרוב שלא בישראל. שיינפלד, לרוב משורר, הוכנס לתודעת הקוראים עם ספרו הנהדר מעשה בטבעת. הנוכחי בא אחריו ועוסק במשפחתו שלו עצמו.
שרה ושלמה נישאו אי-שם בעשורים הראשונים של המאה העשרים, בנובוסליץ שבאוקראינה, אזור שהחליף כמה וכמה שליטים מכמה וכמה ארצות. לא שזה ממש שינה את הנוף, העיסוקים והיחסים בין היהודים לנוצרים בסביבתם. לזוג נולדו תריסר

נראה כאילו אומברטו אקו מאד נהנה כשהוא כתב את זה, גם כל הזמן עלו בו עוד ועוד רעיונות, כמו אחד שמבשל ולהוט להראות את כל מה שהוא יודע, להוסיף עוד משהו, ויש איזה פחד אצל זה שעתיד לאכול שאולי זה לא יתאים או יהיה קצת יותר מידי ככה שכל ההבטחה שיש שם תיהרס. הוא די מצליח להשתלט על הכל, אקו, תוך שהוא עושה לא מעט פליק פלאקים ספרותיים, העניין הוא שיש איזה גבול ליכולת שלי להתפעל מוירטואוזיות. עם כל כמה שהתמסרת

המחלה הזו הורגת, פשוטו כמשמעו. ובכל זאת, בניגוד למחלות קשות אחרות שהחולים בהן עושים הכול כדי להיחלץ מרוע הגזרה, הרי שלא זו בלבד שהחולים במחלה הזו לא עושים דבר וחצי דבר כדי להירפא ממנה, אלא שהם מובילים את עצמם כצאן לטבח, ועוד מוסיפים ומחייכים כל הדרך לשחיטה. זו מחלת נפש, אך האנשים שסובלים ממנה אינם מטורפים. הם שפויים לחלוטין, ובדרך כלל הם גם חכמים ונבונים, והם מודעים היטב לכך שהם מעמידים את חייהם ב

כשהנפש קורסת, לא נותר אלא הגוף (שבור וכואב ככל שיהיה) להרים אותה מחדש.
כדי לגבור על הכל, עמוד כגיבור. על.
ובעיקר את-אני, כמו גיבורת על, עמידת "וונדר וומן".
לא אני המצאתי/מצאתי, ראו את הרצאת טד (TED) של איימי קאדי (Amy Cuddy)
כתבה, לקצרים בזמן https://www.cbsnews.com/news/amy-cuddy-strikes-a-power-pose/
ההרצאה במלואה (כוללת תרגום לעברית) https://www.youtube.com/watch?v=xGUmSCvrqSI

אז כן

וידוי: זה הספר הראשון של ליהי שן שאני קוראת. כבר אמרתי בעבר שאני די חדשה בכל הספרות הארוטית ואני לא מכירה את כל הסופרות והספרים הקיימים בז'אנר. נתקלתי בספר הזה כמה וכמה פעמים אבל מעולם לא חשבתי לקרוא אותו. רק לפני חצי שנה גיליתי שמדובר בסופרת ישראלית שניהלה בעבר בלוג. מה אתם יודעים? אחת משלנו. שמן של רוב הסופרות הישראליות הולך לפניהן אבל לא ליהי שן. אולי הסיבה שהיא עכשיו גרה בלוס אנג'לס והיא כותבת

כפי שכבר סיפרתי לכם, רק נודע לי שריצ'ר חדש יצא לאור, ומנגנון דחיית הסיפוקים שלי נכנס לתרדמת. יצאתי לקניון, נכנסתי, יצאתי עם שלושה ספרים. ביניהם זה, כאילו סתם. חשבתי לטמון אותו בארון לחגיגת קריאה, כמין פרלין מיוחד, אבל לא עמדתי בזה. יום שישי עמוס וקצר טומן בחובו הבטחה, עבדת קשה, מגיע לך פיצוי. כל חיי מלאים בפיצויים קטנים כאלה, הסחת הדעת, הרגעת המצפון, והתעלמות מהחלק הרציונלי שבי. השילוש הקדוש בשביל

הספר עוסק באישה שדווקא ביום שבו היא מתכננת להודיע לבעלה שהיא עוזבת אותו, היא מגלה את בעלה מחרחר ושרוע על הרצפה, כשאימה בעיניו ב 4 לפנות בוקר.
האנה היא מורה צעירה, שעוד לפני כן לא הייתה מאושרת בנישואיה. היא תכננה לצאת לטיול בעולם וחשה שכל החיים עדיין לפנייה. מה תעשה? כיצד תבחר לפעול? ומה על הבעל, שעד עתה היה חסון, עורך דין מצליח, צעיר ורענן? תחילת הספר עצובה אך מבטיחה.
מבחינת מבנה: הספר כתוב בגוף