הוצאה לאור›מחברות לספרות

אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה, צחקתם עליה עם כולם, אבל רק מאוחר יותר הבנתם אותה העד הסוף, צחקתם באמת, וכולם הסתכלו עליכם כאילו שאתם מוזרים?

תנו לי לגשת לעניין מכיוון אחר.

בזמן האחרון אני בוכה הרבה. כלומר, אני לא בוכה על כל שטות מטופשת שקורה בחיים שלי. אין לי סיבה לבכות על החיים שלי. עדיין, אני בוכה יותר מפעם. אני בוכה כי השלג נמס, אני בוכה על דמויות מתות, דמויות שלא בכיתי עליהן בקריאה הראשונה

סיפור על אהבה ראשונה, אהבה שהתחילה מוקדם בחייו של הגיבור, בתקופה בחיים בה התמימות גדולה אך אמיתית, הרצונות גם כן, הרגשות טהורים והגלוי גובר על הנסתר.

אותה אהבה לא התממשה והשניים נאלצו להפרד. שימאמוטו המשיכה לדרכה, האג'ימה המשיך אל החטיבה והתיכון, מערכות יחסים וקשרים נוספים (מעטים) אך מעבר לסיפוק הייצרים המיניים שום דבר אמיתי. הוא המשיך לקולג, למד ספרות ולאחר שסיים מצא משרה בחברת הוצאה לאור. עב

אוסקר הוא בחור צעיר, חנון, בתול נצחי, אנטי-גיבור, אמריקאי בן למשפחה מהרפובליקה הדומיניקנית. בחייו הקצרים ובנאיביות כובשת הוא מתאהב בכל בחורה, מחפש אהבה ובעיקר, נו, נחוש לזיין ולהגשים את ייעודו כזכר דומיניקני. דרך הסיפור שלו, אנחנו שומעים גם על אמו ועל אחותו ועל הסבתא ועל החברים ועל המאהבים, במציאות מוטרפת שבעצם לא נתנה לו הרבה סיכוי להיות משהו אחר.

הסופר אמר שכתיבת הספר הייתה מבחינתו בגדר אמון

אובלומוביזם = הדוניזם, אסקפיזם, דחיינות, עצלות, הדחקה, הצטמצמות קיומית, SAD, היפוכונדריה, חששנות, נאופוביה, המנעות, מוות עם דופק על ספה. לסיכום - חרדת-חיים.

הרומן התפרסם ב-1859, שנתיים לפני רפורמת האמנציפציה של אלכסנדר השני. בתחילתו אנו מתוודעים לאיליה איליץ' אובלומוב במצבו הטבעי והשכיח - נים ולא נים על הספה בביתו. אובלומוב הוא בן אצולה נמוכה, בעל אחוזה כפרית שחי כבר שנים בסנקט פטרסבורג ולא זז ממ

לפני הספר, קצת על הסופרת: פלאנרי אוקונור, סופרת צעירה, זוכה סוף סוף להכרה בכישרונה, אולם במקביל היא מגלה שהיא חולה בזאבת. אביה נפטר בגיל צעיר מאותה מחלה, ולכן היא יודעת שלא תחיה הרבה שנים.
היא חוזרת לגור עם אמה, ובשנותיה האחרונות והמיוסרות היא כותבת את מקבץ הסיפורים הנפלא "כל מה שעולה מתכנס".
הספר כולל תשעה סיפורים, כולם על מערכות יחסים של גיבורי הסיפור עם סביבתם הקרובה: אם ובנה, אישה והשכן של

13 סיפורים קצרים מכיל ספר זה, השני מהחמישה. שובו? כן, הוא שב ממוות בטוח שהוכן ע"י פרופסור מוריארטי, אויבו הנצחי. הוא חזר, מוריארטי לא. זה לא ספוילר, סתם עובדה כלאחר יד.
מאחר וכל סיפור קצר יחסית, אנו עדים לסיפורים קצרים פרי עטו של שותפו של הולמס, הלא הוא ידידו הוותיק ושותפו, ד"ר ווטסון. כיף לקרוא סיפורים קצרים כאלה. הם מגיעים לעיקר במהירות, שונים מהותית האחד מהשני, הפתרון מגיע במהירות, אבל בשלבים

#
הספר הזה שייך לז'אנר ספרי האליגוריה. יש סיבות טובות לכתוב בז'אנר הזה – אם למשל אתה חי במדינה עם שלטון טוטליטרי, מעוניין לכתוב את מה שאתה חווה אבל מעדיף להישאר בחיים ומחוץ לכלא. זו סיבה טובה לכתוב ספר ככה ואם הבנתי נכון בולגקוב, למשל, כתב את "האמן ומרגריטה" מהסיבה הזאת. יש סיבות נוספות, לכתוב ספר מהז'אנר הזה: תרגום הסביבה האמיתית למְשַלים מאפשר לסופר להעביר את המסר שהוא רוצה להעביר, בלי להיות ב

חצי דקה על מלחמת האזרחים בסודן: ה SPLA הם צבא הנוצרים-עובדי האלילים שמורדים בממשלת סודן האיסלמיסטית, שמשתמשת בשבטים מוסלמים שיגרשו את הדינקה תמורת שלל. תחילה הממשלה האתיופית מקבלת את הפליטים, אך היא נופלת וזאת החדשה מגרשת אותם בעזרת שבטים מקומיים לקניה תוך כדי כריתת ברית עם האריתראים. במקביל בדארפור, שבטים ערבים מוסלמים טובחים בשבטים אפריקאים מוסלמים. צבא המורדים מתפצל ל SPLA דינקה ו SPLA נואר שעד

כשאני מקבלת לידיי ספר, אני מסתכלת על הכריכה, על שם המחבר, הכותרת, על האמ;לוקים על הצד האחורי. אני מנסה לשער לעצמי את העלילה האפשרית, את סגנונו של הסופר, את החלוקה לפרקים, מקצבו של הסיפור. עם כל הספרים שקראתי בחיי, מעולם, אבל מעולם לא תאמו ציפיותיי את מה שהתרחש בין הכריכות, תמיד זומנה לי הפתעה שכלל לא יכולתי לשער. גם אם לא תמיד הספר מצא חן בעיניי, הפתעה כלשהי חיכתה לי שם תמיד.

והפעם ההפתעה הייתה