טורים :) קבוצה ציבורית
קבוצה לפרסום דברים מעניינים / מרגשים / נוגעים / אישיים
חובה לחתום כל טור בהצהרה: "זה אמנם לא טור אבל אין לי איפה לפרסם את זה וכו' וכו'."

וברצינות, זאת פשוט גרסה חמודה יותר לפורום "סיפור שכתבתי". רק שאין פה סיפורים - אלא דברים בנגיעה יותר אישית. או שלא. מה שבא לכם. כל מה שבא לכם. העיקר תכתבו.

זה הכל.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת טורים :)
הצג הכל מציג 10 מתוך 99 חברים
בת 14
הרקיע השביעי
בת 17
ארץ יצורי הפרא.
בת 15
איפשהו
בת 22
nevermind
בת 15
שבע הממלכות
בת 22
קצה העולם
בת 15
איפשהו בארץ לעולם-לא
בת 15
הבית ההוא ששם
בת 17
שומקום, נודדת עם הסוס השחור שלי
בן 101
העולם הבא (וטוב שכך)
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 211 דיונים שעל הקיר
שרוני לפני חודש
המילים יוצאות, אבל איש לא שומע או מקשיב, באמת מקשיב.
אתה יכול לצחוק, לכעוס, לצרוח או לבכות, וגם אם מישהו יראה, הוא ייחסם.
כמו קיר בטון, אנחנו פוחדים להיחשף ולהביע.
כשמבקרים את דרך ההתנהגות, אז המחסום עולה.
שתיקה. כמו דג. אין מה לומר. הראש משדר תמונות שמחות להפליא, או מזוויעות להחריד.
אבל אתה במקום אחר.

מתי פעם אחרונה, לפני שביקרנו אנשים אחרים, הסתכלנו על עצמנו מה אנחנו עושים לא נכון?
והאם זה קורה באופן פרופורציונלי?

אנחנו המבקרים הכי קשים של עצמנו.
אולי בגלל זה ביקורת היא דבר שכ"כ קשה לאנשים להתמודד מולו.

האם אפשר לשנות את תפיסת הביקורת?
במקום לצעוק, לגדף, ולירוק אש, בואו נשב נצחק, ניפתח ונהיה כנים בנעם ורוגע.
נשים מוזיקת רקע רגועה, עם משהו קטן ומתוק בצד כדי שכשיצאו המילים הקצת קשות,
תהיה לצד השני את ההזדמנות לרכך ולהמתיק את הגלולה המרה.

בואו נדבר, נתדיין על נושאים קשים, שיחות ברומו של עולם, פוליטיקה, החיים עצמם.
אבל בואו נדבר בטון נעים ומאפשר.
נעצור ונקשיב, אחר כך נגיב.
לא נתקוף.
לא חייבים גם לחייך, אבל נגיד את הדברים באופן בונה או לפחות לא בצורה הורסת.

המון בעיות היו נפתרות אם אנשים היו מתאמצים, לוקחים אוויר, מחכים ואז אומרים.

לכעוס זה אנושי, וזה בסדר גם לצעוק כדי להוציא את זה, השאלה היא עד כמה גם אנשים נפגעים ונמחצים בדרך להפגת התיסכול.
שרוני לפני חודש
אני יושבת מול המחשב, ולא מצליחה למצוא מילה או משפט לכתוב.

כנראה שיש תקופות כאלה, שאתה פשוט כמו בלוק. מרגיש חסום,
מוטרד מבעיות היומיום ומותיר את הראש לא שקט או צלול.

אבל השירים והקטעים הכי טובים נבעו מצרות וטרדות.
בזמני מלחמות, מריבות, מקרי מיתות, אהבות נכזבות.
אז איך זה הגיוני שדווקא בזמנים שכאלה המחסום מוצב?
אלו לא הזמנים בהם נוחתות ההשראות? מילים צפות, סיפורים מציצים?

למה המילים עולות רק כשאנחנו נקיים ממחשבות?
מה אותו גורם שמביא לנו את ההשראה?



עדיין יושבת מול המחשב ומנסה לכתוב.
מקווה שהמילים עוד יצליחו לחזור לראשי, לאצבעותיי, למקלדתי...
מוּמוּ לפני חודש
בדרך כלל מחסומי כתיבה נובעים מחוסר כתיבה ממושך, אבל לפעמים הם גם סתם נוחתים עליך. סתם כך.
בדרך כלל כשיש חוויה רגשית חזקה שמשאירה עלייך את חותמתה, המחסום ייפתח קצת והמילים יצופו וישתחררו.
אני מניחה שבמלחמות אנשים כל הזמן עברו כאלה חוויות, סו..
מוּמוּ לפני חודש
בכל אופן אני מצטרפת אלייך עם המחסום כתיבה.. לצערי.
SHIRA לפני חודש
וואו
אני מזדהה כל כך

מומו, האמת שאני לא כותבת לעיתים כאלה קרובות, אני מנסה אבל תמיד מוחקת ואני חושבת שהסיבה היא שאני מציבה לעצמי סטנדרטים גבוהים מדי ואז כמעט שום דבר לא נראה לי מספיק טוב...
מוּמוּ לפני חודש
אז זה לא מחסום כתיבה נראה לי.. כי את כן מצליחה לכתוב אבל מוחקת אחר כך.
לי זה קרה מתישהו בסביבות החמישית (כיתה ט') בגלל שכל הזמן קראתי דברים שאנשים מוכשרים ממני כתבו, ולא הצלחתי לקבל את איך שאני כותבת. בכל אופן אני ממליצה לך להמשיך לכתוב (ולא למחוק ישר!) ולגנוז את זה באיזושהי מגירה. כשיהיה לך זמן/ חשק תפתחי את המגירה ותקראי ותנסי לשפר מה שכתבת. אם את צריכה עזרה חיצונית - אני אשמח לעזור לך :)
SHIRA לפני חודש
תודה :)
~RAIN~ לפני חודשיים
כשאהיה גדולה
אם אוכל
תהיה לי ילדה
שתהיה בדיוק כמוני


היא תהיה מבינה
קטנה אבל סקרנית
היא תסתכל כל בוקר בשמיים
וכל לילה באחד הספרים


יהיה לה עולם משלה
עולם שנעול בתוכה
אבל היא תהיה ממש כמוני
אז אני כבר אדע


ולפעמים היא תבכה
או תקרוס לתוך עצמה
גרם שמיים פצפון
בתוך אותה צעקה


שתעטוף אותה פתאום
תשחק את קולה, את יופיה
ואני לא אדבר ולא אירתע
ולא אכריח ורק


אגע בידיים,
במהות הקטנה הבועטת
במי שהיא
שברירית
אחבק אותה
כי היא בדיוק
כמוני
מוּמוּ לפני חודשיים
זה מדהים. העתקתי לי, ברשותך.
SHIRA לפני חודשיים
יפהפה לגמרי
פַּפְּרִיקָה לפני חודשיים

לפרוטוקול: אם הייתי מתחילה לראות רוחות רפאים, או אם שדים היו מתחילים לדבר אלי - ואפילו אם זה היה מאוד אמיתי ומשכנע - בעצם: ככל שזה היה יותר אמיתי ומשכנע - כך הייתי פונה מהר יותר לפסיכיאטר. כי זאת סכיזופרניה. יש לזה שם מקצועי, קוראים לזה אילוזיות, או דלוזיות, אבל בגדול, אם אני רואה מה שאף אחד לא רואה ושומעת מה שאף אחד לא שומע ומרגישה באמת ובתמים שכל זה אמיתי, אני יודעת שזאת פסיכוזה ואני רוצה עזרה מקצועית. אני רוצה לקחת תרופות ולהפסיק לשמוע את הקולות האלה.
לו הייתי קליירי פריי, הייתי מאשפזת את עצמי.
בעצם, זה ככה עם רוב גיבורי הפנטזיה. לו הייתי מגלה שאני יכולה לעוף, או לקרוא מחשבות, או וואטאבר, הייתי כנראה עושה אותו הדבר.
לא מפני שאני סקפטית ולא מאמינה בקסם. זה רק היגיון פשוט. ייתכן שהכל קונספירציות ועמעום ולחשי זיכרון, ועולם קסום שלם חי לצידנו ואנחנו לא יודעים. וייתכן שכל מי שמדבר ככה הוא מעורער בנפשו. אז או שכל העולם עיוור... או שאני רואה משהו שלא קיים. מה נשמע סביר יותר?

אז.
אני ממילא לא אהיה גיבורת פנטזיה. עברתי את הגיל, אני כבר הרבה יותר מדי זקנה לזה; בגיל 17 עוד יכולתי להמשיך לטפח תקוות, אבל גיל 20 הוא לגמרי מעבר לקו. גיבור פנטזיה מוכרח להיות בן עשרה, כדי שיצטרך לשקר להורים שלו, ולא יהיה לו כסף - שלא נדבר על כרטיס אשראי - כשהוא בורח מכוחות הרוע על פני כל היבשת. ובכלל, אני חננה משקפופרית נטולת יומרות ספורטיביות. לא תראו אותי מניפה חרבות וגם לא מכוונת אקדחים, ואפילו מלחמת מוחות קצת יותר מדי מילטינטית בשבילי.
אבל אני תמיד תוהה למה אף גיבור פנטזיה לא מגיב ככה. אני מצפה לקצת מעבר ל"אריק שפשף את עיניו כלא מאמין". אני מצפה לזה שגם אחרי שהוא רואה את העל טבעי במו עיניו - בעיקר אחרי שהוא רואה את העל טבעי במו עיניו - הוא יתחיל לפקפק בשפיות דעתו. אני מצפה לזה. זה לא מופיע אף פעם. אז אני יודעת - יש לנו עלילה לקדם, אי אפשר להתעכב על פרפורי ההסתגלות של הגיבור לעולם החדש שלו (שמתוקף השעיית הספק כולנו יודעים שאכן קיים ואמיתי). ובכל זאת?

קראתי פעם פאנפיק מבריק אך מטריד, לפיו הארי פוטר הוא סכיזופרן פרנואידי. הוא מאושפז במחלקה סגורה, וכשהחבר הכי טוב שלו, דראקו מאלפוי, בא לבקר אותו, הוא תוקע בו מבטים עוינים ונרתע כשהוא מנסה לגעת בו. דמותו של אלבוס דמבלדור מבוססת באופן רופף על המנקה הנחמד של המחלקה.
העניין המפחיד בפאנפיק הזה, שיכולתי להאמין לו. זה יכול היה לקרות. ככה מתנהג סכיזופרן פרנואידי. יש לו עולם בדיוני מורכב ומסועף עם חוקים משלו, הוא מאכלס אותו בדמויות קיימות ובדיוניות, יש לו היסטוריה חלופית שלמה, הוא יראה באנשים הקרובים אליו שאיפות לרצוח אותו או להזיק לו. זה היה כל כך הגיוני. (מובן שהכותב נבהל מגאונותו שלו והפאנפיק המשיך בזה שמסתבר שעולם הקסמים כן קיים, וכל התרחשויות הסדרה קרו גם קרו. כל הפוטנציאל המבוזבז, אררררגגגגג.)

איזה רעיון נפלא לספר: הוא יתחיל כמו סיפור פנטזיה רגיל לחלוטין, ורק בסופו נבין שכל זה היה אשליה. תסמונת דון קישוט.
אז מי מרים את הכפפה?

(אגב כפפות. קראתי עכשיו את שלושת המוסקטרים. מפחיד כמה קל להתגרות בצרפתי בן המאה השבע עשרה.
"התנגשת בי במדרגות, כלב מצורע! אקצץ אותך לחתיכות! הילחם בי, אם יש לך דם בכלל!"
"אתה קראת לי כלב?"
"כלב מצורע, ליתר דיוק."
"חזור על כך שנית ואחורר בך חורים של אור יום -"
"- כלב מצורע!!!"
בום! דו קרב.
אידיוטים.)

בקיצור (חה) תכתבו, אם יש לכם דם בכלל.
פוונסי לפני חודשיים
הו.. טור מוצלך
זה באמת חסר בסיפריי פנטזיה, למרות שזה קורה לא מעתת בקמיקס (היקנסו לצד האפל של בעות דיבור ידיי)
אבל בספרים? זה באמת כימעת לא קיים, אפילו הספר שאנשים חושבים שהוא קזה, אליס בערץ הפלעות, הוא ביחלל לא קזה.
האופה בתלתלים לפני חודשיים
מעולה. רציונלית אחת.
אעעע מיינד בלואון

(חחחחחחחחח)
פַּפְּרִיקָה לפני חודשיים
אם ככה אני לגמרי צריכה לעבור לצד האפל
פוונסי לפני חודשיים
כן!
matrix לפני חודשיים
וואו.. התגעגעתי לקטעים האלה
את כותבת מדהים, אמרו לך את זה?
תכלס. אחת מהשאלות המעניינות היא מה ראוי יותר לאמון- ההיגיון, הרגש, הזיכרון, או החושים..
אני מניח שלא הייתי הולך לאשפוז.. אבל כן בודק את זה בצורה רצינית. הממ.
גרייס לפני חודשיים
זה נפלא
אני רשמית סוגדת לך :)
פַּפְּרִיקָה לפני חודשיים
תודה לכם :)
Stingray לפני חודשיים
צודקת לגמרי! למען האמת, זכור לי שראיתי איזו סדרת טלויזיה בה הגיבור אכן משוכנע לחלוטין שהוא משוגע, והוא אפילו מאושפז במחלקה פסיכיאטרית. בתחילת הסדרה דמויות אחרות מתאמצות לשכנע אותו שהכוחות שלו אמיתיים ולא הזיה.
אגב, אם את מוצאת את הפאנפיק הזה, צרפי קישור. נשמע מעניין.

(ראיתי לפני כמה זמן את מהיר ועצבני האחרון, ומפחיד יותר כמה קל להתגרות במתחרים במרוצי מכוניות לא חוקיים.
"בן דוד שלך לא עמד בעסקה, אז לקחתי לו את הטרנטה."
"אתה יודע מה, אני אתחרה איתך על המכונית הזאת."
בום, מירוץ מכוניות בלתי חוקי.)
פַּפְּרִיקָה לפני חודשיים
באנגלית :/
http://www.harrypotterfanfiction.com/viewstory.php?psid=121101
לפני חודשיים
הפאנדום לא מבריק בכלל- אפשר לכתוב תאוריה כזו על כל סיפור, סרט, ספר או מחזה שהם, והוא יישמע הגיוני. למעשה אפשר לכתוב על תאוריה שהיא על כל ספר שהוא, והיא תישמע הגיונית, כי בכל ספר אפשר למצוא "ראיות" ש"נשתלו" על ידי הסופר לכך שהתאוריה נכונה. אז נכון, יש ספרים שמשאירים לקורא להשלים חלקים מהעלילה, או להבין מה קורה בסוף, אבל ספר כמו הארי פוטר, שאין בו שום דבר מסתורי או פתוח- לא כל כך מתאים.
פַּפְּרִיקָה לפני חודשיים
אמרתי שהרעיון מבריק, לא הפאנדום*, והוא אכן מתאים לכל ספר / סרט / סדרת פנטזיה כמעט. אין צורך, אגב, בקצוות פתוחים, בנקודות מסתוריות או בחורים בעלילה. מה שדרוש הוא רק גיבור שמתוודע לעולם קסום שהסובבים אותו לא מסוגלים לראות. ודי עוזר שהעולם הזה מכיל טובים ורעים, שיש לו שפה משלו ומושגים משלו, ושמסיבה כלשהי אסור שיתגלה למוגלגים-או-איך-שלא-קוראים-לאנשים-שאינם-בסוד-העניין.

*אתה קראת לפאנדום שלי לא מבריק? פאנגירלז עשויות להיות חמומות מוח לפחות כמו צרפתים מהמאה השבע עשרה.
לפני חודשיים
אמרתי פאנדום? התכוונתי לפאנפיק
פַּפְּרִיקָה לפני חודשיים
נדמה לי שאתה מתייחס אליו כאל תיאוריית קונספירציה קלאסית. ככזה, הוא באמת לא מבריק.
לפני חודשיים
טוב, אני מודה, אני גם לא אוהב את הפאנדום כל כך :(. למרות שבגלל לא התכוונתי לומר את זה.
ביני לפני 3 חודשים
"ומה זה רבאק?"
"מ"מ!"
"מה זה רבאק?!"
"מ"מ!!!"
כמה שהמילים של המורל הזה נכונות. ואני חשבתי שהבנתי כמה זה נכון עוד בכנס פסח, שהיה סוג של הכנה, וחשבתי שהבנתי כמה זה נכון במפגשי החוליה וההכנות האינטנסיביות שקדמו לקורס, ואז הגעתי לקורס עצמו.

שבע וחצי, לטרון. אותו המקום המוכר מהקורס הבסיסי, לפני שנה שלמה. עומדים למסדר הפתיחה. אבל המסדר שלנו לא מספיק מסודר, ויש לנו חצי דקה להסתדר מחדש במקום אחר. זו ההצצה הראשונה למחויבות, לעומס ולסדיזם (אם תשאלו את החניכים) שהפילו עלינו שוב ושוב במהלך הקורס.
או שאולי עדיף להתחיל את הסיפור שלי על הקורס המתקדם בהכנות שקדמו לו. בקורס מ"מ, כל חוליה מקימה מיזם חברתי. אני מניחה שלא ניסיתם, אבל להקים מיזם דורש המון עבודה: למצוא נושא למיזם, מקום, תקציב שידרש נגיד להשכרת המקום לזמן מסוים, להפיץ את המיזם. ולא היה לנו כל כך הרבה זמן, ובמהלך מפגשי ההכנה הרצינות לא הייתה גבוהה, וזה בלי לציין ששתי בנות פרשו ממש ברגע האחרון והפילו עוד עבודה על השאר, וכמובן שגם היינו צריכים להכין הדרכות ולתכנן את הגיחה שלנו. אז בכנות? עד בוקר הקורס לא הייתי בטוחה שאני אהנה, שקלתי הרבה לפרוש, אבל לא רציתי לנטוש את המחלקה שלי. אז יצאתי.
ולא התחרטתי על אף שנייה.
כמו שאמרתי קודם, לעתים קרובות היה נראה שהמטרה היחידה בקורס המתקדם היא לגרום לנו להכי הרבה קושי. תנסו אתם להרים גיחה מחנאית ב35 מעלות בחוץ, כשמשכימים אתכם בחמש (או מוקדם יותר), ואתם כולכם מלאים עקיצות כי לעזאזל, אוהלי סיירים לא מכסים כלום והאלתוש לא עוזר. ואם כבר הזכרנו אוהלי סיירים, כדאי להזכיר את המשימה שניתנה לנו-להקים את האוהלים של כולם תוך 20 דקות, אם לא, יפרקו לנו אותם ונתחיל מההתחלה.
הדרישות מאיתנו בקורס מ"מ היו גבוהות מאוד, אמרו לנו שוב ושוב כמה אנחנו רמה אחת מעל הקורס הבסיסי, כמה אנחנו צריכים להתקדם (פאן אינטנדד).
ואנחנו התקדמנו. אנחנו התגבשנו, ואנחנו בנינו גיחה שהייתה במקום הראשון מבין הקבוצות, ואנחנו בישלנו ארוחות שלא עשו לאף אחד קלקול קיבה, ואנחנו לא קרסנו מעייפות למרות שאת שעות השינה בלילה היה אפשר לספור על יד אחת, ואנחנו הוצאנו את המיזם שלנו (שוק קח תן) לפועל למרות שבקושי הגיעו אנשים וחצי מהחוליה שלנו פרשו לפני הקורס או במהלכו (בגלל פציעות) . ואנחנו צחקנו ואנחנו נהנינו ואנחנו התקרבנו והכרנו.

את כמות החוויות שעברתי בחמישה וחצי ימים האלה קשה ואולי בלתי אפשרי לסכם. כל כך הרבה עליות, וגם ירידות (בעיקר אחד על השני). אחד הרגעים הכי חזקים שעברו עליי בקורס היה ביום השלישי, כשהיינו צריכים לפרק את הגיחה שבנינו. היינו קבוצה קטנה יחסית, אבל בנינו המון, ולקח המון זמן לפרק הכל, אבל זה היה אחד הזמנים הכי מגבשים של הקבוצה. במשך שעה בערך פשוט צעקנו עוד ועוד מורלים מהמאגר האינסופי של המשצים.
אני מנסה למצוא משפט אחרון לסכם איתו את הקורס הזה, ולא מצליחה. זו הייתה חוויה שלא הייתה לי לפני, שהקורס הבסיסי רק התקרב אליה, שמילאה אותי במוטיבציה להמשיך במשצים, שאני לא אשכח. היה קשה, אבל הרגעים הטובים עקפו את הרעים בהליכה. ועד כמה שחשבתי לפני שאני לא אהנה, שזה לא בשבילי, שזה קשה מדי, אני מסתכלת על השבוע הזה ורואה שהוא היה ההפך הגמור. ואני רואה את סיכת המ"מ על הכובע שלי, אותה סיכה שהראו לנו במשך כל השבוע, וציינו שאנחנו עוד לא ראויים לה עדיין, אבל עכשיו אני כן.
אני גאה בעצמי כל כך על השבוע הזה. אני הגעתי למקומות חדשים, הכרתי אנשים חדשים, אפילו השתניתי קצת, ולא התפרקתי - הפעם היחידה בכל הקורס שבכיתי הייתה בסוף, כשהבנתי שהשבוע המדהים הזה הגיע לסיום. כבר. כל כך מהר. כל יום נראה כמו נצח אבל הנה חלפו שישה ימים.
וזהו זה. חזרתי אתמול בצהריים מהקורס, אני יושבת לי בבית, אחרי המון שינה ומקלחת נחוצה מאוד, ומזמזמת לי מורלים וכבר קצת מתגעגעת.
"כל הכבוד לקורס מ"מ, מחיאת כף בקורס מ"מ"

--------------------

ביני חוזרת עם חפירות על המשצים הידד
אה ומ"מ אומר משצים מתקדם, אני לא זוכרת אם הזכרתי את זה או לא
תהנו איי גס
פַּפְּרִיקָה לפני 3 חודשים
אני מתה על חפירות המש"צים שלך.
מוּמוּ לפני 3 חודשים
זאת נשמעת חוויה מדהימה.
SHIRA לפני 3 חודשים
ביני, את נפלאה, באמת.
אני כל כך שמחה שהחלטת להמשיך, ראיתי כמה היה לך קשה כל העומס הזה, אבל היי, זה השתלם.
הזאת עם השיער הירוק לפני חודשיים
היה קורס מתקדם???? אינעל העולם לא אמרו לי!!
כנראה בדתי אין
האופה בתלתלים לפני חודשיים
וואו אדיר ממש
ביני לפני חודשיים
שירה, זה בהחלט השתלם. מצחיק אותי קצת שעד כמה שחשבתי שאני אתפרק ואבכה בקורס, זה בכלל קרה שבוע לפני זה.
זאת עם השיער הירוק- הקורס המתקדם הוא בסוף ט, אז אם עשית את הקורס בט' את לא עושה מתקדם, או שפשוט אין בדתי, אני לא יודעת
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 1 קישורים רלוונטים
טור / ויקיפדיה (קריקטורה)
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 2209 ביקורות ספרים
לאחר שסיימתי את קריאתו של הספר ״ שישה סיפורי קיץ״ מאת ס. יזהר, הרגשתי שלא מציתי את הנושאים המובאים בספר עד תום. למשל את תפקידו של השומר הצעי... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סקאוט לפני 5 ימים


ביום רביעי האחרון, בשעת בוקר מאוחרת כלשהי, פקחתי סוף סוף עיניים והתמתחתי. הראש שלי התחיל לאתחל את עצמו, מקרטע, בזמן שגיששתי אחרי המשקפיים. ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
פַּפְּרִיקָה לפני 5 ימים


זה ספרו הראשון של ס. יזהר שאני קוראת והרשו לי לומר מספר מילים: ואו! איזו כתיבה! הסופר לא מתקמצן וישר משליך בפנינו את עושרו הלשוני, עושר שה... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סקאוט לפני שבוע



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 2228 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 4 ימים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 6 מתוך 10 רשימות ספרים
SHIRA בת 15 מאיפשהו
פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן
SHIRA בת 15 מאיפשהו
swarley בת 16 מפתח תקווה
פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן

אלוף הבלשים בלומקוויסט
אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן
WallFlower בת 18 מחיפה

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 8 מתוך 27 ספרים משומשים
עודכן לפני חצי שנה




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ