ביקורות ספרים על הספר נו ואני
|
#
המספרת בגוף ראשון היא לוּ, ילדה בת 13, שקפצה שתי כיתות ולומדת בכתה י'. היא ילדה בודדה שאינה מצליחה לגשר על פער שתי השנים בינה לבין חבריה לכתה. יש לה אבא מסור, אמא בדיכאון, היא אומרת שהיא מחוננת – בזה לא הצלחתי להיווכח. היא תלמידה מצטיינת, יכולה לשלוף מזיכרונה קטעי וויקיפידיה שלמים אבל שום דבר בסיפור הזה אינו מצביע על יכולת חשיבה והסקת מסקנות יוצאת דופן או אפילו טובה לגילה.
לוּ נתקלת ומתחברת לנוֹ, חסרת בית בת 18. רכושה צרור בטרולי, היא לבושה בלואים, ישנה כל יום במקום אחר, לפעמים אוכלת ולפעמים לא. הסיפור על פניו מאד עצוב, ומרפרר על מה שאפשר לפעמים לראות ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
סיפור קטן על חיים שיש בהם הבטחה. אולי.
לו ברטיניאק היא נערה בת 15 בתיכון רגיל בפריז. היא נערה מבריקה, קטנת גוף ולה מי שיהיה חבר אמת, לוקה מילר, בחור גדל גוף, יפה ושם זין על כל מה שהולך בכיתה. אין ביטוי טוב מזה. ואיך אלה מתקשרים?
לו פוגשת יום אחד נערה מבוגרת ממנה בתחנת מטרו, באותו זמן לא ידעה בת כמה היא ומי היא, שמה נו. מפה לשם מבינה לו שנו חסרת בית, מחפשת כל לילה היכן לשים את ראשה וכל רכושה מסתובב עמה כל הזמן. לו מחליטה לכתוב עבודה על חסרי הבית ולראיין את נו. זה מצליח. הן מתחברות. אלא שמכאן דברים מקבלים מפנה משונה: ללו אם ואב, הם איבדו בת נוספת בעודה תינוקת, האם ... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפעמים משהו כל כך פעוט יכול לשנות הכל. מפגש מקרי של שתי נערות בתחנת רכבת בפריז.
"יש לך סיגריה"? שואלת המבוגרת יותר הלובשת מכנסי חאקי מלוכלכים. ציפורניה כסוסות.
אין לה. היא מציעה מסטיק במקום.
"שלום, אני נוֹ. ואת?"
"נו"?
"כן"
"אני לוּ....לו ברטיניאק"
היא מבקשת כמה יורו, לדבריה לא אכלה יומיים.
נוֹ (נולוון) גרה ברחוב, חסרת בית בת שמונה עשרה. זרוקה ומופקרת לגורלה, מתאמצת לשרוד במציאות אכזרית של מי שלא יודעים אם יהיה להם מה לאכול היום או מקום לישון הלילה. מנסים לקבץ נדבות. לפעמים היא מסתדרת, לעתים לא. במחסות לחסרי הבית ישנים עם עין פקוחה כדי לא יגנבו דבר מ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרעיון של הספר לפי דעתי הוא חזק.
רעיון שמדבר על החלשים והבלתי נראים שאנו מנסים לא לראות.
אנשים כמו נו לא יכולים לקבל עזרה.
אומרים להם שהם צריכים להיות חביבים יותר, אך אותם אנשים לא היו חביבים מספיק כדי לחייך אליהם.
אומרים להם שימצאו עבודה, אבל שום מקום לא לוקח אותם בגלל מעמדם ומראם.
וכשאתה קורא את הספר, אתה מבין עד כמה ההתייחסות שלנו לחלשים מאיתנו נוראה
ועכשיו לספר עצמו.
אני חושבת שמה שמתואר בספר הוא דבר מה מיוחד. בשום מקום, ילדה בת 13(מחוננת או לא) תסכים להכניס חסרת בית לביתה ולדאוג לה עד הסוף.
מה שהיה בין נו ולו היה קשר משפחתי אך לא דמי.
נו הייתה כאח... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין כמו הבית. אבל מה קורה אם אין לך בית?
נו היא נערה בת 18 שגרה ברחוב. במסגרת עבודה לבית הספר מבקשת נערה מחוננת בשם לו לראיין אותה ובין השתיים נוצר קשר מיוחד, אפילו סוריאליסטי הייתי אומרת כי הרי אין דברים כאלה במציאות. בעולם האמיתי כל אחד חי בבועה שלו, מה הסיכויים שתקחו הומלס ותכניסו אותו לבית שלכם? אני מודה, לא הייתי עושה זאת. זה לא שאני אדם רע, הייתי עוזרת בכסף, פונה לשרותי רווחה כאלו או אחרים אבל הבית שלי הוא המקלט הפרטי שלי, אין כניסה לזרים.
בסיפור המופלא הזה, סיפור על נתינה אינסופית וטוב לב מאוד מיוחד, לו מכניסה את נו לביתה, ולא רק זה, היא מציעה לה אהב... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרתק ומרגש. מפגש או השקה בין עולמות זה של קלושרים בעל כורחם וזה של המסודר, מאורגן אפילו בורגני (חיובי).
הסיפור הוא בפריז המודרנית, נערה בת 14, לו, פוגשת את ,נו, קלושרית בת 18. במיפגשים נוצרים יחסי אמון ותלות הדדיים. נו, צריכה עוגן, השתייכות ואמון מלא.
לו נערה חכמה, מתבודדת צריכה את הקשר.
נו עוברת לגור בביתה של לו. אבל משבר אמון קורע את השרשרת.
הספר כתוב במבט של לו בת ה 14. בעלת החיים המלאים. איך היא נקראת על ידי ידידה לוקה: "פיצפונת אבל ענקית".
הספר הזה מיועד רק לקריאה אישית. כל קורא ימצא בו נימות מיוחדות. הוא כתוב במינון הנכון אינו גולש למלודרמה קיטשית.
שו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרמתי את "נו ואני" מהמדף בספרייה. המילה "מחוננת" קפצה לעיניי ויותר מזה לא היה צריך. לקחתי אותו הביתה וקראתי, קראתי, קראתי.
קודם כל, מדובר בספר ממש קצר - 191 עמודים. אין להסיק מכך דבר וחצי דבר על איכותו.
לו ברטיניאק היא נערה מחוננת - היא דומה לי באופן קסום. היא פוגשת נערה חסרת בית בשם נו ומנסה לראיין אותה עבור עבודה לבית הספר (לו קפצה שתי כיתות ובגיל 13 היא לומדת בכיתה יו"ד.). אך ככל שהראיון מתקדם לו נקשרת לנו ומנסה לעזור לה. לבסוף היא מזמינה אותה לגור בביתה.
אמא של לו שקועה בדיכאון בעקבות מות תאיס, אחותה הקטנה של לו. אבא של לו מנסה לעזור, אבל האמא נשארת אטומה... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נו ואני
כתבה דלפין דה ויגאן
מצרפתית: רמה איילון
כנרת, זמורה-ביתן – מוציאים לאור
191 ע'
המספרת של ספר זה היא נערה פריזאית בת 13 .
לו ברטיניאק היא נערה מחוננת הלומדת עם ילדים מבוגרים ממנה, כיוון שהיא 'קפצה' שתי כיתות.
היא לא זוכה לאהדה רבה בכיתתה, אך דווקא לוקה הנער המבוקש, שם אליה לב ונעשה ידידה.
משפחותיהם של לו ולוקה הן לא משפחות נורמטיביות, בכל אחת מהן יש חסר אחר.
הידידות בין לו ללוקה נותנת לשניהם כוח לפעול גם למען אחרים.
את עיקר הפעילות שלהם הם משקיעים בנו, המת... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
