ביקורות ספרים על הספר מטאטא וסיפורים אחרים

היה לי העונג לקרוא לראשונה את אסופת הסיפורים של לאוניד פקרובסקי. זכורה לי כתבת הטלוויזיה באחד הערוצים אודות שומר בחניון, עולה חדש מחבר העמים, שכותב סיפורים נפלאים מתוך הבודקה בכניסה לחניון. פקרובסקי הוא סופר יצירתי, בעל השכלה רחבה ויש לו מקום ראוי ביותר בין מיטב סופרנו. למרות שאינני מבין מילה ברוסית (טוב, כמה קללות כמו כולם...) אני מרגיש שהמתרגמים עשו כאן עבודה מעולה. ... המשך לקרוא

זאבי קציר

התחלתי ללמוד רוסית ב-דואלינגו. עוד לפני כן, הכנתי לי רשימה מצומצמת של שפות שאותן אני מעוניינת ללמוד ולהשתפר אך הבחירה ברוסית הייתה טבעית משום שתמיד רציתי לקרוא את גדולי הספרות בשפתם המקורית. דוסטוייבסקי, פושקין, צ׳כוב, טורגנייב ובקיצור: כל שונאי היהודים. האובססיה הבלתי פוסקת שלי, העניין שמשגע אותי מזה השנים הוא ללמוד שפה שבני עמה בזים ליהודים משום שברצוני להבין מהיכן הגיע הרעל והאם ניתן היה למנוע אותו. התקדמותי המהירה בשפה הגרמנית למשל עדיין לא הניבה תוצאות מרחיקות לכת. חשבתי שלימוד משפטים מתוסבכים ושמות עצם רבים יאפשרו לי להבין את הסאבטקסט ש... המשך לקרוא

shila1973

מבלי למרוח את כולם במילים אני חושב שמר לאוניד פקרובסקי מביא לנו כאן מקבץ סיפורים הכתובים בגאוניות ספרותית שהיא בעצם תערובת מזוקקת של ספרות קלסית אינטלקטואלית אשר יוצרת יצירת אומנות אקלקטית מרהיבה! מומלץ בחום... המשך לקרוא

בוזי

**** כשלאוניד פקרובסקי לועג לך, אתה אמור להרגיש קצת בר מזל. נכון, הוא אולי השומר בחניון של בניין "דייהטסו" ברחוב לה-גוורדיה 1 בתל אביב, אבל הוא נישא ומתעלה עליך בכל פרמטר אפשרי. באינטלקט שלו, בהשכלה שלו, ובעיקר ביכולתו הווירטואוזית והפנומנלית לשוט על כנפי דמיונו ולמצוא את היופי הנשגב שבחיים דווקא בינות לבנייני הבטון העלובים, הלכלוך, פיח המוסכים והחניונים, הניאונים ומכוני הליווי המרופטים. זה לא משנה אם אתה מנכ"ל אשכנזי בעל טעם מעודן בסיגרים יקרים, אם אתה מוכר מקורזל שיער ידיים בשוק הכרמל שצועק כל היום "אבטיח, אבטיח", או אם אתה זונה משופמת וכבדת ירכי... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

נתחיל משם: יש לי מכר, שכבר שנתיים שאני מתחמק מלפגוש אותו. תאמרו, והרי לכל יהודי ישנם כמה וכמה מעבירי-כבישים ומאלצי-תירוצים. אשיב, שאותו מכר ואותה התחמקות ראויות בכל זאת לאזכור, בשל הסיבה: אני מתחמק מהשיחה עמו, דווקא משום שיש בה עונג ועושר. לא-לא-לא, אל תברחו לי. הנה אני כבר מסביר: אותו ידיד הוא איש שבורך - למרבה הצער - באוצרות ידע, בהבזקות שנינות, בבינה ודעת, ובעיקר בהגשה מושלמת. לשבת מולו, זה פשוט שיעור בצניעות, או חישוב מחודש של כל תפיסתי את עצמי כמרתק, חכם וידען. כשאני גומר את השיחה, אני יודע שאני לא יודע; מבין שאינני מבין; ומשיג שאין לי מושג בהגשה טובה בא... המשך לקרוא

מתלמד

הספר מקסים, הסופר - שירד מגדולתו איש אמנות ואוצר תערוכות - כמו רבים מהעולים החדשים מרוסיה, מביט בחברה הישראלית מתצפית תפקידו כשומר בחניון תל אביבי. ראייתו את המציאות הישראלית מהולה במבט בוחן של איש ספרות ואמנות, שהנסיון הנחיל לו פרספקטיבה אחרת על הנראה "רגיל ויומיומי". שילוב זה יצר ספר משעשע, מצחיק, לעיתים ציני ותמיד - מאד מציאותי. ... המשך לקרוא

יובבי

ליאוניד פקרובסקי וסיפור הסינדרלה שלו פרצו לעולם התקשורת לפני כשנה. אולי גם אתם זוכרים את הסיפור המדובר על העולה הוותיק שעבד כשומר וכתב סיפורים בבודקה שלו, עד שהתגלה בדרך מקרה ע"י בני ציפר מעיתון הארץ. מאז הזמן חלף, ההייפ התקשורתי דעך והספר הגיע לידיי. בד"כ אני לא קוראת רבי מכר וספרים מדוברים מדי בתקשורת, אך בגלל הביקורת המצוינת של חמדת החלטתי לתת לספר צ'אנס והופתעתי לטובה, מאוד לטובה. הייפ או לא הייפ, ליאוניד פקרובסקי פשוט כותב טוב. הסיפורים שלו קולחים, חלקם משעשעים וחלקם מלנכוליים, מציאותיים וסוריאליסטיים במידה (פיסות המציאות הישראלית שפקרובסקי מ... המשך לקרוא

שין שין

בשביל לכתוב צריך לא פעם לתפוס מקום שקט בבית או להרחיק לכת כדי שהמוזה תשרה עלינו. לפקרובסקי זה קרה בבודקה שבו הוא שמר והתוצאה היא אוסף הסיפורים הזה שהפכו לספר. לספר הזה הגעתי בעקבות הסרט ששודר בערוץ 8 שבו פקרובסקי מספר על עבודתו כשומר ועל הסיפורים שכתב . פקרובסקי עלה לארץ מרוסיה ב-1991, בהשכלתו הוא בעל תואר שני בתולדות אומנות. התרבות הרוסית ניכרת בסיפוריו לצד אבחנות על התרבות הישראלית. באוסף יש כמה סיפורים קצרים לא רעים בכלל כמו "חייו ומותו של חתול" העגמומי , "מוות אפור כמו עכבר" על האינטלקט מה שמבדיל בינינו ובין החיות, "המנוי" על האיש שחיבב מוסיקה קלא... המשך לקרוא

חובב ספרות

למישהו יש את הספר המקורי ברוסית ?? צרו קשר.... המשך לקרוא

evgostar

על הספר שמעתי לפני כשבועיים במזגין החדשות בערוץ 2? העתונאי התחיל את הכתבה בהמלצה על ספר ואז סיפר את סיפורו של הסופר. שהינו סיפור של עולים רבים מבריה"מ. עולים ששם עבדו ועסקו במקצועות חופשיים ובהגיעם לארץ - הפכו לשקופים. לאנשים אליהם אנו בקושי שמים לב. השומרים, המנקים וכדומה. כשבועיים לאחר שידור הכתבה בדרך אל הספריה, אמר לי בני שרוצה להמליץ לי על ספר. הסתקרנתי. בני לצערי (בן 21) לא קרא ספר שלם אחד בימיו, והוא רוצה להמליץ לי על ספר? הסתבר שגם הוא ראה את הכתבה בטלויזיה ומכאן באה ההמלצה. אמרתי לבני שאני בדרך לספריה, אז באם יהיה הספר בספרייה, אני בהחלט אשתמש ... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

ספר מאוד מעניין לקרוא. מצליח לשלב עומק עם כתיבה פשוטה ותיאורים של אצר תערוכות בקייב.... המשך לקרוא

מקסים אורלוב

ספר פיוטי ונפלא על שגרת חיים רגילה של אנשים שלרוב נשארים שקופים: מאבטחים, מנקים, גננים, זונות וכו' לאוניד פוקרובסקי מצליח לתאר רגעים קטנים בדייקנות מופלאה ויחד עם זה לסקור עוד כל כך הרבה נושאים בבת אחת נשגבים יותר או פחות. משאיר טעם של עוד.... המשך לקרוא

לינה

מאוד רציתי להנות מהספר הזה. בגלל האהבה שלי לספרות רוסית ולספרות מהגרים, לסיפורים קצרים, ובגלל הסיפור הפרטי הדי מופלא של הסופר. אבל בשילוב המדובר בין הנשגב לבנאלי, מצאתי בעיקר את הבנאלי. זאת בנוסף לכמה אמירות קצת מקוממות על נשים, מזרחים, ערבים ובקיצור כל מי שאיננו רוסי, כך שדי מהר מצאתי את עצמי מקווה לסיומו של הספר. לשמחתי הוא לא שאב מהאבות המייסדים של הספרות הרוסית, אותם הוא כל כך מעריץ, את אורך היריעה והסוף הזה הגיע די מהר.... המשך לקרוא

עודף

זהו סיפור סינדרלה של הסיפורת הישראלית העכשווית ,אבל לא בטוח שהסוף הנו בבחינת :"עושר ואושר עד היום הזה ". וכך מתאר המחבר ליאוניד פקרובסקי בסיפורו הראשון -"בודקה ": "היה היה בממלכה אחת, במדינה מזרח-תיכונית דמוקרטית אחת, שומר. ישב השומר ימים רבים בבודקה אשר נמצאת בחלק הדרומי של עיר ים-תיכונית יפה בתוך חניון בטון. השומר לא אהב את הבודקה, היא הזכירה לו צינוק בבית הסוהר... לעתים היה השומר מפנה שאלה לאשה אלגנטית ולא צעירה היא היא הפורטונה שלו: למה היית צריכה לשים אותי בבודקה? האשה לא ענתה רק חייכה במסתוריות. והרי השומר לא נולד בשביל הבודקה. הוא הרגיש שיש בתוכ... המשך לקרוא

חמדת