ביקורות ספרים על הספר עין החתול - תרגום חדש

לא יכולתי, הקריאה לא כזאת זורמת, הקפיצה בין העבר להווה שלא הבנתי מתי זה מה, בהתחלה דילגתי קצת ואז החלטתי לעזוב באמצע... המשך לקרוא

דנה קינן

איליין ריזלי, ציירת כבת חמישים חוזרת אל עיר ילדותה לרגל רטרוספקטיבה של יצירותיה במוזיאון האומנות של טורונטו. בתוך כך, היא חווה בעל כורחה גם רטרוספקטיבה של חייה, בדגש על ילדותה בה הייתה קורבן של התעללות רגשית מצד בנות אותן כינתה חברותיה. היצירה מגוללת את קורותיה של איליין, החל מנדודיה עם הוריה בצפון המושלג, עבור במפגש הראשוני שלה עם בנות מינה וכלה בהשלכותיו המצלקות עבור המשך חייה. כללי ההתנהגות המקובלים בחוג הבנות זרים לאיליין, וכמוה הדינמיקה הסבוכה. היא חשה ביטחון בקרב הבנים (לרבות אחיה) וסכנה בקרב הבנות, ובצדק. חבורת ילדות ובראשן, קורדיליה, ממ... המשך לקרוא

אור שהם

הגיבורה של הספר היא איליין ריזלי, ציירת מצליחה ומפורסמת בסביבות גיל 50 מגיעה לעיר ילדותה לתערוכה של עבודותיה. ללא ספק זה רגע השיא בחייה המקצועיים. ברגע שיא זה היא מחליטה לחזור בזמן וסוקרת את חייה עד לרגע הזה. השלב הראשון בחייה - היא ומשפחתה חיים בנדודים ממקום למקום בגלל עבודת אביה. הקשר העיקרי שלה הוא עם אחיה. על פניו זאת נראית התקופה המאושרת בחייה. השלב שני בחייה – זהו החלק העיקרי של הסיפור. אביה מקבל משרת קבע בעיר טורונטו ובפעם הראשונה היא צריכה להתמודד עם החברה החיצונית. בהתחלה היא מצליחה להשתלב אך בהמשך מגיעה ילדה חדשה לכיתה בשם קורדיליה. קו... המשך לקרוא

אדמה

# בהתבוננות מבחוץ קשה לדעת למה ילד מסויים נדחה והופך מושא התעללות לשאר הילדים. האחרונים שיכולים להבין את הסיבות הם ההורים. הם מסתכלים על הילד שלהם בעיניים שונות משמסתכלים עליו חבריו. הם גם נעלבים במקומו וכועסים במקומו. אם תשאל הורים – דחייתו, של הילד שלהם, השפתטו, התעללות בו היא בגלל ילדים מרושעים. והאמירה "ילדים הם אכזריים" נפוצה כל כך שאף אחד לא בודק בציציותיה. ילדים הם אכזריים? ומה עם מבוגרים מאחורי החזות המנומסת? גם הילד עצמו, אם תשאלו אותו לא יודע למה. וברוב המקרים אחרי מספר שנים, הוא לא יזכור את הפרטים שהיו כה דרמטיים בזמנם. זה פשוט קרה. בכתה א' ... המשך לקרוא

yaelhar

הספר עוסק בנושאים שרלוונטיים לכל גיל אך מתבטאים בגולמיות ובעוצמת שיא רגע לפני גיל ההתבגרות - הזדקקות ותלות, שליטה וכניעה. אטווד מתארת בדיוק ובכישרון את האכזריות השקטה, מנגנון התעללות ששותפים בו הן המתעלל והן הקורבן. בזמן הקריאה שאלתי את עצמי מדוע האכזריות והאלימות בילדות הן כה מוסוות ומתוחכמות אצל ילדות בהשוואה לתוקפנות פשוטה ופיזית יותר שבדרך כלל רווחת אצל בנים? במהלך תיאור ההתעללות בילדות חשתי כי הכתיבה קרובת-חוויה ביותר, אנו עם גיבורת הסיפור, מרגישים לעומק את כאבה והזדקקותה ואף לעיתים זועמים במקומה. עם התבגרותה חסרה לי ההופעה של יחסי השלי... המשך לקרוא

א. מעין

מגדל פיקוח למשבחים ולמהללים: למה עפתם? בואו ונחתו בחזרה. כגודל הבילדאפ, כך היה גודל אכזבתי. שנים שאני שומע על אטווד כסופרת מבריקה ומוכשרת, כנראה הכי מוערכת מבין הסופרות הנמצאות כיום בחיים. הספר הזה נמצא בכ"כ הרבה רשימות קריאת חובה והמלצות, מאוזכר לעתים כה קרובות, שהייתי בטוח שאהנה מכל רגע שאקרא בו. טעות. ציפיתי לספר שעוסק ביחסי בריונות בין ילדות שהן לכאורה חברות של איליין הגיבורה, לבין איליין עצמה. כך אכן היה בחצי הראשון או אפילו בשליש הראשון. מהר מדי, לפחות ביחס לאורכו של הספר, העלילה עוברת לתקופת התיכון של איליין, לתקופת לימודיה באוניברסיטה, לשנים ... המשך לקרוא

קראתי-קורא-אקרא (תומר)

סיימתי ברגע זה לקרוא את הספר. לקח לי הרבה זמן לקרוא אותו מכל מיני סיבות והסופרת לא הקלה עליי בכלל. יש לי יכולות מטורפות לקרוא ספר שעות, אבל יכולות מעטות מאוד בריכוז- צריכה תנאים מקסימליים. עכשיו, לאחר שציינתי את כל הדברים המיותרים האלה אני אסביר. העלילה- עמוקה וייחודית. הדמויות ייחודיות ועגולות ומאפשרות לצלול לעולמות שונים לתקופות שונות, אבל מהי הבעיה שמתרחשת אצלי במהלך הקריאה? אני נאבדת בתיאורים מרובים ומלאים שמעייפים אותי לגמרי, עד שכמעט והתפתיתי לדלג קצת. מרגרט אטווד הגזימה לדעתי וגם הרסה לי את הספר הנפלא שלה. כי עם כל זה שהיא רוצה להראות ייחו... המשך לקרוא

puapua

"כל הילדות מתוקות באופן דומה זה לזה. אך הילדות האכזריות- אכזריות הן כל אחת על פי דרכה" (פראפרזה שלי לציטוט של טולסטוי). אם יש גן עדן, ויש גיהנום- אני הולך לגיהנום חברים. זו עובדה שברורה לי לגמרי כבר הרבה הרבה שנים, מאז הייתי בכיתה ג'. בכיתה ג' ארגנתי חרם על בן כיתתי, אמנם החרם שלי היה תגובה לחרם שהוא ארגן כנגדי, העניין הוא שהחרם שלי הצליח והוא בסופו של דבר עזב את בית הספר. מאז התנצלתי מספר פעמים, לא שזה משנה יותר מידי, ולמרות שעברו 33 שנים מאז אני עדין חושב על המעשה האכזרי הזה מפעם לפעם ומכה על חטא. מכיוון שבנות באופן עקבי יותר יסודיות מבנים, גם כשהן מתאכזרות ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

בהתחלה היה לספר פוטנציאל להיות לא רע. חוויות של ילדה בארה"ב, אי שם בשנןת ה- 60 כשחייה הפשוטים (ואולי הכפריים) פגשו בחיים של ילדות עירוניות. הזכיר לי קצת את ,טירת הזכוכית". אבל אחרי 100 עמודים הספר לא התרומם מבחינתי. בזבוז בסולם הדירוגים שלי.... המשך לקרוא

תולעת חמודה

אותי הספר לא עניין מהתחלה ועד הסוף שסיימתי לא מזמן, יש שלציין ששפתה של הסופרת והתירגום המוצלח. וגם שיש לי מן שריטה לא להפסיק ספר באמצע(אולי נימצא משהו בסופו (תרתי משמע), בכל אופן לי היו חסרים אלמנטים שמגרים את המחשבה, הפתעות, ופליאה, לכל אחד יש עבר ועתיד, צריך גם לדעת להוסיף מלח, פלפל, וגם סומסום. וליזההיהחסר. ... המשך לקרוא

koreharbe

כתוב טחוב ומענין... המשך לקרוא

רוני pery

כהרגלי,קראתי כמה ביקורות שנכתבו על הספר,ולשמחתי הטריה ביותר היתה של אלון דה-אלפרט שביקורותיו מרתקות כמו ספר טוב. כמעט חשבתי שאין לי מה להוסיף,אבל בכל זאת יש,ברמה כללית יותר,כי כולם כבר נכנסו לעובי הסיפור,ליסורי הילדות וההתבגרות,שאמורים להכין אותנו להתמודד עם יסורי הבגרות,אבל אז מסתבר שהם לא הפרומו אלא הדבר עצמו במלוא עוצמתו. עין חתול כחולה יש לחתולים סיאמיים,ומרגרט אטווד היא מעין חתול סיאמי, לפי תמונתה בגב הספר-שיער כסף ועיני תכלת בוהקות. עין החתול רואה גם בחושך,ואכן הכותבת רואה הרבה,מבטה חודר ומפשיט את הסובבים אותה ממסיכות ותחפושות. כל חשיפה גו... המשך לקרוא

ערה

**** אנחנו בוכים מספרים אם קורה בהם משהו ממש עצוב. אם מישהו שאהבנו מת, או שתינוק נולד למישהו שהגיע לו. אולי אם מישהו חלה במחלה קשה, או הופיע פתאום אחרי שנים ארוכות, או שמישהו שנחשב למת שב הביתה. אם מדובר בבעל חיים, אז בכלל הסכרים נפתחים. אנו בוכים לעומת חוסר צדק איום ונורא ומשווע, או מהזדמנויות שהוחמצו באורח חסר תקנה כל כך, עד שהדמעות הן הדרך היחידה שלנו להתקומם. אבל בסופו של דבר, אנחנו נבכה, בפשטות, אם הסופר היה חכם מספיק ורצה שנבכה, וגם סידר את הסיפור בצורה כזו שניתפס לא מוכנים, כדי שהמניפולציה תפעל. לעתים רחוקות, רחוקות מאוד, זה קורה ממשהו אחר. פשוט י... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

עין החתול כתוב כמו סרט: הבלחים של זכרונות ילדות המשובצים בהווה. אטווד מקרינה סצינות עבר קצרות, שכמכלול בונות סיפור חיים ועולם רגשי מלא, ממנו ניתן ללמוד על הדמות הבוגרת המספרת את סיפורה. תמונות העבר הקשות, המציגות התמודדות עם חברות מתעללות מתוך רוע ואכזריות לשמם, ללא כל סיבה, מוקרנות נטו:ללא הסברים מיותרים, ללא התבכיינות, ללא מניפולציות רגשיות. ודווקא בזכות אופן ההעברה הזה, הנקי כמו דיווח, מצליחה המספרת לעורר אצל הקורא רגשות של הזדהות, חמלה ותדהמה על עוצמת הרעל שיכולה לנבוע מילדות קטנות. רעל שנשאר לתמיד. באישיותה של איליין, גיבורת הסיפור, מתקיי... המשך לקרוא

ציפי

כמה מאיתנו היו רוצים לחזור ולהיות ילדים? נדמה לנו המבוגרים שזו תקופה תמימה ומאושרת, נטולת בעיות וקשיים. אז זהו, שזה לא ככה. מרגרט אטווד מתארת את עולם הילדות מנקודת מבט פחות אופטימית, בלשון המעטה. הספר מתאר את איילין, ציירת השבה לעיר הולדתה ומתעמתת עם זכרונות ילדותה. איילין עוברת התעללות, דווקא מאלו שהיא מחשיבה לחברותיה. הכמיהה העזה שלה להשתייך לעולם הבנות גורם לה ללכת אחריהן ולציית להן. הספר טורד מנוחה באמינותו ומעלה שאלות נוקבות. כמה משפיעה עלינו התעללות כזו כמבוגרים? למה אנחנו לאחרים להתייחס אלינו ככה? ואיך זה שההורים של איילין לא ידעו מאום? ק... המשך לקרוא

בלו-בלו

אהבתי מאוד את הספר. קודם כל בגלל שהוא מרתק וכתוב טוב. בנוסף יש בו עוד נושאים מעניינים: החיים בקנדה בתקופה שלאחרי מלחמת העולם השניה. חיי המשפחה שהיו מאוד מיוחדים בגלל ההורים. החיים בטבע, החינוך שקיבלו, הצניעות שהיה בה הרבה יופי ואהבה. כמובן בגלל הנושא המרכזי של הכניסה לעולם הילדים, התעללות ילדים ודרך ההתמודדות איתה שלדעתי הוא אוניברסילי ולא תלוי בתקופה ובמקום. גם לי זה ספר ראשון של מרגרט אטווד והוא השאיר לי טעם של עוד. מאוד מומלץ.... המשך לקרוא

מיקימיקי

"קורדליה מביאה מראה לבית הספר. זאת מראת כיס, מאלה הסגלגלות, הקטנות והפשוטות ללא מסגרת. היא שולפת אותה מכיסה, מחזיקה אותה מולי ואומרת: "תסתכלי על עצמך! פשוט תסתכלי! הקול שלה מלא גועל, כאילו נמאס לה, כאילו הפרצוף שלי, לגמרי בכוחות עצמו, זמם מזימות, הלך צעד אחד רחוק מדי. אני מביטה במראה אך איני רואה דבר יוצא מגדר הרגיל. זה סתם הפרצוף שלי, עם הכתמים הכהים על השפתיים במקומות שבהם נשכתי וקילפתי את העור" (עמ' 191}. זוהי תמציתו של עלילת הספר .התעללות חברתית ,נפשית ופיזית המתרקמת בין ארבע חברות בגיל בית ספר יסודי ,כאשר בדר"כ הנפגעת היא רק ילדה אחת -גיבורת הסיפור ,אם... המשך לקרוא

חמדת

התרגום החדש שווה את הזמן שהקדישו לו הרבה רב יותר טוב קצת פמיניסטי מידי אבל טוב... המשך לקרוא

רננה א