ביקורות ספרים על הספר דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום מחודש)
|
לא פשוט להיות עני בפריז ובלונדון של בין מלחמות העולם, היעדר המחסה, חרפת הרעב והנדודים חסרי התכלית היו מנת חלקם של רבבות רבות של אנשים.
הסיפור נפתח בפריז, בה דר המספר זמנית, באכסנייה צפופה, מטונפת ומלאת פשפשים, תוך התמודדות עם רעב מתמיד וחיפוש נואש אחר עבודה.
לאחר תלאות רבות במהלכן, איבד כמעט את קורת גגו היחידה, מוצא המספר שתי משרות שבליבן עבודת פרך, תחילה כשוטף כלים במלון יוקרתי לכאורה ובהמשך כשוטף כלים במסעדה מפונפנת (בה נאלץ לעבוד יותר משבע עשרה שעות ביום).
העבודה במלון באותה התקופה הייתה במבוכים תת-קרקעיים, צפופים וחמים כגיהינום, בהם היה שרוי... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
מי מאיתנו לא הרהר פעם, מה היה קורה אילו היינו מוצאים את עצמינו בקרקעית? אם בדרך כלשהי, היינו מאבדים את כל נכסינו החומריים ונשארים בתחתית, כיצד היינו מתנהלים? איך היו נראים חיינו?
ג'ורג' אורוול, שמוצאו היה בורגני – אריסטוקרטי, צלל מבחירה, יש להדגיש, לעולמם של אנשי מעמד הפועלים הנאבקים על הישרדותם יום – יום.
החלק הראשון של הספר מתרחש בפריז, שאורוול כמעט לא מפרט כיצד הגיע לשם. בבירה הצרפתית הוא מתגורר ברחוב 'תרנגול הזהב' וכמו שזה קורה לרוב, קשה היה למצוא קשר בין עליבותו של המקום למתכת יקרה כלשהי. השכונה הייתה מלאה בעוסקים במקצועות שבמדרגה הנמוכה ביו... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אל הספר הזה נחשפתי לראשונה, תאמינו או לא, דרך שיר של שלמה ארצי עם הציטוט "בספר שאני קורא גם ג'ורג' זרוק דפוק". מאוד אהבתי את 1984 וחוות החיות שלו ולכן מיידית הספר הזה נוסף לרשימה.
אורוול, בתיאור אותנטי אך בנאלי מאוד, מתאר איך זה להיות עני באירופה של בין שתי המלחמות. בספר הזה אנחנו מוצאים סופר בוסרי מאוד שעדיין מחפש את הכיוון הספרותי שלו. הגיבור מתייחס לעצמו כמספר נוכח פסיבי של התקופה ואין שום תהליך התפתחות אישי שהוא עובר, ספר שלם שכל מה שיש בו זה נווד שכל הזמן מחפש עבודות וכך זה לאורך מאות עמודים (ציון לטובה הוא העמקה שנעשית לגבי יחס החברה לקבצנים).
מדובר ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" התפרסם בשנת 1933, והיה לספרו הראשון של ג'ורג' אורוול. הגיבור נטול השם יעשה את דרכו תחילה בפריז.הוא גר בפריז עם 47 פרנק, מאבד את כול כספו בלינה, מביא את בגדיו למישכון. הכול משתנה שהוא פוגש את בוריס והם תולים את תקוותם במסעדה רוסית- "קומרס" שהולכת להיפתח. הבעלים מתרשל, והם נאלצים למצוא עבודה "במלון X".
בזמן ההמתנה בוריס והגיבור "חורשים" את פריז. בחלק הראשון של הספר משבץ ארוול ביטויים אנטישמים:
"יהודי, מון אמי, יהודי אמיתי! ואין לו אפילו את ההגינות להתבייש בזה. (..) והנה אני, אוכל את לחמו של היהודי. יהודי...“
"אני אספר לך מה טיבם של יהודים... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאוד אהבתי את הכתיבה החצי עיתונאית של אורוול בספר זה, אולי מסוג העיתונים הטובים שאתה קורא כמו סיפור. ההבלחות של אורוול שבאות כמין הבעת דעה אישית על נושאים מסוימים רק הוסיפו לחווית הקריאה.
אורוול מציף בספרו את מה שכולנו לא אוהבים לראות, את האנשים הדפוקים באמת, אלה שגורלם הוביל אותם באמת לביבים ודווקא שם הוא מגלה לנו מרגליות, בדמותם של הטיפוסים השונים שהגיבור פוגש בנדודיו ובחיפושיו הלא נגמרים אחר מקור מחיה ופרנסה שיענה לצרכיו הקיומיים ביותר.
הגיבור, סופר, אולי אורוול עצמו, מנהל דיאלוג עם האנשים השונים שהוא פוגש. למשל בלונדון הוא פוגש את צייר מדרכו... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני אוהב סיפורים שבודקים את הגבולות של הקיום שלנו. ג'ורג' אורוול יורד לבדוק, אינני יודע עד כמה נסמך על הביוגרפיה האישית, את הקשיים וההתנסות ברעב אמתי נוודות ובעוני מחפיר, של שתי ערי אירופה בין שתי מלחמות העולם. אני חייב להודות שעד כה הכרתי כמו כולם את אורוול מ1984, שקראתי בתיכון וזכורה לי משם בעיקר הסצנה עם הזונה הזקנה ואני זוכר גם את "חוות החיות", שאמנם לא קראתי אך הסיפור הפך לידוע מאוד. כאן זו ספרות ריאליסטית כביכול של אורוול, שאת הצד הזה לא הכרתי אצלו, והכתיבה היא כמעט עיתונאית, מה שפוגם בה לעתים. לא הרגשתי "רעב" יחד עם גיבור הסיפור, כמו ב"רעב" של קנוט המ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ג'ורג' אורוול מנסה להכניס את הקורא אל תוך חייהם של העניים, הקבצנים והנוודים באירופה של תחילת המאה, אך הדבר נכון גם לקבצנים של ימינו.
התיאורים מאוד ריאליסטיים והכתיבה ממש טובה, אחד הדברים שלא אהבתי הם ההקשרים שבהם מוזכרים יהודים - קמצנים, רעים וכו'
מעבר לכך זהו ספר מומלץ מאוד, פחות עלילתי ויותר תיאורי ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דפוק וזרוק בפריז ובלונדון זוהי סקירה עיתונאית על מצבם העגום של עניי העולם בכלל ועניי פריז ולונדון בפרט. בפריז מסקר ג'ורג' אורוול את עובדי השכר הזעום של עולם המסעדנות על כל רבדיו וגווניו. ממרום מעמדו של השף ועד למקומו הנחות של שוטף הכלים. אנשים אומללים שמדי יום מחשבים את מעותיהם הדלים על מנת למצוא מעט מזון ומקום לינה וזה במקרה הטוב, כי ברוב המקרים גם לא ניתן למצוא עבודה וכו...
גם בלונדון סוקר אורוול את עולם הנוודים אלה שעוברים מבית תמחוי אחד למשנהו. ובכל מקום כזה יש כמובן את שלל חוקיו והנורמות שעל פיהן יש לנהוג. ברוב המקרים אדם מקבל מעט לחם ומקום לינה ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר היחיד, בתקופת הצבא, שחוץ מלרתק אותי ולגרום לי לא לרצות לסיים אותו - גם גרם לי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי.
אורוול, בכישרון רב ונדיר, מצליח להכניס את הקורא לנעליים מלאות החורים של הדפוק והזרוק.
בלי לשים לב, אורוול פורש את משנתו הסוציאליסטית. אך אין בזה בכדי לקלקל את האווירה. להפך, תיאורי העוני, קיצוני כשיהיה, הופכים את הספר לקסום.
מומלץ בחום!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאור מחאת המילקי שמנסה להרים ראשה בין מוספי החג, החלטתי שהגיע הזמן לרדת לעומקו של ספר זה.
והספר אכן נותן לקורא פרופורציות חדשות בנושא. הוא שריר ותקף על אף שנכתב בקצה המרוחק של המאה שעברה, הרבה לפני שהמציאו את המילקי.
מהתבוננות שלי ברחובות ובספסלים (בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות) נראה שלא השתנה הרבה. יכול להיות שגם לא יכול להשתנות. כנראה יש מצבים "דפוקים" שהם מתחת לכל מחאה - ויש אנשים "זרוקים" שהם מתחת לכל מוסף של עיתון (אלא אם הם מתכסים בו, והם מתכסים). אחרי קריאת הספר, ההסתכלות על דמויות הזויות אלה היא שונה, לפחות לזמן מה.
בכל אופן, המילקי נראה פחות יקר... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אהבתי. הספר לא מתחכם לא כתוב בצורה אומנותית. פשוט.
כמו שהייתי מדמיינת ספר על עוני, פשוט ומרתק.
הספר פורש את קורותיו של אורוול כאדם עני אשר מפלס את דרכו ליום המחרת.
מה שהפריע לי לכל אורך הספר היו הערות גזעניות על יהודים בתחילה חשבתי שאולי הוא ציני אך משלא תיקן את עצמו או שינה את דבריו התחוורה לי המציאות האנטישמית בה הוא חי או לחלופין תפישותיו האישיות.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ארוול מסכם את ספרו במילים: "זה סיפור פשוט, ואין לי אלא לקוות שיעורר עניין כדרך שיומן מסע מעורר עניין. דבר אחד לפחות יש בידי לומר לכם: זה העולם שמצפה לכם אם תתרוששו אי-פעם". אכן, לדעתי, החשיבות הרבה של הספר היא בשילוב שבין הכתיבה "המעין עיתונאית", ובימינו אנו ספק אם מישהו היה טורח לבצע תחקיר כה עמוק ואם כן - ספק גדול עוד יותר האם היה מתברך בסגנונו האיכותי של אורוול, המשלב הומור בריטי משובח (בתיאור מציאות קשה) עם אמירה חברתית נוקבת, ההופכת את הספר לרלבנטי מעבר לזמן ולמרחב. תעיד על כך (גם) המחאה החברתית במדינה הדמוקרטית היחידה במז''ת.
לעניות דעתי בכל הקשור ל"ד... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עוני זה לא לאכול כמה ימים ברציפות.
עוני זה לשפשף שום על פרוסת לחם, כי ככה הבטן חשה מלאה יותר.
עוני זה לבהות בריר של עצמך, שמזכיר לך את הנוזל הסמיך שהחילזון משאיר אחריו.
עוני זה לעבוד כמו חמור בשביל כמה פרוטות.
עוני זה למשכן את כל מה שיש לך.
עוני זה להבין שהעולם מחולק למעמדות, והחזקים תמיד ינצלו את החלשים.
עוני זה לוותר על הכבוד העצמי שלך.
כמה אני שמח שאני אינני עני. אמנם גם עשיר אני לא, אלא חלק ממעמד הביניים השחוק והעייף. ג'ורג' אורוול ידוע בעיקר בזכות הקלאסיקות "1984" ו"חוות החיות". אז הנה עוד ספר, שהוא מעין יומן אישי על חוויותיו כעני מרוד ומסכן בפריז ובלו... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ראשית אפשר לאמר ששם הספר ועיצוב העטיפה שלו בעברית מטעה. הקלילות שבו לא תואמת כלל את אורוול, נביא הזעם, ששום בדל של הומור לא דבק בו, ומי שחושב לתומו שהנה הוא מצא ספר נסיעות חביב גדוש חוויות מפריז ומלונדון עלול להתאכזב מרה.
אורוול בספר הכמעט דוקומנטרי והמעניין הזה חושף את החברה שבדרך כלל איננו מכירים, דרך סיפורו של בחור, משוחרר מכל ממון, שמגיע לפריז ומנסה איכשהו לשרוד שם בעבודות מזדמנות בעיקר כשוטף כלים. כך הוא מציג לפנינו את ההיררכיה במסעדות פריז (התקופה היא לאחר מלחמת העולם הראשונה) בעיקר בעולם התחתון שלהם, אותו הוא מצייר כמעט כמו התופת של דנטה. אור... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב שאתה מרגיש את העוני מריח את החולי נגעל מהזוהמה
גורג אורוול בהחלט ממחיש טוב את התחושות של איך זה להיות חסר פרוטה
אחד ממסקנותיו מאוד התתחברתי שהוא למד לא לאכול במסעדות יוקרה ולצערי ראיתי את זה גם בעיניים שעבדתי במקום יוקרתי מה הולך שם !בדיוק מה שהוא תיאר לא יאמן...... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה הימם אותי.
לא ראיתי את הביקורת החברתית אבל היא שם. אין פה ניתוח מצב או אמירה נוקבת כמו תיאור מפורט לחייו של אורוול בזמנו, בשפתו המיוחדת, כחווה/סובל את הרגע וכצופה מהצד.
מעבר להכרות היסטורית אחרת על צרפת של אז מבחינת תרבות וסגנון חיים, ששונה מאוד ממה שמוכר לי:
שוב הוכחה שאסור להכנס לסופר כשרעבים: אנשים שלא אוכלים 5 ימים וקיבלו משכורת ימהרו לרכוש ארוחת מלכים ולרוקן 2 ליטר יין, רוב המשכורת, מיד אחרי קבלתה...
הרגשתי רע מהנאת הקריאה, מפני שכל ציטוט של אמירות שעברו במטבח בין השף/טבח לרב המלצרים, כל סיפור של שרלי השיכור וגנבים עצלנים ורוסים גאוותני... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואלה, לא יודעת...
הספר הזה הוא יותר מסמך עתונאי מאשר סיפורת.
נכון- מסמך מטלטל, נוקב וחשוב, אבל עדיין- מסמך עיתונאי.
עמוס לעייפה בתיאורים מדוקדקים של חיי הדלפונים בפריז ובלונדון של שנות השלושים של המאה הקודמת, הסיפור של אורוול נטול כל רגש. עכשיו שאני יודעת כמה שעות ובאילו תנאים עובד שוטף כלים בפריז, הייתי רוצה לדעת איך הוא מרגיש; מה עובר לו בראש בכל אותן שעות עבודה קשות מנשוא, למה הוא מתגעגע, למה הוא מייחל, מתי הוא עצוב, מה גורם לו לבכות?. איך מרגישים רגעי השבר?
עם זאת, הריחוק הרגשי המאפיין את הספר מחזק את התחושה שהנווד הוא מעין 'רואה ואינו נראה', ארטיפק... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שוב המסר והחומר למחשבה שהסופר המיוחד הזה מעביר
שווה את הקריאה בספר הזה ובכלל בשאר ספריו. מסמך אנושי מרתק .... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר נחמד,לא עפתי עליו,אבל אם רוצים לקרוא ספר נחמד ליום פנוי,הוא בהחלט מתאים....... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
העלילה היא עניין שולי, אורוול הצליח להעביר את התחושה והרעיון שהספר אמור להביא. מעולה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הוא תחקיר עיתונאי על איכות העבודה במסעדות ומלונות בפריז ועל תמיכת המדינה בהומלסים בלונדון (שנות ה-30 של המאה הקודמת).הספר הינו מסמך מזעזע על המצב בשתי המדינות,אך יש בו מספר פגמים:
הראשון הוא הנימה של הכותב.כל עיתונאי בן זמננו היה עושה מטעמים מהמצב המתואר,ואילו אצל ג'ורג' זה נשמע כמו קומדיה.
הבעיה השניה היא אמינות. אני מנסה לדמיין עיתונאי בן זמננו שע"מ לעשות תחקיר עיתונאי מוכן לרדת לשפל מדרגה כפי שמתואר בספר.לעבוד 18 שעות ביממה,לא להתקלח שבועות,לישון עם פשפשים,לספוג קללות ותלונות במשך רוב שעות היממה מכל העובדים סביבך,לרעוב ללחם ימים רבים,ללוות... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואו. יש ספרים נדירים כאלה, שזורקים אותך לכל כך הרבה מקומות, מציפים אותך בכל כך הרבה מחשבות, שאתה לא יודע איך וממה להתחיל בניסיון לתאר לאשורה את החוויה שבקריאתם.
ראשית, יש את ההפתעה הזו שמכה בך, בפרט אחרי שצברת במחסנית כמה וכמה מהפנטזיות הדיסוטופיות של הסופר הספציפי, כשאתה נתקל לפתע במעין יומן מסע ריאליסטי לעילא, כמעט עיתונאי, המתאר לך את חוויותיהם הקשות, תלאותיהם יותר נכון, של אנשים קשיי-יום החיים על הגבול שבין פשיטת יד ונוודות, באירופה של שנות השלושים. אתה לא מבין מאיפה זה בא לך בכלל ואינך יכול להתנתק מהידיעה שאין המדובר פה באיזה כתב דמיקולו שבא לש... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
