ביקורות ספרים על הספר אחרי החשכה
|
מרי אסאי יושבת במסעדה וקוראת ספר, היא בסך הכל, מחפשת לעצמה פינה שקטה, שבה היא תוכל לשבת בשקט, ולקרוא ללא כל הפרעה. היא לא מתארת לעצמה, שפתאום מכר של אחותה מהעבר יצוץ ויתחיל לדבר איתה.
אני חושבת שמה שבעיקר מחבר בין מרי אסאי לטאקאהשי,הוא המשפחה שלהם. למרות שהקשרים שלהם עם המשפחה לא חזקים במיוחד, עדיין רואים שהמשפחה מאד חשובה ודומינטטית בחיים שלהם.יש להם הרגל לדבר על אנשים אחרים, ולהשתמש בהם כנושאי שיחה. לפעמים זה נראה שטאקהשי מדבר עם מרי רק בגלל אחותה, וזה לא נכון, כי בזכות זה שהם מדברים על אחותה של מרי, וטאקאהשי על המשפחה שלו, הקשר ביניהם מעמיק ומתחזק .
... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
השמש שוקעת ולאט לאט החשכה תופסת מקום, מתפשטת ומתפרשת לכל עבר ועוטפת את כל העומד בדרכה, היא מעלימה כל זכר ליום שעבר אבל האם זה בהכרח מסמן על סופו של יום? או אולי בכלל תחילתו של חלק אחר ביממה, ובזמן שרוב בני האדם מעבירים את החלק הזה של היממה בשינה, אחרים ערים, כל אחד והסיבות שלו להעדר שינה.
רבים האנשים שהלילה מספק להם סוג של בריחה מהמציאות המוכרת להם בעודם ערים. ישנם אלו שפשוט לא מסוגלים להירדם, אין ביכולתם להשקיט את הרוחות העזות שלא מפסיקות להשתולל עמוק בפנים, להרגיע את התודעה, והם בורחים אל העיר בשעות הקטנות ומחפשים מפלט בבר או מסעדה ושם יושבים וקור... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור קאמרי בלילה אחד. מה עושים מספר אנשים שונים באותו הלילה ואיך סיפוריהם משתלבים, לפעמים נוגעים ולפעמים נוצרות רמיזות קטנות בין הסיפורים. כמו תמיד אצל מורקמי המציאות הופכת לחלום והדמויות למרות שהן רגילות וממשיות בכל זאת הזויות, כאילו מעטפת ערפילית חלומית עוטפת אותן.
מרי אסאי יושבת במסעדה כלשהי וקוראת בספר עבה, היא בת 19 קטנת קומה וצנומה וכובע בייסבול לראשה. השעה 1:00 בלילה, ניגש אליה בחור צעיר גבוה, נגן טרומבון וכך מתחיל הסיפור הלילי כשמצטרפות עוד דמויות ועוד התרחשויות.
מה שאני אוהבת אצל מורקמי שהכל קורה בלי רעש ומהומה, כולל קטע אלים למדי במלון... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה להגדיר את הספר הזה של מורקמי. המילה היחידה שמתארת אותו היא - מיוחד.
מה מיוחד בו?
הוא כתוב בגוף ראשון רבים. לכתוב בגוף ראשון קשה הרבה יותר מאשר בגוף שלישי ובגוף ראשון רבים אף פעם לא נתקלתי. בעצם, הספר נכתב מנקודת המבט שלנו כשאנחנו מאחורי מצלמה שנעה לה במספר מוקדים בטוקיו לאחר החשכה.
כאשר השמש שוקעת, שלל הטיפוסים המוזרים יוצאים מהחורים ובחלקם אנחנו נתקלים במהלך הספר. רוב האנשים הללו מתקשים לישון - כל אחד מסיבותיו הוא. אמנם לא היו בספר חיות מדברות, אך הייתה "היפיפיה הנרדמת" - ארי אסאי, הדוגמנית היפה שהלכה "לישון קצת" והמשיכה לישון במשך חודשים, אחותה ... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי ממש לאחרונה.
הראשון שקראתי של הסופר.
נהניתי.כתוב יפה, התחברתי לסגנון השונה, לאווירה של עיר גדולה בלילה (טוקיו).
שיחות הנפש בין מרי לטאקאשהי וקורוגי.
האנשים החיים בשעות הקטנות לפני שהעיר הגדולה מתעוררת לחיי היום יום.
תיאורי הדמויות והקשרים ביניהם,תחושה שמי שהיו זרים הפכו לקרובים באווירה המתאימה.
... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
15:38
המצלמה מתמקדת בחדר ובו מיטה גדולה. על המיטה שוכב אדם וקורא ספר. לפתע נראה כי האדם מסיים לקרוא, מתמתח, ניגש למחשב לאתר סימניה ומקליד: "תחושות המצוקה, האבדון, השינה, הפחד, הנרדפות של הפרט, מושפעות מהאלימות, הניכור, הכוחניות, הרוע של הכלל. גם אם זה בעקיפין והוא אינו מודע לכך. נהניתי לקרוא את הספר ולקראת סופו אפילו הרגשתי את מה שאולי אנשים שעושים מדיטציה מרגישים. בנקודת הזמן בה קראתי את הספר מאוד התחברתי אליו"
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
"אי אפשר לחלק את החיים בפשטות לעליז וקודר .יש המון גוונים באמצע. להכיר בקיומם ולהבין אותם זו אינטליגנציה בריאה."
פעם אנשי המערות רצו להגן על עצמם ועל משפחתם ולכן זחלו למערות כשהשמש שקעה ויצאו כשהשמש זרחה שוב על העולם. השעון הפנימי שלנו עדיין מכוון כך שנישן אחרי שהשמש שוקעת. היות ואני גרה "בעיר השינה" לעיתים כשאני מגיעה לקניון בסביבות 22:00
לסרט או משהו ששכחתי לקנות אני נדהמת איך הכל שוקק חיים בזמן שבדרך כלל אני בבית בשעה כזו עם טרנינג כוס קפה וספר.
הספר ברובו מדבר על אנשי הדמדומים או אנשים שזמן הערות שלהם טוב יותר בלילה מאשר ביום. ואם נשארים מספיק ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהספר יצא בעברית בשנת 2009, התחלתי לקרוא אותו (ולא סיימתי). בסיפור יש קטע מוזר עם נקודת מבט או "מצלמה" שצופה על העיר טוקיו, שהיא למעשה אנחנו, ונכתבת בגוף ראשון רבים. הקטע הזה קצת אכזב אותי ואף שיעמם אותי.
לאחר שקראתי עוד ספרים של מורקמי, החלטתי לחזור לספר הזה, ואני שמח על כך!
אני חייב לציין, שאחרי שקראתי את כולו, פשוט התאהבתי!
מדובר בספר מדהים שמכיל פשטות, עצבות, בדידות, פשע, סוריאליזם והמון דמיון.
ספר מאוד מומלץ לחובבי ספרות יפנית, ולחובבי ספרות סוריאליסטית.
;-)
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי על התשבוחות הרבות להן זוכה הסופר מקוראיו בכל מקום ונוכחתי שאכן מדובר בסופר מבריק בעל יכולת מדהימה לסחוף את הקורא אל תוך העולם אותו יצר.
לעיתים רחוקות אני לא מסוגלת להפסיק לקרוא ספר טוב באמת, וביומיים האחרונים הייתי דבוקה לספר הזה.
הרוקי מורקמי נוסף לרשימת הסיבות שלי למה אני אוהבת את יפן.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את אחרי החשכה -AFTER DARK -של הרוקי מורקמי קראתי באנגלית.
ספר מעולה שמתרחש בטוקיו בשלושה מקומות עקריים במעדנייה, במלון אהבה ובחדרה של ארי אסאי.
העלילה שמתחילה ב-23:56 מתחילה במעדנייה, שם יושבת מרי אסאיי (אחותה של ארי), סטודנטית לשפות בעלת ידע בסינית וקוראת ספר ,למעדנייה נכנס טקשי,סטודנט למשפטים ונגן טרומבון. לכל אחד סיפור מרתק משלווהשניים שהכירו בעבר בפגישה מרובעת, מתחילים לדבר.
אז מסתבר שלמרי אחות אסאי שישנה מזה כמה חודשים מבלי להתעורר ולא היא לא מתה ולא בקוה -כמו שמורמקי אוהב , היא הודיעה שהיא "הולכת לישון קצת" וכך קורה.
גם לטקאשי סיפור מרתק על משפחתו, ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- מושך, מסקרן (ברכה ב.)
- קשה מדי, דורש מאמץ והשקעה של חשיבה ודמיון, לא בידור קל(רחל ל.)
- שיחות מעניינות, אווירה מיוחדת, אין עלילה במובנה הרגיל(אלדה ע.)
- "מתה" על כל ספר שלו. (גלה ג.)... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה לי. קשה לי לכתוב ביקורת על הספר הזה. קשה לי בגלל שאני כל כך אוהבת את מורקמי, אבל אני פשוט חייבת להוציא את זה.
הדבר שהכי הפריע לי בספר הוא התרגום. המתרגמת עשתה פה עבודה בינונית ומטה, ונראה כי הספר לא ממש עבר הגהה. נתקלתי בדי הרבה טעויות שמאוד הפריעו לי (כמו למשל המילה 'סווצ'ר' שהופיעה בתחילת הספר מספר פעמים, כמו גם טעויות בסיסיות בתחביר תקין של משפטים בעברית). גם אם נשים בצד את ה'פשלות' הנקודתיות פה ושם- בכלליות התחושה היא שהתרגום צולע.
וכעת לגופו של ספר; מורקמי פונה אלינו, הקוראים, כצופים בהשתלשלות האירועים מאחורי עדשת מצלמה. מעין רואים ולא נראים שכא... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לספר מסגרת יפה של לילה, סיום יפה מבחינת המבנה הספרותי.
לטעמי הספר קצת רדוד מדי ומתאים יותר לגילאי ה-18 בערך - אני בטוחה שבגיל זה הספר היה נראה לי מעניין יותר והיה לי קל יותר להתחבר לנושאים שהוא נוגע בהם.
כרגע הוא נראה לי כתוב בשפה מליצית מדי, קצת מעביר מסרים בכוח. הייתה חוויה נחמדה לקרוא אותו, שווה קריאה. אבל לא ספר שמשאיר רושם חזק לאורך זמן.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
בספר זה אנחנו כמו הזבוב על הקיר בכמה מקומות כמעט בו זמנית. כדי שלא נפקשש את ההרגשה הזאת נותן לנו מורקמי את השעה המדויקת של כל תמונה ותמונה שלפעמים היא שונה רק בשתי דקות מקודמתה. ממעוף הזבוב אנחנו צופים בתמונות סוריאליסטיות של נערה הישנה במשך חודשים, עוברת דרך קירות ומסכי טלביזיה וכן בזונה מוכית וזוג צעירים שאינם יודעים מה רוצים מעצמם ומעבירים את הלילה היחיד שבו קורית העלילה זה עם זו או כל אחד לחוד.
הספר מוזר אם כי מאוד קריא ומתאים בהחלט כברירת מחדל לספר טיסה. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפהפה! זה הספר השני של הרוקי שקראתי אחרי "יער נרווגי" והוא היה הרבה יותר יפה ומהפנט. הסגנון שלו קנה אותי לגמרי, הקצב, התיאורים, הסגנון - אחד הספרים שאני יותר שמחה שקניתי.
הדמויות אבודות ואני אפשר שלא לחבב את החיפוש הנואש שלהן אחר אהבה וחיבה בעולם מנוכר ו"חשוך".
ממליצה!... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אפשר להשוות את האהבה למורקמי כאל אהבה לסושי, או שאתה מכור, אוהב, מתענג ולא מוכן לשמוע על איכות טעם אחר, או שאתה ממש לא מתחבר למרקם, לטעם לריח ולחיות הדג.
אי אפשר לחבב את ה
כתיבה של מורקמי ולהגיד: כן, אבל היו לו סיפורים יותר טובים. או שכוווולם אחד אחד חודר לך לתאי המוח הקטנים ונשאר שם כנכס, או שלא.
מורקמי נולד לכתוב לנו מדמיונו ולהביא אותנו לעולמות שאפילו לא ידענו שאפשר לחיות בהם.
מכתיבתי אפשר להבין שאני אכן משוחדת.... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מרי אסאי יושבת במסעדה סמוך לחצות הליל. למסעדה נכנס טאקאהשי המכיר אותה, מתיישב לידה ומשוחח עמה על לימודי הסינית שלה. לאחר השיחה הוא חוזר לחזרות הרכב הג'ז.
למסעדה נכנסת מישהי המחפשת את מרי, נעצרת לידה ומבקשת ממנה לסייע לה לתרגם מסינית ליפנית. מרי מסכימה והן פונות למלון האהבה המנוהל ע"י זו שחיפשה את מרי, קאורו.
לאחר ניסיון התרגום מתברר שאותה נערה סינית, המשמשת כזונה, הוכתה ע"י מישהו שגם גנב את כל בגדיה ותיקה. מרי פונה לדרכה, מצלמת האבטחה צילמה את הגעתו של המכה והוא אכן מופיע על המסך.
זה לא שמורקמי החליט פתאום לכתוב ספר בלשים. זה לא שהוא כתב משהו ריאליסטי.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני טיפוס ליילי. אור השמש מפחית מהיכולת...
הכל התחיל בתקופת הלימודים באוניברסיטה. למדתי בלילות..
למדתי להכיר את היופי הקסום של השעות לאחר החשכה.
למדתי להכיר את השקט המיוחד. את הצלילים. את המחשבות.
ואת כל אלה מביא מורקמי ויוצר את התחושה שלאחר החשכה.
מורקמי אוסף את הקורא בידו ומוביל אותו במסע ליילי.
המחשבות במהלך הקריאה, אינן נתונות באופן בלעדי לקורא. מורקמי נוטל חלק וכמו שולט בנקודת מבט הקורא...
דברי המספר הם הבנה משותפת עם הקורא.
וכקורא, זו תחושה מיוחדת ומעניינת המתאימה לשעות האלה שלאחר החשכה...
והמסע אינו מוגבל לרחובות טוקיו. מדובר במסע לתוכנו.
... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את כל ספריו של מורקאמי והתמוגגתי מכל אחד ואחד מהם, עד ש...
מבין הספרים היחידים, הבודדים, המעטים, שהפסקתיהם טרם הגעתי למחציתם (יש לציין שאני קורא מהר, מהר, מהר!).
הספר לא זורם, תרתי משמע.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשמעבירים דפים בספר בלי לקרוא אותם, או לחלופין קוראים כל דף שני, זה אומר שלא ממש אוהבים את הספר. וזה בול מה שקרה לי עם הספר הזה.
קשה לי לדרג כי אני אוהב את מורקמי (או יותר נכון את הכתיבה שלו) אבל הפעם לא הצלחתי לסיים את הספר.
לא יודע, לא התחברתי, לא לנקודת המבט של המצלמה, לא לדמויות, לא לעלילה.
אז כמחווה למורקמי אני לא אתן לו ציון, אבל...
דיר באלק הרוקי, אם לא תחזור לעצמך, שעתיים ביצאה . ברור?
עכשיו תעלה על ב' ושב לכתוב משהוא טוב!... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רק מורקמי יכול לכתוב ספר שלם על לילה אחד בטוקיו. כמו תמיד, יש משהו מכשף בכתיבה שלו - פשוט אי אפשר להפסיק!
צריך לחדש בדחיפות את מלאי המורקמי שלי :)... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נו טוב...הבן אדם פשוט גאון...עוד ספר ממכר של הרוקי מורקמי...שלא יפסיק לכתוב לעולם!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
צורת הגשת הסיפור מקורית ומתאימה.
הסופר לא זקוק לתיאורים ארוכים על מנת לגרום לך להתחבר לדמויות ולהבין אותן - כישרון.
התחושה של לילה קסום בטוקיו מורגשת וזה כיף לקרוא על מחוזות לא מוכרים ועם זאת לגלות שיש לנו גם מן המשותף עם יפנים.
הוא נוגע בעדינות בנושאים רגישים וכמו יפני אמיתי מספר את הדברים ברמיזה (ללא השתפכות רגשנית).... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לילה אחד בטוקיו, באזור שבו החיים משתנים בלילה ומלאים בחוויות רבות. שתי אחיות שונות זו מזו לגמרי או אולי דומות עוברות לילה מטורף. ספרים, גנבים, מלונות אהבה, חברות היי-טק ומוזיקה..הרבה הרבה מוזיקה. מה עוד צריך בן אדם כדי להישאב לספר הזה ולבלוע אותו?
מדובר באחד הספרים הטובים של הרוקי מורקמי, בהחלט אחד הספרים הטובים. כראוי למסורת אין לו סוף אבל הדמויות שלו ממשיכות איתנו גם אחרי שסיימנו את הספר. ואולי דווקא בגלל זה מורקמי לא כותב סוף. החיים ממשיכים. מי יודע מה יקרה בלילה של מחר?
לעניין העטיפה- באופן מאוד נדיר עטיפה יפהפייה שרק לאחר סיום הספר מבינים את המש... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחד הספרים המיוחדים שקראתי.כל העלילה של הספר מתרחשת בלילה אחד בעיר סואנת ביפן,ואמנם אין לה כיוון ברור אך היא מרתקת במסתוריות ובאופל שלה.אני חושבת שזה אחד הספרים הטובים של מורקמי ואחד האהובים עלי באופו אישי.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כבר במחצית הספר הבנתי שהוא כנראה לא משהו, הסיפור מעורפל ולא ברור, סיפורי משנה שמתחילים ולא מסתיימים עד הסוף, העלילה שלא מתפתחת, והמסר שלא ממש עובר
בקיצור מאכזב מאוד ולא עושה חשק לקרוא ספרים נוספים של הסופר... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאחר כל כך הרבה שבחים על הסופר , זהו הראשון שלו שקראתי .
מאכזב , חסר מעוף , ודי משעמם , וחוץ מסגנון כתיבה מיוחד לא מצאתי שום דבר מעניין .
אני נותן כרגע עוד נסיון עם קפקא על החוף , מקווה להיות מופתע לטובה . ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קליל וקצר ביחס לספריו האחרים של מורקמי
העלילה נמתחת על פני לילה שלם מחצות עד הבקר
מפתיע שגם כאן פגשתי, כמו בספר "התרסקות", שתי אחיות אחת יפה להכאיב והשניה שחיה בצילה, זונה סינית ומלון אהבה. הרבה ג'אז, הרבה אוירה, הרבה מטוקיו המסקרנת בלילה. כיף לקרוא ולסיים באותו היום.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמי שקרא ספרים אחדים של מורקמי אני יכול לומר שהוא ממחזר את עצמו בצורה בינונית בספר זה. הספר סובל לטעמי מעלילה דלה ומדמויות לא מפותחות מספיק. התבנית הידועה של מורקמי חוזרת גם בספר זה: אנשים שלפתע האדמה נקרעת מול פניהם והם מתמודדים עם פחדיהם שמתוארים על רקע סוריאליסטי של עיר גדולה שמעצימה את הרגשת הניכור.
נשאלת השאלה: האם מורקמי מסוגל לכתוב בסגנון אחר?... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
