ביקורות ספרים על הספר אמן של העולם הצף (מהדורה מחודשת)

ספר מצוין כתוב ברגישות רבה. הסיפור מתרחש בתום המלחמה ממנה יצאה יפן חבוטה והרוסה.בין השורות באופן לא ישיר מדבר הגיבור אונו על פוליטיקה, על העבר והשינוי בהוה על כללי מותר ואסור הן בחיים הפרטיים והן בציבור. רמזים על התקרנפות על ציור "נכון" על ציור מתאים לתקופה כל זאת בכדי למצוא פרנסה. מסגרת הספר היא סיפור משפחתי, הסופר צייר בדימוס, משפיע חברתי, מנסה לשדך את בתו שהתבגרה ועקב המלחמה לא נישאה ולאחר שאיבד את בנו במלחמה. לאונו בת נוספת נשואה, נכדו מהוה לו נחמה ועידוד בהיותו אלמן. ... המשך לקרוא

אסתר

מעולה. תמונה מעניינת של התרבות והנימוסים ביפן בצורה אמיתית ויפה.... המשך לקרוא

רוני pery

הספר הוא ספר שאין עוררין בכלל אם הוא יפני. ספרים של סופרים יפנים גם כאלה שכבר עזבו וגרים בבריטניה עדיין בליבם יפנים. ולמה הייחודיות והמיוחדות? כי יש פה חיסכון במילים, יש פה איפוק במשפטים. לא יורים מילים אלא שוקלים אותם . וגם הצורה שהמילים נאמרות זה במליציות. ככה בלי להרגיש על הדרך עוקפים את התרבות שגדלנו עליה ופתאום רואים ובעיקר מרגישים שיח אחר שאין כמותו. לא בביישנות או בקמצנות אלא בגדולה. שיח הפינג פונג הוא שונה לחלוטין. במקום לשאול "למה מתכוון המשורר" בפנייה כזו או אחרת. במקום פשוט לשאול את אדם שמולך למה התכוון? לא אומרים כלום אלא חושבים על זה לע... המשך לקרוא

חני

כמו בשארית היום, ספרו המופתי, מתחשבן קזואו אישיגורו עם התקרנפות ולאומנות. שלא כמו בשארית היום, ספרו המופתי, אישיגורו מביא את תמונת הראי של היחס למלחמת העולם השנייה, בריטניה בשארית היום, יפן, באמן של העולם הצף. התפכחות, היא מצב תודעתי בשני הספרים. בשארית היום הגיבור מגלה בשארית חייו כי הקריב אותם על מזבח עבודה שבלעה לא רק חייו, אלא גם את זכותו לחשוב. בהיותו באטלר מצטיין בכל רמ"ח אבריו, הוא מכופף את רצונותיו ומכבה את מחשבתו וממסמס את ההזדמנויות שלו למען מי שאינו ראוי לכל ההקרבה הזאת. תחושת ההחמצה, מרירה וכואבת, מלווה את תהליך ההתבגרות שעובר הגיבור בהי... המשך לקרוא

אפרתי

זהו ספרו השני של אישיגורו ונכתב ב-1986. אישיגורו נולד ביפן אך בגיל 5 עבר לאנגליה ונשאר שם. שני ספריו הראשונים הם יפנים לחלוטין בעוד ספריו המאוחרים יותר מתרחשים במערב ומדברים יותר לטעם הישראלי. אולי זו הסיבה שהספר לא זוכה לאהדה רבה בביקורות שקראתי כאן. לבעלי זיקה ורקע בתרבות היפנית נכונה הנאה מלאה. ספר זה נכתב בסגנון יפני מסורתי בדומה לענקי הספרות היפנים נטסומה סוסקי, ג'וניצירו טניזקי, ויוקיו מישימה. את הסגנון הספרותי היפני המסורתי של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מאפיינים הפשטות, מינימליסטיות, עומק, כפל משמעויות, שימת דגש לפרטים הקטנים, שיחות נפש ... המשך לקרוא

משה

ספרים מתקנים את העולם, ספרים טובים הופכים את האנשים להרבה פחות קשים. ספרים מורכבים דורשים מהקורא להביט לתוך חייו בצורה מפוכחת ובהירה. ספר יכול להפוך עולם...בשנייה ספרים אמורים לתקן את העולם, ספרים טובים מטהרים את העולם מרוע ובורות. אמרו את זה לפני ובטוח מי שאמר היה כותב טוב ומכובד הרבה יותר ממני. בבואי לחפש את הספרים שטלטלו את עולמי והפכו אותי (לפחות בעיני) לאיש קשוב יותר. אני תמיד חוזר במסע קריאה ליפן. הספרות היפנית היא ספרות שונה, מרוכזת ומגוונת. ביפן יש אינסוף ספרים וסופרים שיכולת הכתיבה שלהם מהפנטת חדה ולא מתחסדת. מונחת, מורכבת ומצומצמת. דוגמאו... המשך לקרוא

דרור

את מסוג'י אונו, צייר ידוע ומוכר, אנו פוגשים כשהוא כבר פרוש מעבודת הציור שלו, כשנה לאחר כישלון המִיאַיי, אותו תהליך שידוכין המפגיש בין משפחות החתן והכלה וקודם לו תהליך בדיקה של בלש. בין משפחות מכובדות נהוגה בדיקה מקדימה ואונו מודאג גם עתה בשל תהליך מִיאַיי חדש בה אמורה בתו הצעירה נוריקו לבוא בקשר נישואין עם טורו. מה מדאיג את אונו? השנה היא 1948, 3 שנים לאחר נפילת הפצצה בנגסקי, החברה היפנית עוברת שינויים רבים ואנשים שונים בחברה מכים על חטא מעורבות יפן במלחמה הנוראית ההיא. גם האמן הידוע אונו חושש לגילוי מעורבותו כאמן במלחמה, בעיקר סוג ציוריו. מכאן מתפתחת... המשך לקרוא

מורי

הספר הזה הקסים אותי. אפשר שרציתי להיות מוקסם והסופר לא נאלץ לטרוח הרבה כדי לרכוש את התפעלותי. הספר הזה מתנהל בקצב היחודי לו: איטי, מהורהר, לא תזזיתי. הוא חושף בפני הקורא עולם אקזוטי העובר תמורות מפליגות עת ישן עם חדש חוברים כדי ליצור את יפן המודרנית. דרך הגיבור אוג'י, צייר מפורסם, אב לשתי בנות וסב לנכד איצ'ירו, אנו נחשפים לא רק לפלישת רעיונות חדשים - הן בתחום הכלכלי והן בתחום התרבותי (פופאי), אלא גם לחשבון נפש נוקב של הגיבור - עם עברו בפרט ועם התמודדות האחרים עם אותו עבר בכלל. ההתמודדות הזאת, שאינה בהכרח מעסיקה את הסובבים אותו, מעלה תהיות עמוקות יותר על מ... המשך לקרוא

דן סתיו

אני למעשה לא התרשמתי מהספר, והסיבה לכך נובעת דווקא מכך שהתרשמתי כל כך מספרו הקודם והמצויין,'שארית היום'. הבעיה לדעתי עם הספר היא שהוא לא מצליח להתעלות או אפילו לחדש במעט מקודמו, ולמעשה הוא נשאר בצילו: בשני המקרים מדובר על סיפורו של אדם מבוגר, שחי עדיין בתודעה של העול אליו הוא הורגל בצעירותו, עולם של סדר ומסורת. באותה תקופה התרחש מאורע זה או אחר (פה לאומי, בספר הקודם אישי יותר) והוא שגה ככל הנראה וביצע את הבחירה הלא נכונה. עכשיו מגיע דור צעיר עם ערכים שונים, הגיבור/אנטיגיבור מוצא את עצמו לפתע מחוץ לעניינים, והספר מסתיים במעיין השלמה ואיחולים לדור החד... המשך לקרוא

פילנפיל

בהתחלה זה נראה כמו עוד חשבון נפש של אדם מבוגר, כזה שבוחן את מה שהאמין בו ומנסה לברר את משמעות חייו. זה קורה ביפן של אחרי מלחמת העולם השניה, שעוברת ממנטליות פשיסטית ולאומנית לתרבות דמוקרטית יותר, אלימה פחות. הגיבור הוא צייר ופטריוט, אחד שעסק באמנות פוליטית, מגוייסת, וכעת, לאחר שפרש מעשייה, נאלץ להתעמת עם העבר תוך נסיון למצוא שידוך הולם לאחת מבנותיו. לאט לאט מתברר שעיקר העניין נעוץ בפער שיש בין תפיסת המספר את חייו לבין האופן בו אנחנו תופשים אותם. על אף שהספר נכתב בגוף ראשון, בשפה מאופקת ומופנמת, שמבטאת את האישיות ודרך המחשבה של הגיבור, מתפתח הבדל ני... המשך לקרוא

סוריקטה

אפתח ואומר שזהו הספר היפני הראשון שקראתי. כן,קראתם נכון. זה לא שלא שמעתי על אישיגורו,ועל מורקמי,אבל איכשהו...רק עכשיו קראתי ספר יפני. ואציין,שאהבתי את הספר הזה. קודם כל,השם שלו. רק השם עושה חשק לקרוא את הספר (ולא הכריכה האחורית שמוסרת מידע משעמם במיוחד),רק כדי לגלות מה זה בכלל אומר "אמן של העולם הצף". הספר גם כתוב במין...סוריאליזם,או אקסצנטריות. המספר קופץ בין הרבה אירועים,קצת כאילו הוא לוקה בהפרעות קשב וריכוז. אבל באורח משונה,זה לא פוגם בקריאה,אלא דווקא הופך אותה לחוויה יותר חיובית. רק באמצע הספר מבינים מה הכוונה "אמן של העולם הצף". בתקופת המלחמה ביפ... המשך לקרוא

omers

אני התאהבתי בקזואו אישיגורו כשקראתי את ספרו"שארית היום", וכפי שהוא הצליח לבטא חוויה אנגלית בדיוק והקפדה על פרטים כך הצליח לעשות זאת שוב בספר הזה שבו הוא מכבד את קוראיו בחוויה מאד יפנית. עם כל מה שהיה לו להגיד על מקומה של האמנות ואחריותה בעיצוב הלך רוח ציבורי, אני התרשמתי דווקא מההצצה לתרבות הכ"כ שונה הזו, מהאופן שבו מבוטאים יחסים במשפחה, נישואין, גברים ונשים,ילדים ועבודה. בתוך כל זה הוא נותן גם ביטוי משכנע לחילופי הזמנים בנוף ובין הדורות. המספר הוא אדם זקן שהגיע למעמד מכובד כצייר ומורה ועל בשרו חווה את השינויים שהביאו על יפן מלחמת העולם 2 ומלחמות קוד... המשך לקרוא

pen

יפן בשנות ה- 1948 - 1950. מאסוג'י אונו פעם צייר ידוע לוקח אותנו לחשבון נפש פנימי ולאומי. ביפן בה הקיסרות קרסה ודמוקרטיה מתחילה להתפתח בלחץ האמריקאים שמתחילים להשפיע יותר ויותר, הדור המבוגר שהיה בעל השפעה פעם חלוק מתחרט וחלקו מנסה לשכוח מהעבר. אך מעל לכל אופטימיות זהירה מתחילה לנבוט בלבם של הצעירים שמקווים לעתיד טוב יותר. מאסוג'י לוקח אותנו למסע בעירו שלאחר המלחמה ובד בבד חושף אותנו לעברו ודרכו המקצועית כצייר החל מדרכו כנער שהוריו יצאו נכגד עיסוקו, תקופה שבה היה שוליה של אמן ועד שהוא פרש לדרכו העצמאית והחל להיו מורה מאמן בעצמו. ספר מעניין וקריא מאד... המשך לקרוא

לינה