ביקורות ספרים על הספר בביתו במדבר - ספריה לעם #443
|
ספר שהוא אוסף של זכרונות והיסטוריה משפחתית של רפאל מאייר, בעודו מחכה ובמידה מסויימת מצפה למותו. הוא לא גוסס או משהו, הוא אפילו לא מבוגר במיוחד,רק בן חמישים ושתיים, פשוט במשפחתו גיל זה הוא זקן מופלג מאחר וכל הזכרים מתים בגיל צעיר מתאונות, מין קללה שכזו.
הזכרונות של רפאל הם בעיקר מירושלים המנדטורית ומישראל בתחילת דרכה, ועל איך שגדל, "הדרך הכי טובה לגבר לגדול" כביכול, עם חמש נשים, או כפי שהוא מכנה אותן "האישה הגדולה". בהן סבתו הקמצנית החולנית, אימו הלומת האובדן של חברת ילדותה הטובה ובעלה, הדודה השחורה הפרועה והמתירנית לתקופה, הדודה האדומה הכה מסכנה, ואחו... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הביקורת של א' לספר הזה של מאיר שלו גרם לי לקדם אותו ברשימת הקריאה שלי כי הייתה לי תחושה מקדימה שאוהב אותו הרבה הרבה יותר ממנו. התחושה הזאת לא הכזיבה (לאחרונה אני פחות סומכת עליה) וקראתי את הספר בהנאה רבה. בקיצור אהבתי אותו מאוד. במיוחד את הכתיבה של מאיר שלו שהיא משעשעת וצינית במקומות הנכונים (זה הספר הראשון שלו שאני קוראת) וגם הסיפור מרתק ומרגש מאוד.
מסופר על בחור שגדל כל חייו בבית מלא בנשים, הנשים כל כך עטפו אותו בחיים שהוא כבר מתחיל לכנות אותן האישה הגדולה. בסיפור שהוא מספר כאן הוא מנסה לפצל את האישה הגדולה למרכיבים שלה (אמא, אחות שתי דודות וסבתא) ו... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספריו של מאיר שלו נעים בין "זה כיף לקרוא" ל"כבר היינו בסיפור הזה" ועל אף ש"בביתו במדבר" שייך להתרשמות הראשונית הוא רחוק מלהיות מושלם. את רוב ספריו של שלו (ויסלח לי מורי) נטשתי כבר בתחילתם למעט "יונה ונער" ו"גינת בר" שהיו שלמים ומהנים מאוד. שלו אף פעם לא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית שנמצאת בין ספרות בידורית-מהנה לבין חשובה או מופתית באמת. הוא סופר קלאסי של ארבעה כוכבים לכל היותר.
"בביתו במדבר" רפאל מאייר נזכר בילדותו בירושלים ובחמש הנשים שגידלו אותו לאחר שארבעת הגברים במשפחה מתו בזה אחר זה בנסיבות טראגיות. הספר ברובו נכתב בגוף ראשון ולפעמים חורג לשני בו ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואו.
דבר ראשון, כבר על ההתחלה, הרגשתי תחושה מוכרת- אותה תחושה שחוויתי מ''שתיים דובים'' ואיך לא, כי האווירה מאוד דומה.
אבל כמה שהתלהבתי בשתיים דובים, אין זה דומה לבביתו במדבר.
העלילה עוקבת אחר חייו של רפאל מאייר, גבר יחיד במשפחה שכוללת כמה נשים שכל אחת מהן שמה עצמה כאמא שלו.
כמו כל גבר במשפחה שלו, הוא מחכה למות בתאונה.
אבל הוא ממשיך לחיות, מחכה במדבר השקט, והנה הוא כבר בן 50.
היופי האמיתי הוא הסביבה שלו. כמו פאזל גדול שמרכיב תמונה אישית, אחת ממש ממש יפה.
הוא מצליח לאגד שמה המון צבעוניות של אנשים ושל תכונות, ברמה מאוד גבוהה.
קשה לי לדמיין אחד שיקרא ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בן חמישים ושתיים, הזקן מכל הגברים שחיו ומתו במשפחתו, מספר רפאל מאייר על ילדותו בירושלים ליד בית היתומים, בית העיוורים ובית המשוגעים, ליד אברהם הסתת, ועד ימי בחרותו במדבר. היה גר עם משפחתו, “האישה הגדולה”, שהיא קולקטיב נשי המורכב מסבתו הקמצנית השולטת ביד רמה, אמו שמעולם לא מסיימת סיפורים מאז ששלה נקטע באמצע, “הדודה השחורה” הגסה המקורבת בדם, “הדודה האדומה” הבולמית שאינה מקורבת בדם, ואחותו ה”כלבתא”.
רפי, רפאול, רפינקה אינו מסוגל להקים תא משפחתי, כי הצורה בה גדל היתה הכי טובה בשביל גבר לגדול. ולכן רונה, אשתו בעבר, היא אהובתו בהווה ואסונו בעתיד.
רפא... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
את הספר קראתי תקופה ארוכה משום שעלי לעשות עבודת סמנריון על מאיר שלו, ובחרתי על ביתו במדבר ויונה ונער. מלכתחילה מודה שפחות התחברתי לספר הזה אהבתי יותר את הספר יונה ונער, אך קראתי אותו שוב היו קטעים מאוד מעניינים בספר,לצד קטעים ביזרים המון מיתוסים אבל רגישות מעניינת של המספר.הסיפור מגולל את סיפורו של רפאל מאייר בחור בן 52 שחי בנגב כותב את זיכרונתיו לפני שימות, החיים הלא פשוטים שלו כבן יחיד ובן לכמה נשים אימו ושתי דודותיו, אחותו וגרושתו ולחיות בצילם,לא פשוט מודה שהיו כמה קטעים ביזרים ומיתוסים לא קלים לקריאה.
לא כל קורא יוכל להתחבר לשפה או אולי לסיפ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ביליתי את יום כיפור בביתו במדבר ללא רגע דל אחד של שעמום וללא יכולת לעצור את רכבת הקריאה הדוהרת.
מאיר שלו מספר את סיפורו של רפאל , מילדותו בירושלים ועד בחרותו בביתו, במדבר, בשפה עשירה, ארץ ישראלית, שלווית אופיינית.
חושף לנו טפח ומסתיר טפחיים, יוצר פסיפס של אירועים ותקופות הנארגים יחד בחוטי הזמן, לעיתים עם קושי בהבנת התקופה המתוארת. האם זהו תיאור מהתקופה הנוכחית או מהעבר.
העלילה חושפת את ירושלים של פעם, מאכלים פשוטים שאתה מתאווה לאכול ומעוררים את בלוטות הרוק כבר בזמן הקריאה (אני צריך לנסות להכין פעם את סנדביץ׳ הסתתים), חיי הסתתים ומונחים מעולמם (כפ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פעם , לפני שנים, חשבתי שמאיר שלו הוא עיתונאי מבריק ושנון, אבל משום מה לא נמשכתי לקרוא את ספריו. התחלתי לקרוא אותו רק בשנים האחרונות ובאופן מוזר קראתי את הספרים היותר חדשים שלו (כמו למשל "יונה ונער" ו"שתיים דובים") לפני שקראתי את ספריו הישנים. והנה כמו שלעתים קרובות קורה אצלי. התחלתי לקרוא במקרה את סיפרו זה של שלו, לאחר שהיה שנים רבות בספרייתי ואפילו לא הצצתי בו ולפתע נשביתי בקסמו!
הספר קרוי "בביתו במדבר"; ומדובר אכן באדם מיוחד, שחי בבגרותו במדבר ועובד לפרנסתו בענייני מים.
אבל למעשה, המדבר הוא רק חלק קטן מהעניין; רוב העלילה (אם אפשר לקרוא לכך עלילה) מתרחש... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם מילים לא מצליחות לתאר תחושות- הספר נכשל.
זה הספר הרביעי של מאיר שליו שאני שאני קורא. כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. נכון, השפה מרהיבה, וירושלים של שליו יפה כמו ירושלים של גרוסמן ואולי אפילו יותר, אבל זה לא מספיק. העלילה משעממת ורפטיטיבית. עוד פעם האישה הגדולה, ועוד פעם עשר עיניים, ושוב עיוורים, ושוב אברהם מסתת.
יאללה, תתקדם. מה הלאה? כל הספר הזה נכתב בשביל שלושים העמודים האחרונים שסוגרים את הקצוות? צריך גם עלילה עם בשר.
יותר מזה, תיאורי המדבר היו מהמאכזבים שקראתי בחיי. הרגשתי כאילו הם נלקחו מתוך הערך "מדבר" בויקפדיה, ולוטשו בשפה גבוהה. בעיניי הם הי... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בדרך כלל אני קורא שני ספרים ויותר ביחד, כשהשלישי הוא בדר"כ ספר עיון, לא מחייב עלילתית. לקרוא ספר נוסף בצמוד לספר של מאיר שלו, במיוחד בביתו במדבר, זה לעולל רע לספר האחר, לא משנה עד כמה טוב הוא. התחרות פשוט אינה הוגנת. שלו מנצח עם יד אחת קשורה מאחור, אפילו שתי ידיים.
פעם, כשהייתי צעיר מאוד, שנתיים לפני גיל ארבעים, הושפעתי מביקורות בעיתונים. אמנם קראתי אז את רומן רוסי, כימים אחדים ועשו, את הסגנון הפנומנלי כבר הכרתי ולא הייתי צריך יותר, אבל חוט שדרה קריאתי טרם פיתחתי. בדיוק אז הופיע בביתו במדבר והתקבל בקרירות. למרות שהתחלתי לקרוא, זנחתי די מהר והספר יצא מביתי... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
רק מאיר שלו יודע לכתוב כמו מאיר שלו. ואפילו שמשום מה היה לי קצת קשה להתניע, התעקשתי לצלוח את מספר העמודים הראשונים (3-4, לא יותר), ובאתי על שכרי ב-420 הנותרים.
הסיפור הציורי (חצי פנטסטי אבל אמין לחלוטין), הכתיבה הכל כך מיוחדת (כל הסבר מיותר - פשוט תקראו!), ירושלים של פעם על כל גווניה (עבד עלי חזק אבל אני ירושלמית במקור, אז אולי לא חוכמה...), הדמויות הססגוניות - כל אחת והסיפור שלה (לא מפסיק לעניין), כל אחת ושפתה הייחודית (עשוי כל כך טוב ובאיזה כשרון...), הסלנג המשפחתי (אליפות), וההומור כמובן - כי איך אפשר מאיר שלו בלי הומור...
בקיצור, התענגתי על כל שורה.
קחו לכם אחד מאי... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בביתו במדבר
מאיר שלו
לאחר שהתגברתי על ההתחלה המבלבלת והדמויות המשונות ולמדתי להבין אותן רק אז הרגשתי שהעלילה מתחילה לתפוס ולעניין אותי וזאת למרות שלאורך כל הספר הדמויות נשארו בעיני משונות ויוצאות דופן.
חשבתי לעצמי מדוע התנהגותן ומעשיהן של חמשת הנשים המופיעות בספר (האשה הגדולה) וכן פעילותם של שאר גיבורי הספר פשוט לא טבעיות ולא מקובלות והגעתי למסקנה שהסיבה נובעת בגלל שבעצם כולן הרי מתוארות מנקודת מבטו והבנתו של ילד קטן – רפי, עד שאפילו אחותו אמרה עליו שהוא שומע ורואה הכל אך אינו מבין דבר וזאת הסיבה לדעתי שכל הדמויות נראות מוגזמות ומו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ברוח 'אלמדוברית' סיפורן של חמש נשים שהן למעשה אישה אחת מפי האחיין, הבן האח, והנכד. על הסקאלה של מאיר שליו אהבתי אותו יותר מאשר את רומן רוסי (סיפוריי יום יום המסופרים בזה אחר זה) וקצת פחות מויונה ונער (שני סיפורים המשורגים זה בזה).... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ההוויה העברית החווית ממש תענוג. אבל החזרות , התיאורים הגרפים מדי (השערות של הפמושקה שמציצות מצד ימין ושמאל של המכנסיים הקצרות של הדודה) מעיק ומעצבן.
אהבתי את הקטע שהמנהלת אומרת לו שבגלל השפה השובינסטית ובגלל שהוא המורה הזכר היחיד היא נאלצת לרשום חדר מורים במקום חדר מורות.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמו כל ספרי מאיר שלו - כתוב בעברית שאפשר להתענג עליה, שנון, ומסיף ביוטיי חן שטובים הם לא רק לבני ביתו אלא נכנסים גם לביתי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו, טרחני ונודניק כהרגלו, גדוש בפרטי פרטים מיותרים - מייגע.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
עלילת ספר זה קצת יותר חלשה בעיניי מספרים אחרים של שלו שקראתי בעבר, אבל הסיבה הסופית שגרמה לי לתת לו 3 כוכבים בלבד, היא שלדעתי היו קטעים רבים בספר שחזרו על עצמם שוב ושוב, והרגישו לי "לעוסים" מדי בשלב כלשהו, שבו הם כבר לא הוסיפו, או חידדו, שום דבר חדש ודי התישו אותי. אני מתכוונת בעיקר לתיאורי הנשים שבחיי הגיבור, שחזרו שוב ושוב, וגרמו לי לרצות להגיד לו "אוקי.... הבנו.... תתקדם הלאה..." (ויש מצב שאף אמרתי זאת בקול באחת הפעמים... :))
אלמלא חזרות אלו, ספר זה בהחלט היה מקבל ממני 4 כוכבים.
עם זאת, אני חייבת לסייג את הביקורת הזו - יתכן שאני ביקורתית במיוחד כלפי ספר זה, מפנ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר טוב. מאיר שליו יודע מה לכתוב ואיך, במינונים הכמעט תמיד מדוייקים ובמתכונים ספרותיים מצויינים. הדמויות בספרו הן תמיד אנושיות, אף פעם לא קדושות או מרושעות בצורה מוגזמת, ולמרות מוזרויות מסויימות הבולטות בהן פה ושם הן אמינות כל כך, נוגעות כל כך, אמיתיות כל כך.
ספר עברי גזעי, עם רומנים וטרגדיות והרבה אנשים מרירים, סודות וכאב. למרות המתכונת המוכרת של אדם שהגיע לסוף חייו ומספר את סיפורו, הספר מצליח, כמעט בלי להתאמץ, לא להיות בנאלי. מומלץ בחום, למי שלא מחפש מתח או פעולה ודומיהם, לקריאה מעמיקה מהנה וצובטת לב שתעניק רגעים ומשפטים בלתי נשכחים.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אסקימואי ירושלמי המחפש את השקט בסוף חייו שעל פי חישוביו הוא קרבים בכל יום. ערבות הקור הינם נופי הנגב ממש בחצר האחורית של המדבר בצל הגשם, כתוב נעים, כדרכו של שלו, במינוני נוף מדויקים ומדודים לא העמיס על התפאורה המינימליסטית -מומלץ כמו שאר ספריו של שלו.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
