ביקורות ספרים על הספר קופסה שחורה
|
|
|
|
קופסה שחורה עמוס עוז.
את הספר קופסה שחורה קראתי בסוף שנות ה – 80 או תחילת שנות ה – 90. קראתיו מאחר שהערכתי מאוד את כתיבתו של עמוס עוז, וסיקרן אותי לדעת על מה הקצף, התרעומת ודברי הביקורת המרושעים שהספידו את הסופר, סתמו עליו את הגולל והכריזו קבל עם ועדה שיומי עמוס עוז כסופר תמו. לאחר שקראתי את קופסה שחורה גמרתי ביני ובין עצמי שמדובר בספר מצוין. התייחסתי בבוז לכל המבקרים מבלי לשאול למה ? למה נוצקה לפתע החזית המאוחדת הזו, הכוללת את עלית המבקרים הספרותיים מכל הזרמים בחברה הישראלית – אשכנזים, מזרחיים, קיבוצניקים, דתיים מבקרי ספרות המכתירים את עצמם כאוונג... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
בילדותי, היתה לי חברה רוסיה, עולה חדשה. היא היתה רזה כמו ענף ולבנה כמו שמנת עם טעויות בעברית שאף פעם לא תיקנתי באנוכיותי המשועשעת.
יום אחד, הגיע השכן שלנו, רופא שיניים פרטי. בחור ערבי ששתי בנותיו היו לעתים מצטרפות למשחקינו בחצר. לדוקטור אביהן, לא היה שום דבר נגדנו. להפך, משפחתי היתה בין לקוחותיו ודודי היה בתהליך שתלים אצלו שסיבסד לו, אני מנחשת, נתח מהמשכנתא. אבל את "רוסיה", כפי שכינה אותה - לא אהב.
הוא נכנס אל החצר, ודבר ראשון קרא אל בנותיו, “תעאל להון!”
הן רצו אליו, ואנו נעמדנו דום.
“ואת - “ הוא הצביע אל חברתי, “את, רוסיה, למה את כאן כל הזמן? את לא שייכת ל... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
נתחיל בזה ש... כמעט בכל אחד מאתנו מסתתרת כמיהה תמידית לאחוז בידו את הרומן המושלם/האולטימטיבי. אבל לא רק... רובנו משתוקקים תדיר למצוא או להגיע ליצירה –כל יצירה- שתאפשר לנו לצעוק את "אאוריקה" הפרטית שלנו. לשאוג בקול תרועה- מצאתי ! ... וזה בעצם חיפוש די סיזיפי כי הוא משאיר אותנו במעלה ההר בטיפוס אין סופי, ובכמיהה שאינה פוסקת, וטוב שכך אני מודה לאלוהים כל פעם מחדש, ומצפה ליצירת המופת הבאה.... וצ'רלס בוקובסקי כתב על זה שיר, כן דווקא הוא הבוטה עם הפה הגדול, הצליח להפיק פה ושם משפטים נקיים ...
" השיר המושלם אף פעם לא נכתב... אף פעם לא ייכתב כאן או במקום אחר, בפריז בפרו..... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קופסה שחורה הוא רומן מכתבים. אתם אולי זוכרים דבר כזה עם דפים, מעטפה, בול, לפעמים דפים מיוחדים, ריח מיוחד, בול יוצא דופן, טקסט מוקפד ובעיקר הצורך לומר ולומר הרבה, והכי גרוע, הזמן שלוקח למכתב להגיע ותשובה לחזור. פעם היו אפילו חברים לעט, מין התכתבות רבת דפים בין שני חברים וזה היה בהחלט מוי כיף. היום זהו עידן של הסחת דעת מהודעות מידיות מכל סוג ומין, חסרות ריח וטעם. כתיבת מכתב גם לוותה ברגשות מתאימים ושגיבים, מה שהצעירים של היום לא יבינו.
כמה וכמה שותפים להתכתבות: הפרופסור אלכסנדר גדעון, הבעל לשעבר (מיקי לאון או איתי טיראן, מי שפנוי, בסדרה), אילנה אשתו לשעבר (א... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בלי לפרט יותר מידי, אהבתי את הספר הזה.
קיבלתי לקרוא את הספר הזה בשיעור ספרות, והקטע הזה של קבלת ספרי קריאה בשיעור ספרות הוא בלתי נפרד. לפי מה שעלה לי מהקריאה, הכתיבה של המחבר ייחודית וגרמה לספר להיות נסבל. העלילה הופכת ליותר ויותר מעניינת ככל שהזמן עובר והדמויות הן לא דמויות קרטון שטחיות. אהבתי גם את העניין שהעלילה מתרחשת בארץ ישראל ונכתב בידי סופר ישראלי, גרם לי להתחבר לארץ. כי באמת נמאס לפעמים שרק ספרות זרה מקבלת את כל הפרסום וההוקרה.
התחברתי לעלילה, זה כמו להסתכל אל עבר הים ולראות את השמש ששוקעת בו. הדמות שהכי התחברתי אליו היה בועז, הבן המגודל ש... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין ספק שעמוס עוז מכשף של מילים. הוא יודע לכתוב מדהים.
אבל, שני דברים הפריעו לי להנות מהספר הזה.
הראשון, כמו בכל ספריו, הדמויות שלו (בעיקר הנשיות) שונאות את עצמן. יצר ההרס העצמי שלהן קצת מגעיל אותי.אני מרגישה שהסופר עצמו שונא את הדמויות שלו-בעיקר הנשיות.
הסיבה השנייה והעיקרית היא הדמות הסטראוטיפית והשטוחה של מישל. קראתי את הספר מייד אחרי שקראתי את תיאום כוונות של סבתו והניגוד בין העמוקות והנהדרות שלו לתיאור הגזעני (אין לי דרך אחרת לתאר את זה) של כל דמות מזרחית ע"י עוז כמעט עשה לי בחילה. ופתאום הבנתי שהספר הזה הוא באמת קופסה שחורה, הקופסה השחורה של הרא... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צחוק הגורל - את הספר הזה מצאתי בתוך ארגז-קופסה שחור, יחד עם עוד איזה עשרה ספרים נוספים – בסמוך למיכל המחזור של אמניר. מי שהניח אותם כנראה חס עליהם וביקש למצוא להם קוראים נוספים.
כמה נמלים תועות,דפים מצהיבים, חלקם קרועים, כתמים - כל אלו קידמו את פניי כשפתחתי את הספר, אבל אני חייב לציין שהם השתלבו יפה בנוף הסיפורי. הסיפור פשוט: סיפור אהבה גדול שמתרסק וגווע ווהופך לשנאה עמוקה ויוקדת שמוצאת את ביטויה בספר בצורת חילופי מכתבים, בכמה וכמה קולות. הרקע – ישראל של שנות השבעים של המאה הקודמת, מה שמוסיף קצת נוסטלגיה לכל העניין, כי בעידן של חילופי מסרים קצרצרים ... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בטכנולוגיה של היום ובכלל בכל מטוס יש את "הקופסה השחורה" כשמה כן היא....מגלה לנו במקרה חלילה של התרסקות או תקלה מה בדיוק קרה ברגעים האחרונים....מצד אחד בזכות אותה קופסה הטכנולוגיה מתפתחת, מאותה קופסה לומדים החוקרים על תקלות שהיו וכיצד ניתן למנוע אותן לפעם הבאה...מצד שני, כל כך מצמרר לחשוב אייך אפשר לשמוע ולהבין מה בן אדם מרגיש דקות לפני מותו....מזעזע...
אילנה ואלק מנסים לבדוק ולחקור מדוע כשלו במערכת היחסים שלהם כזוג נשוי, מה הסיבה שאלק מתכחש בצורה כל כך נחרצת לבנו, החיטוט בעבר עלול לפתוח פצעים ישנים ואלק אינו מעוניין בכך..
הספר בנוי בצורת רומן מכתבים המתר... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אנחנו חיים בעידן טכנולוגי מדהים, בכל רגע נתון אני יכול לתקשר עם מישהו בעולם, לא רק לשוחח איתו, אלא ממש לראות אותו מולי, כאילו לא מפרידים בינינו אלפי קילומטרים.
אבל העידן הזה משקף גם את האבולוציה התקשורתית שלנו, שהפכה להיות ברובה מיידית ולקונית. בפלטפורמות הנוכחיות בהם אנו מתקשרים (הפלאפון, האינטרנט וכד'), כבר אין לאנשים סבלנות להשקיע בשיחה אמיתית, לעיתים הם אפילו מואסים במילים.
והמסרים האישיים המשמעותיים בין אדם לחברו? הם בכלל נעלמו מהנוף התקשורתי שלנו.
לכן, אולי גם מפאת היותי אדם סנטימנטלי, אני מוצא קסם מסוים בעולם המכתבים הנושן – הציפייה האד... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שיחקת אותה עמוס, הצלחת לסחוט ממני כמה דמעות לקראת סוף הסיפור. מן הסתם לפני 10 שנים זה לא היה קורה, ולכן אני מברך על כך שקראתי אותו עתה.
הייתי שמח אילו היית יותר כותב לקוראים שלך ולא למבקרי הספרות, וכך הנאתי ממנו היתה יכולה להיות הרבה יותר גדולה. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
שמעו, בהחלט יש משהו ברומן מכתבים. דרוש סופר טוב בשביל ליצור רומן מכתבים ברמה גבוהה; סופר שיודע לספר סיפור ללא סאבטקסט מיותר, ללא פרטים מלאים; סופר שמצליח, דרך כתיבתם של דמויות שונות ומגוונות, לבנות ולהבנות דמויות תלת-ממדיות ומעניינות; סופר שמעביר סיפור בלי להזקק למציאות החיצונית, אלא אך ורק להתייחסות האישית-ייחודית של הדמויות השונות. אך נראה כי למרות, ואולי משום, ייחודיותו של ז'אנר זה, מעטים הסופרים הישראליים שעסקו בו. יתכן והסיבה לכך היא מורכבותו של הז'אנר, שהרי קשה מאוד לכתוב רומן מכתבים. קשה לספר את הסיפור מבלי להזקק לפרטיו, לבנות דמויות מתוך כתיב... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתיבת מכתב היא אומנות .סיפור של מכתבים היא יצירת מופת.יש בנסתר והניגלה אט אט בחיפוש אחר זכרון הטוב שבחיים משותפים שכשלו תובנות ,לקחים,ציווי לחובת הבירור , מניעת הכשל הצפוי .אהבתי . לא עזבתי .הצצתי בעולמה של משפחה ,במכתבים שבין השניים ובגילויי הרגש, הפרידה, החשיפה העצמית ,ההודאה בטעויות בדרכם של החיים ,בתקשורת ממרחקים המבקשת קירבה מחילה , קשר ובחינתו של עבר.מכתבים גם אנו כתבנו. אנו מכירים את עולם הרמזים את הקושי בלכתוב מפורש ומנגד את ההזדמנות לכתוב כה מדוייק בחשיפה מושלמת .כל אחד ואחת עם המכתבים שרצתה לכתוב ולקבל .הכל אמיתי. התיאור חי הפסיכולוגיה עמו... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התבגרתי עם קופסא שחורה ועמוס עוז בכלל . החכמתי ו"גדלתי " עם קופסא שחורה . אני מי שאני היום בזכות ספר כמו קופסא שחורה . איני זוכר היום את סיפור המעשה אך אני זוכר היטב את חדוות הגילוי ההנאה והדבק שנדבקתי בספר עד שסיימתי אותו . ללא ספק נכסי צאן ברזל , שלי לפחות . ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מספריו המוקדמים של עמוס עוז .הספר כתוב בצורת מכתבים ולאט לאט אנו מתוודים לאנשים ש "מככבים " בו הסיבות למריבות פרידות ואהבות.ספר עם רעיון - אהבתי.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתוב בשפה עשירה ומעניינת. את חצי הספר הראשון קראתי בעניין רב, אולם אח"כ, ובמיוחד לקראת הסוף, הספר, כלומר המכתבים, מתחילים להיות ארוכים ומייגעים... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר הכתוב בצורת מכתבים.
אהבתי. מעניין ומרגש.
גם ההצגה שנעשה בעקבות הספר - טובה מאד.
בהחלט מומלץ.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כתיבה מאולצת ולא אמינה לטעמי, הסיפור גם לא מעניין במיוחד. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר ממש טוב. אהבתי. במיוחד אהבתי את המכתבים הראשונים. אחרי עמוד 136 המכתבים הופכים להיות קצת יותר מדי רגשיים לטעמי. אבל בכל זאת, ספר טוב.
דייס נשגב השמש... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתוב נפלא , אבל מה לעשות שאני לא חובב את הספרים של עמוס עוז . יותר מדי משפחות והתעסקות עם משפחות .
לא ממליץ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הספר מתאר את יחסיה המורכבים של אילנה עם בעלה לשעבר ובעלה הנוכחי. אני לא בטוח שהצלחתי לפצח את הקופסא השחורה אבל הספר כתוב טוב, וחשף עומקים נפשיים של מערכות יחסים מורכבות, יחסי דתיים חילוניים, מזרחיים ומערביים, גברים ונשים, הורים וילדים.
ובכל זאת, צורמת, לפחות בעיני, ההצגה של הדמות הדתית (בעלה הנוכחי של אילנה) בצורה כ"כ נלעגת. חוששני שהצגת הדמות בצורה זו מראה שאין לעמוס עוז הכוח ו/או הרצון להתמודד בצורה כנה ועמוקה עם הציבור והדרך שהדמות מייצגת, ובמקום זה הוא פשוט החליט לצייר אותו בצורה סטריאוטיפית מגוחכת.
בכל זאת נתתי לו ארבעה כוכבים, למרות שאולי לא ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר כתוב בצורת חליפת מכתבים בין אילנה סומו ושני הגברים בחייה - הגבר הראשון (תרתי משמע) הוא ד"ר אלכס גדעון, הגרוש שלה, איש צבא קבע בכיר בעברו, מומחה בעל שם עולמי לקנאות דתית המתגורר בחו"ל, ואבי בנה המתבגר והבעייתי של אילנה - בועז. הגבר השני הוא מיכאל (מישל) סומו, דתי מסורתי, גבר בלתי מרשים בחזותו החיצונית, שעלה ארצה מאלג'יר. בין לבין משולבים גם מכתבים מדמויות המשנה (בועז ועוה"ד של אלכס).
שפתו של עמוס עוז היא תענוג - שירית, אבל לא "נמרחת", תיאורית, אבל לא טרחנית, ומבין השורות והתיאורים נמתח קו עולה ויורד של מתח סמוי וגלוי בין גיבורי המשולש המתוח ממילא הזה. איל... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
כל כך אהבתי את כתיבתו של עמוס עוז ואת הדרך המיוחדת בה בחר לברוא את סיפורו. כל הסיפור בנוי על חליפת מכתבים בין הדמויות העיקריות. על פניו נראה כי מבנה זה של הספר עשוי להעיק בשלב כלשהו על הקורא אבל עמוס עוז כל כך מוכשר שצלח ללא קושי את המכשול הלכאורי הזה. עוז כותב בעברית מצוחצחת אולם לא ארכאית, שפתו העשירה משרתת את הסיפור וכל אלו ביחד יוצרים ספר מעולה ומעניין לקריאה. נהניתי מכל רגע והספר מומלץ בחום.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
