ביקורת ספרותית על קופסה שחורה מאת עמוס עוז
ספר מעולה

---

קופסה שחורה הוא רומן מכתבים. אתם אולי זוכרים דבר כזה עם דפים, מעטפה, בול, לפעמים דפים מיוחדים, ריח מיוחד, בול יוצא דופן, טקסט מוקפד ובעיקר הצורך לומר ולומר הרבה, והכי גרוע, הזמן שלוקח למכתב להגיע ותשובה לחזור. פעם היו אפילו חברים לעט, מין התכתבות רבת דפים בין שני חברים וזה היה בהחלט מוי כיף. היום זהו עידן של הסחת דעת מהודעות מידיות מכל סוג ומין, חסרות ריח וטעם. כתיבת מכתב גם לוותה ברגשות מתאימים ושגיבים, מה שהצעירים של היום לא יבינו.
כמה וכמה שותפים להתכתבות: הפרופסור אלכסנדר גדעון, הבעל לשעבר (מיקי לאון או איתי טיראן, מי שפנוי, בסדרה), אילנה אשתו לשעבר (איילת זורר בסדרה), הבעל הנוכחי (אושרי כהן בסדרה, לא סגור), עוה"ד זקהיים (צחי גראד בסדרה) והבן הבעייתי, היפה והאלים (און רפאלי או מיכאל גבעתי, מי שיותר גבוה, בסדרה). בין כל אלה קיימת חלופת מכתבים נטולת כל פוליטיקלי קורקט, שופעת קללות ארסיות, אמירות נוקבות והטחות בוץ. משובב נפש. כל האמיתות נחשפות במכתבים, הניסוחים מדודים ומושחזים כדי לגרום למירב האימפקט (אין מילה מתאימה בעברית) ולפעמים גם להכאיב. הכאב אינה תמיד של הנמען, עוד מושג מעידן המכתבים.
מההתחלה, מהפניה של אילנה לגדעון בעלה לשעבר, שיעשה משהו (כספי בעיקר) למען בנו הבעייתי, בועז, הקורא סקרן מה מסתתר מאחורי התכחשות האב לבנו, אבל נדיבותו מעל ומעבר למרות הכל. לאט לאט הכל נחשף. כל הקרביים נשפכים החוצה. מרגע זה, וזה די מההתחלה, מתחילה טֶקְטוֹנִיקַת הלוחות, כדור הארץ כבר לא מה שהיה ולא יהיה לפני חלופת המכתבים. מי שעובר את מירב השינויים הוא הבעל החדש מישל סומו, אבל גם לאחרים לא חסר.
ברגיל, הקורא או הצופה בכל אמצעי צפייה קיים, תופס צד. זה נוח, זה אנושי וזה נעשה ללא תשומת לב מיוחדת. האישה כותבת אל בעלה לשעבר, מבקשת עזרה כספית ומיד הוא נתפס כנבל שהתחמק מתשלום. כשמתברר שהוא גם מפורסם ועשיר, אז הוא גם נבל וגם חתיכת חרא. אלא שלכתוב על זה ספר זה קצת קל וגם פשוט וגם סתמי. עד מהרה מתברר שבחיים כמו בחיים, שום דבר לא פשוט. אלכסנדר גדעון, אלק(ס) בשבילכם, ממהר לשלם. אין לו אקדח ברקה, אבל יש לו אינטרס. כל כך הוא ממהר לשלם והרבה ומעבר למה שהתבקש, שחייהם של אשתו לשעבר, בנו בן ה-16 והאב מישל, ממהרים כולם להשתנות מקיר לקיר, ממסד עד טפחות, מגב אלי בטן. כבר לא ברור מי הטוב, מי הרע וגם מכוער לא ממש התגלה.
יש קסם במכתבים: אף אחד לא קוטע אותך, אתה יכול לחזור ולמחוק, להוסיף נ. ב. ולקוות שמה שאמרת נאמר כראוי. מנגד, לחבר ספר מכתבים מצריך מידה של יכולת ובזה ההצלחה של עוז היא מעל ומעבר. יש מכתבים קצרים, יש ארוכים, יש מפתיעים והסה"כ הסופי יותר מסך כל מכתביו.
כל הספר עוסק בחלופת מכתבים מפברואר 1976 ועד אוקטובר באותה שנה. שמונה חודשים בהם עוברים כל הכותבים והמכותבים מטמורפוזה מדהימה, שנאות הופכות לאהבות, דעות משתנות ומעל כולם מתגלה בסוף שלחיים אמנם אין משמעות מי יודע מה, אבל צריך לחיות ולתת לחיות, ואת זה מגלה לכולם דווקא הצעיר, האלים והיפה מכולם.
הכתיבה משובחת וחדה, לכל דמות קול מזוהה משלה, הכתיבה נעשית במשלב גבוה כיאה וכיאות לספר משובח והסה"כ מופתי.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על קופסה שחורה