ביקורות ספרים על הספר עיין ערך: 'אהבה'
|
קראתי הרבה גרוסמן בחיי. בתור ילדה אהבתי אהבה עזה את ׳יש ילדים זיגזג׳. כשהתבגרתי קצת קראתי את ׳ספר הדקדוק הפנימי׳, את ׳מישהו לרוץ איתו׳, ׳סוס אחד נכנס לבר׳, ׳איתי החיים משחק הרבה׳, ׳שתהיי לי הסכין׳, ׳בגוף אני מבינה׳, ׳אשה בורחת מבשורה׳. לא מסכימה עם הדעות הפוליטיות שלו ושני הספרים החדשים ביותר שהוציא פחות מוצלחים בעיניי ואף מאכזבים (בטח למי שקבע סטנדרט שכזה ביחס לעבודות של עצמו). משהו בכתיבה שלו בכל זאת מצליח במשימה שסופרים רבים מייחלים להצליח בה: לתפוס משהו בהוויה האנושית שכולנו יודעים באופן לא מודע אבל אף אחד לא הגדיל לעשות וניסח בצורה מדויקת כל כך... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הפעם לא הצלחתי לקרוא את הספר , הרמתי ידיים אחרי 100 עמודים. לא פנוייה לחומרים שבו. אולי פעם אחרת..חבל.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לספר ארבעה חלקים, שכמובן קשורים זה לזה ומזינים זה את זה, אבל גם שונים מאוד - גם בסגנון הכתיבה וגם בנקודת המבט וגם בהמון דברים אחרים. הרגשתי שזה ספר שבו גרוסמן החליט לעשות מופע וירטואוזי ולשלוף את כל האסים, אם כבר הוא כותב ספר על השואה. ואז, יש בו גם פנטזיה, גם ריאליזם, גם כתיבה 'ילדותית', גם כתיבה 'כבדה', גם הכל מהכל. בבסיס יש ניסיון של מומיק (בהתחלה ילד, אחר כך מבוגר) להחיות דמות, להפיח בה חיים באמצעות סיפור, ובכלל כל הספר הוא שיר הלל למספר סיפור באשר הוא - על המאבק הנואש להקשיב לסיפור, לגרום לו להיות מסופר, 'למלא' את החורים בו ולהיות עדים לו.
בהקשר הזה, אני ח... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
ממש קשה לי לומר מה דעתי על הספר.
קראתי אותו, בהפסקות, לאורך 3 חודשים. ספר מאוד לא קל לקריאה ולעיכול, לפחות בחלקו ובמבנהו.
העלילה נעה בין 4 החלקים השונים (מאוד מאוד) זה מזה בשטף הקריאה, בעלילה וברקע.
בחלק הראשון חשתי חיבור לסרט החיים יפים של בניני בהקשר של הסביבה והמציאות אותה ניסו הוריו של מומיק לשקף לו, אך תחושה זו השתנתה במהירות לכיוונים אחרים. החלק הראשון הוא יחסית החלק הקריא ביותר בספר. החלק השני הוא מעין פנטזיה הכתובה במשפטים ארוכים הנמשכים על פני עמודים שלמים (בדומה לזכרון דברים של יעקב שבתאי). חלק זה מאוד קשה לקריאה ודורש ריכוז והתמקדות ברעיון... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ללא ספק הספרים המופלאים ביותר של גרוסמן, ואחד מהספרים המופלאים ביותר בספרות הישראלית בכלל. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ברונו הדג. ברונו שהותיר הכל מאחוריו על מנת לשחות, ולא לחשוב. גרוסמן לא הסכים להשלים עם המוות של ברונו שולץ, שמתואר בסוף הספר "חנויות קינמון", ופרס כאן עלילה ומילים יפות באופן שקשה לי לתאר. הלוואי שהייתי נמלט מהכל ושוחה חופשי, חופשי באמת, חשבתי לעצמי בתום הקריאה. גם מומיק, הסיפור שפותח את הספר, פשוט פנומנלי וכתוב בצורה מופתית. אחד הספרים האהובים עלי. מטלטל ומרגש.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
האמת, התאכזבתי. כבר שנים שהספר מגיח אליי מכל מיני פינות, ורק לאחרונה יצא לי להשלים את הספר שנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית, וזאת, רק הודות לכך שהוא הספר של דוד גרוסמן האהוב על חברתי הטובה והיקרה, ששלחה לי אותו מישראל לפינלנד. החלק הראשון הוא המועדף עליי, והוא גם הכי קל לקריאה. כשהגעתי לברונו, הרגשתי איך הספר נעלם מבין ידיי, איך ההזיה משתלטת על הדמיון. יפה, אבל דורש מאמץ. באופן כללי, בהחלט מדובר ביצירת מופת מפותלת ומסקרנת, אבל אבוי, כמה כבדה. בחלק האחרון, האינציקלופדיה, כבר שקלתי להרים ידיים. אבל לא ויתרתי, וכשהגעתי לשורה האחרונה (ראו הוזהרתם,... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני כשלושים שנה, אחר צהרים קייצי בחוף ניצנים, יושבת מהופנטת לסיפרו זה של דוד גרוסמן.
"רושם-עז " הינו ביטוי רזה במקצת למה שחוויתי במהלך הקריאה באותו הקיץ .
ידעתי שהוא אחד הספרים הטובים ביותר שזכיתי לקרוא.
לפני מספר שבועות הגיע הספר שוב אליי וידעתי שאני חייבת לחזור אליו, לבחון את הרושם הכביר שלו בחלוף השנים...
והחוויה?! היא רק התעצמה.
שעות של קריאה מענגת,עיתים מציפה רגשית עד כדי טשטוש מסויים וללא יכולת כמעט להפסיק....
זהו ספר שאותי מרטיט עד דמעות, הכתיבה נשגבת,מושלמת, כל מילה וכל משפט מרגשים בכנותם, והעלילה הפנטסטית גאונית, וללא הפרזה.
כמה הטיפול ב... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר חשוב מאד ומעניין מאד בו מנסה דוד גרוסמן לגשם (מלשון להפוך לגשמי) את נושא 'החיה הנאצית' ולפרוט את הסיפור למעין משל מרתק הכתוב ביד אומן, וכמו תמיד מציבה את גוף האדם, החיבור לגוף, והשוני והתיאום בין גוף ונפש במרכז הסיפור. דבר גרוסמן הוא ללא ספק להטוטן של רעיונות של מחשבות, של הבעת רגשות ורצונות ועל כן הוא בגדר אחד הסופרים הישראלים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר בתרבות הישראלית. באשר לספר צריך אורך רוח מסוים כדי לקרוא אותו, העלילה לא תמיד אורגנית ופשוטה לעיכול, צריך להכיר מראש את ברונו שולץ כדי להבין בערך על מה הספר מדבר, לדעתי ספר זה צריך להקרא אחרי ס... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בתחילה שהתחלתי לקרוא את הספר וראיתי את הפסקאות הארוכות שלא נגמרות חשבתי שלא אסיים את הספר . אבל ברגע שנכנסתי לעלילה המטלטלת של גרוסמן לא הפסקתי (לא אכחיש) בתחילה היה קשה לקרוא את הספר הוא אינו ספר קל אבל הכתיבה של דויד גרוסמן שלעיתים הדברים עצובים אך הוא בגאונות הכתיבה שלו ובהומור גורם לצחוק.
זה לא ספר לכל אחד .זהו ספר למי שאוהב להבין לקרוא דברים חדשים רעיונות שלא כל סופר יכול לשלוט בהם.
החלק הראשון
מומיק דור שני לשואה , הוא החלק הקל ביותר לקריאה בספר מאחר ואין בו רעיונות גדולים שקשה לקרוא ולהבין אותם.
החלק השני
זהו חלק מדהים בסיפור על הים המתאר , ז... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה לא סתם עוד ספר לשים על המדף. זו אחת מיצירות המופת האדירות והגאוניות ביותר שנכתבו במאה ה-20, בטח בעברית. ספר שמצליח להכנס לתוך הנימים הכי עמוקים ואישיים. דמויות מורכבות ויצירתיות שניתנות להזדהות. זה לא ספר שפשוט עוברים עליו, זה ספר שעוברים דרכו, הוא מעביר את הקורא תהליך חינוכי, מציף לו הרבה דילמות, הרבה כאבים וגם תקווה.
מומלץ זה לא מילה על היצירה הזו. חובה, מי שעדיין לא קרא חייב. לקרוא בסבלנות, יש חלקים לא פשוטים. לא לנסות לסיים מהר, תהנו ממנו כמה שאתם יכולים. כשמסיימים אותו אז קצת מצטערים שזה נגמר.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את "עיין ערך: אהבה" כשרק יצא לאור, כשהייתי תלמיד חטיבת הביניים. זו היתה חוויה כל כך עזה ומטלטלת (סליחה על המילה המשומשת הזאת, אבל באמת הרגשתי מטולטל), עד שבפעם הראשונה בחיי הגעתי לדף האחרון בספר ומיד התחלתי לקרוא מההתחלה. מארבעת החלקים של הספר, החלק השני הוא ה"קשה" ביותר - הוא כתוב בכמה קולות ולא ברור במבט ראשון מי מדבר ומה סדר ההתרחשויות. בקריאה הראשונה של הספר נשברתי ודילגתי על החלק הזה, ולמי שנתקע שם אני תמיד ממליץ לעשות אותו הדבר, ולחזור לחלק הזה בסוף, או בקריאה שנייה. אני חזרתי לספר הזה לא רק לקריאה שנייה, אלא גם לקריאה עשרים. בגיל 15 לא ממש הבנת... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קצרה היריעה מלהכיל כמה הספר הזה סחף אותי. גרוסמן, בגאונותו, ניסה להעביר את הטראומה שספג הדור השני לשואה והיטיב לעשות זאת יותר מכל סופר לפניו.
כפי שצויין בביקורות לפניי, הספר אכן קשה לקריאה, אך יחד עם זאת שווה כל אות!... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החלק הראשון - מומיק - מדהים. רק בשבילו היה שווה לקנות את הספר. השאר קצת פחות ברור.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הספרים הכי מטלטלים ומרגשים שקראתי. היה לי קשה מאד לקרוא אותו, במיוחד את שני החלקים הראשונים, שאליהם פחות התחברתי מאשר לשני האחרונים. דויד גרוסמן פורש את השואה כך שמתגלות כל זוועותיה. אל מול השואה האכזרית מציב גרוסמן שורה של דמויות המייצגות את הרגשות האנושיים הטהורים והנעלים ביותר, ובכך מעצים את תחושת הזוועה. גרוסמן מתאר קשת עשירה של רגשות אנושיים, שלא האמנתי שניתן לתאר אותן במלים. מומלץ מאד למי שמוכן להשקיע ולהסחף לתוך חוויית קריאה נדירה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אולי סתם לא היתה לי סבלנות , אולי סתם בא בתקופה לא טובה , אבל לא אהבתי , לא הצלחתי להתחבר, נלחמתי בשיניים עד שנשברתי.
ספר כבד מאוד.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה. מאסטרפייס. קשה לקריאה לפעמים מעייף- במיוחד חלקו המרכזי אבל שווה את הזמן והמאמץ.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ביד אמן הצליח גרוסמן בגיל צעיר יחסית לתאר את המכונה הנאצית את השלכותיה על החברה הישראלית ואת ניצחונהשל חיה הרעה על האדם מאז. סופו של הספר האנציקלופדיה הינה הדימוי החזק ביותר שמצאתי עד היום לניצחון המכונה על האדם .
גאוני... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצירת מופת. אמנם ארבעת החלקים של היצירה הזאת מתחברים אחד לשני בצורה די רופפת, אבל כל חלק הוא עולם ומלואו, ויכול להוות ספר בפני עצמו (החלק הראשון אכן יצא כספר נפרד). נהניתי במיוחד מהחלק השני, על ברונו והים, שסחף אותי, תרתי משמע, כמו שמעט מאוד קטעים כתובים הצליחו לסחוף.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
