מימי, יכול להיות שאנחנו באמת צריכים להיגמל מהתפיסה שיש ספרים שחובה לקרוא. קוראים מה שמעניין וקריא ועושה לך טוב באיזושהי דרך. לא בכח.

אנאקיו. גם אני נשברתי בחלק השני. אך בקושי צלחתי את הראשון. מחשבות. מסכימה איתך לגבי ספרי חובה .לא כל ספר שהוכתר לחובה שווה קריאה. אך כאן זה לא המקרה , פשוט לא הצלחתי לפענח אותו וגם התיש אותי נפשית. לא הצלחתי להתרכז בו.

מימי, גם אני איבדתי ריכוז בימים האחרונים.

גם אני פעם חשבתי שיש ספרים שהם חובת קריאה. רבים גרמו לי להבין שאין מצב שיקראו אותם ספרי חובה. עדיף קלילים.

גם אני לא הצלחתי לצלוח אותו. דווקא החלק הראשון, למרות התוכן המזוויע שלו, הוא קריא וקוהרנטי. משוגע לגמרי, אפל וכבד, אבל קריא.
ההתחלה של החלק השני שברה אותי לגמרי. אני לא אוהב לזנוח ספרים, במיוחד ספרים שנמצאים בפנתיאון ואמורים להיות חובת קריאה, אבל זה פשוט לא תפס אותי.
אולי מתישהו בעתיד.

האמת שממש חבל לי להפסיק אך לא מצליחה להתרכז. למרות שאני שייכת לאלו שמאוד אוהבת את הספרים של גרוסמן דויד.

ולכן הוציאו את חלקו הראשון, מומיק, כספר נפרד. רבים לא צלחו אותו, אבל מומיק מופתי.

גם החלק הראשון של אשה בורחת מבשורה שונה משאר הספר.