ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 באוגוסט, 2011
ע"י סמילי
ע"י סמילי
בתחילה שהתחלתי לקרוא את הספר וראיתי את הפסקאות הארוכות שלא נגמרות חשבתי שלא אסיים את הספר . אבל ברגע שנכנסתי לעלילה המטלטלת של גרוסמן לא הפסקתי (לא אכחיש) בתחילה היה קשה לקרוא את הספר הוא אינו ספר קל אבל הכתיבה של דויד גרוסמן שלעיתים הדברים עצובים אך הוא בגאונות הכתיבה שלו ובהומור גורם לצחוק.
זה לא ספר לכל אחד .זהו ספר למי שאוהב להבין לקרוא דברים חדשים רעיונות שלא כל סופר יכול לשלוט בהם.
החלק הראשון
מומיק דור שני לשואה , הוא החלק הקל ביותר לקריאה בספר מאחר ואין בו רעיונות גדולים שקשה לקרוא ולהבין אותם.
החלק השני
זהו חלק מדהים בסיפור על הים המתאר , זהו חלק מדהים שלא ניתן לפספס שרק סופר גאווני כמו גרוסמן יכול לכתוב יצירה כזו. התיאור על מומיק שגדל על השיחות עם הים ברונו שולץ והחדר הסודי הם חלקים בלתי נפרדים מהספר שעושים אותו ליצירה ענקית.
החלק השלישי
אנשל וסרמן השורד מספר את סיפור ילדי הלב בפעם האחרונה להר נייגל. זהו חלק שגם קל יותר להבין וקל יותר לקריאה.
החלק הרביעי
אינציקלופדיה על חייו של קאזיק - זהו החלק היפה ביותר בספר (גם אהוב עלי ביותר) .
הספר מומלץ בחום למי שאוהב לקרוא ולא מתייגע גם בספר קצת כבד.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
סמילי
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
תודה
אני חושבת שזה ההרגשה של כל אחד מה קל לו לקרוא ומה קשה לו אני חשבת שהחלק הראשון היה קל יותר. כי בסה"כ דובר על ילד שבד"כ קל יותר להתחבר אליו. אבל בכל אופן זו דעתך והיה מענין לקרוא אותה. שמחתי מאוד לקרוא את חוות דעתך ולראות שלא רק אני בגילי נהניתי מהספר ולדעת שאני עזרתי לך בזה . תודה.
|
|
יעל 93'
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
מעניין...
דווקא אני הרגשתי שהחלק הראשון היה הקשה ביותר לעיכול מבין כל השאר. לא שבדבריי טמונה איזו יומרה לקבוע חיסרון בכתיבתו של גורסמן, אלא בדיוק להפך: יכולתו להכנס אל נעליו של ילד ירושלמי, דור שני לניצולי שואה, הדורש בכוחות עצמו את אותן הזוועות בדרכו שלו, היא פשוט גאונית. אך גם מורכבת. מורכבות שרק המשיכה והתעצמה בחלק השני (והמופתי של הספר). הייתי כה גדושה, שבאמצע הספר גמרתי בלבי להחזירו לספרייה. אין לך מושג כמה עידוד והעזה שאבתי מחוות דעתך, ושימח אותי לדעת שמישהי בגילי סיימה לקרוא אותו ונפעמה ממנו.
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת