“בלה רוזנבאום - זמרת אופרה ידועה לשעבר אישה אשר יופייה היה מפורסם בכל תל אביב - מאבדת את הזיכרון ולוקה בדמנציה. מאישה בריאה הופכת בלה לזקנה מבולבלת אשר מאבדת קשר עם המציאות. בעלה יענקל'ה מלווה אותה לגליה פסיכוגריאטרית המתמחה בטיפול בדמנציה. כל זה קורה שבועות ספורים לפני חג הפסח. גליה הרופאה היא דמות מורכבת היא נשואה ואימא לשני ילדים. היא עוברת משבר מקצועי ומשבר נפשי והתשוקה שלה לבעלה כמעט נעלמת ל”

“אז מה קורה לבלה? כן, משהו קורה לה. לבלה, ולעוד הרבה אנשים בגילה. הדמנציה הגיעה. כל אדם באשר הוא נושא אתו קליפה שעוטפת אותו, והיא כמו תיבת אוצרות. מונח בה הכל. הנשמה, התודעה, המהות. הליבה. כי מה אנחנו בלי כל אלו? רק קליפה ריקה. והקליפה של בלה מתחילה בתהליך היפרדות מכאיב. הסיפור מסופר מפי כמה קולות, כשהמרכזיים הם: בלה רוזנבאום בת השמונים וחמש, זמרת אופרה מפורסמת בעברה. בעלה יענקל'ה, בן גילה,”

“ספר מצויין. ספר העוסק באחת מפגיעותיה הקשות של הזקנה - הדמנציה - מחלת השכחה. כתוב ברגישות רבה מצד אחד, אך "ברחל בתך הקטנה" מן הצד השני. אין אחד שיימלט מן הזקנה, וממחלותיה, הן מסממניה הקלים והן מן הקשים ביותר. ספר רגיש, עצוב, קריא מאוד ומושך בשל אופי הכתיבה המיוחד. מומלץ בחום. משהו קרה גם ליונה וולך: "גופי היה חכם ממני כוח הסבל שלו היה פחות משלי. הוא אמר: די כשאני אמרתי: עוד. גופי”

“הרשת מלאה תשבחות לספר הזה. אני חושבת שהוא סובל ממספר פגמים מהותיים. אבל אתחיל בהיבטים החיוביים שלו: הספר עוסק בנושא שלא מרבים לדבר או לכתוב עליו, ועל כך אכן מגיע לכותבת שבח. פרט לכך זהו ספר קריא מאוד. הפרקים הקצרים מספרים את הסיפור מנקודות מבט שונות, והסיפור הוא סיפור מחלת הדמנציה (בספר לא מוזכרת המילה המפורשת "אלצהיימר", לא ברור מדוע) של בלה. בלה הייתה זמרת אופרה מפורסמת, אישה יפה מאוד, שרגילה ש”

“בלה רוזנבאום - זמרת אופרה ידועה לשעבר אישה אשר יופייה היה מפורסם בכל תל אביב - מאבדת את הזיכרון ולוקה בדמנציה. מאישה בריאה הופכת בלה לזקנה מבולבלת אשר מאבדת קשר עם המציאות. בעלה יענקל'ה מלווה אותה לגליה פסיכוגריאטרית המתמחה בטיפול בדמנציה. כל זה קורה שבועות ספורים לפני חג הפסח. גליה הרופאה היא דמות מורכבת היא נשואה ואימא לשני ילדים. היא עוברת משבר מקצועי ומשבר נפשי והתשוקה שלה לבעלה כמעט נעלמת ל”

“אז מה קורה לבלה? כן, משהו קורה לה. לבלה, ולעוד הרבה אנשים בגילה. הדמנציה הגיעה. כל אדם באשר הוא נושא אתו קליפה שעוטפת אותו, והיא כמו תיבת אוצרות. מונח בה הכל. הנשמה, התודעה, המהות. הליבה. כי מה אנחנו בלי כל אלו? רק קליפה ריקה. והקליפה של בלה מתחילה בתהליך היפרדות מכאיב. הסיפור מסופר מפי כמה קולות, כשהמרכזיים הם: בלה רוזנבאום בת השמונים וחמש, זמרת אופרה מפורסמת בעברה. בעלה יענקל'ה, בן גילה,”

“ספר מצויין. ספר העוסק באחת מפגיעותיה הקשות של הזקנה - הדמנציה - מחלת השכחה. כתוב ברגישות רבה מצד אחד, אך "ברחל בתך הקטנה" מן הצד השני. אין אחד שיימלט מן הזקנה, וממחלותיה, הן מסממניה הקלים והן מן הקשים ביותר. ספר רגיש, עצוב, קריא מאוד ומושך בשל אופי הכתיבה המיוחד. מומלץ בחום. משהו קרה גם ליונה וולך: "גופי היה חכם ממני כוח הסבל שלו היה פחות משלי. הוא אמר: די כשאני אמרתי: עוד. גופי”

“הרשת מלאה תשבחות לספר הזה. אני חושבת שהוא סובל ממספר פגמים מהותיים. אבל אתחיל בהיבטים החיוביים שלו: הספר עוסק בנושא שלא מרבים לדבר או לכתוב עליו, ועל כך אכן מגיע לכותבת שבח. פרט לכך זהו ספר קריא מאוד. הפרקים הקצרים מספרים את הסיפור מנקודות מבט שונות, והסיפור הוא סיפור מחלת הדמנציה (בספר לא מוזכרת המילה המפורשת "אלצהיימר", לא ברור מדוע) של בלה. בלה הייתה זמרת אופרה מפורסמת, אישה יפה מאוד, שרגילה ש”