פיודור דוסטויבסקי

פיודור דוסטויבסקי

סופר

פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי (רוסית: Фёдор Михайлович Достоевский) ‏(11 בנובמבר 1821, מוסקבה – 9 בפברואר1881, סנקט פטרבורג) מגדולי וחשובי הסופרים בתולדות הספרות הרוסית בפרט, ובספרות העולמית בכלל. דוסטויבסקי כתב סיפורים קצרים, מאמרים ורומנים, ושימש כעורך בכמה כתבי עת שיצאו לאור ברוסיה. יצירותיו הידועות ביותר הן החטא ועונשו, האחים קרמזוב, שדים, ואידיוט.

מבחינה היסטורית ספרותית, נחשב דוסטויבסקי לחלק מהזרם הריאליסטי, אך הריאליזם של דוסטויבסקי הוא מיוחד במינו: זהו ריאליזם נפשי, ששואב את כוחו מהדיוק הרב של האבחנות הפסיכולוגיות, ומאופן התיאור של חיי הרגש לעומת הפרטים החיצוניים. הפילוסוף המרקסיסטי והמבקר הספרותי ג'רג' לוקאץ' מבחין כי בעוד פאוסט, וילהלם מייסטר, והדמויות המרכזיות שעיצב בלזק, נאלצים להתמודד עם בעיות ומכשולים – הם אינם נהפכים למכשול בעצמם. "רק כאשר האינדווידואל פונה פנימה, רק כאשר אינו מצליח למצוא לעצמו נקודת ארכימדס במהלך המאורעות החברתיים או בשאיפה אגואיסטית מוחשית, מופיעה בעיית הניסוי העצמי בנוסח דוסטויבסקי".‏
חוקר הספרות וההוגה הרוסי מיכאיל בכטין טען כי דוסטויבסקי יצר רומן מסוג חדש, שהוא מגדיר כרומן פוליפוני (בכטין משתמש גם במונח "הטרוגלסיה" כדי לתאר את המאפיין הבולט של רומן מסוג זה). הרומן הפוליפוני של דוסטויבסקי, לפי בכטין, מתאפיין בריבוי קולות אוטונומיים ולעתים מנוגדים, שמופיעים ברומן כהשקפה עצמאית שאינה תלויה או משועבדת לעמדתו האידאולוגית של הסופר עצמו. כך, דמויות כמו סווידריגאילוב בהחטא ועונשו או סטאברוגין בשדים מייצגות עמדות ברורות ומובחנות מעמדתו של דוסטויבסקי, עמדות שזוכות לפיתוח מלא במהלך הסיפור ואינן משמשות כקול משני שאמור להאיר את הרעיון המרכזי.
כתיבתו של דוסטויבסקי השפיעה רבות על דורות של סופרים שבאו אחריו.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (770):
עוד אקרא, אני רוצה לקרוא אותו, ספרים שלא סיימתי, קלסיקה, ספרים שאני רוצה לקרוא, רשימה ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, קראתי, אהבתי, נהנתי, יש וצריכה לקרא, ספרים שקראתי, ספרים לקרוא, ספרים לקרא, Wishlist - רומאן, מחכה על המדף, קראתי, לקרוא בעתיד, ספרים שארצה לקרוא, קראתי ברוסית, ספרים שקראתי, עוד ...
1.
בשנת 1866 היה פיודור דוסטויבסקי בן 45. לאחר 10 שנות מאסר וגלות "בעקבות פעילות חתרנית", חזר לעיר פטרבורג, אלמן, עמוס חובות, מהמר כפייתי, לא בריא, ובקיצור - גאון. הוא מבטיח לעצמו, לנושיו, ולמוציא-לאור הכול, להשלים תוך כמה חודשים שני ספרים. "את יודעת", הוא כותב לידידתו אנה, "שאפילו היום דברים משונים ומיוחדים כאלה מענגים אותו לחלוטין". רומן אחד הוא מכתיב בכמה שבועות, והשני, הגדול, מופיע כסידרה המתפרסמת שבוע שבוע בעיתון. עם סיום המבצע חסר-התקדים, הושלם הספר. התוצאה - החטא ועונשו: רומן בשישה חלקים ואפילוג - לא חדלה מאז להדהים את הקוראים, מיליונים אין-ספור, בעשרות שפות. האם לפנינו הרומן הבלשי הנפלא ביוותר שנכתב אי-פעם? הרי יש כאן משחק מרתק מאין - כמוהו בין רוצח אינטליגנטי ומיוסר ובין חוקר מבריק וציניקן. האם זהו רומן תיאולוגי? או שמא עיקר הסיפורבמעמקים הפסיכולוגיים שבהם הוא נובר בעין אמן? כך או כך, אין ספק שהחטא ועונשו הוא הרומן המודרני ביותר שנתנה לנו המאה ה- 19, והוא נקרא גם היום, בפתחה של המאה ה- 21, כאילו נכתב עכשיו. "שפתו של הרומן פועלת על כל חושיו של הקורא בצורה בלתי אמצעית", כותב המתרגם בהקדמתו. "לי היא מזכירה לחם שיפון שחור טרי... ריחו חמצמץ, עשיר, ובה בעת גם פשוט, ומעיד על אמנות גדולה ועל עמל רב שהושקע בהכנתו. קבלו נא את הכיכר האחת מני רבות שאפה דוסטויבסקי להטעים בהן את קוראיו. כיכר שתיבלתי אותה כמיטב יכולתי בחלבה ובדבשה של הארץ הזאת". החטא ועונשו מוגש עכשיו שוב לקורא העברי בעברית הנפלאה של פטר קריקסונוב, יות מ- 600 עמודים עם הערות מאלפות והקדמה של המתרגם....

2.
שני כרכים   האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם" או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מבשרן של הדמויות, מקור חיותן, הכוח המניע אותן ואת הדרמה של חייהן. דומה שהעוצמות הרגשיות והאינטלקטואליות של הרומן מסתירות לא אחת מעיני הקוראים את הממד הקומי שלו. האחים קרמזוב הוא לא רק טרגדיה גדולה, אלא גם ספר מצחיק להפליא. יש בו דמויות מגוחכות בטיפשותן (המשרת גריגורי, מרת חוחלקובה), יש בו סצנות מלאות הומור מכמיר לב (הנער קוליה עם ה"קטנטנים" שלו), או צחוק מר (ב"מאורה" של סנגיריוב);  אך עיקר כוחו הקומי של דוסטויבסקי הוא כמובן בגרוטסקה, ששיאה הוא ביקורו הבלתי נשכח של השטן בחדרו של איוואן קרמאזוב....

3.
אם יכפה על מישהו להכין רשימה של עשרת הרומאנים הגדולים של כל הזמנים - יתפוס דוסטוייבסקי, מן הסתם, שליש מן הרשימה, מבין ששת הרומאנים הגדולים שכתב דוסטוייבסקי בין השנים 1866 ל1880 - , `אידיוט` (1868, שנתיים אחרי `החטא ועונשו`) הוא אחד המועמדים הוודאיים לרשימה בלתי - אפשרית כזאת. דוסטוייבסקי התקשה בכתיבת `אידיוט` יותר מאשר בכל רומאן אחר שלו. לפחות שמונה תוכניות שונות היו לו, ואף לאחר שכבר נדפס החלק הראשון של הכרך הראשון (הרומאן פורסם בהמשכים) עדיין לא ידע המחבר כיצד ימשיך הלאה. את חידתו של הנסיך מישקין לא פתר דוסטוייבסקי לעצמו גם כשהגיע לכתיבת הכרך השני, עתה הוא מבין שמאמציו מיותרים, וכי את תהליך החיפוש שלו עליו להעביר גס לקוראיו, כי החידה היא טבעו של הנסיך; ``הנסיך כספינקס``, הוא כותב במחברת הטיוטות. מישקין אינו נוקט שום עמדה בחיים שעשויה להגדיר את התנהגותו ולהגביל את אנושיותו הטהורה. התנהגויותיו הן בלתי - עקביות ואקסצנטריות בתכלית. למשל: האחווה המוזרה שלו עם יריבו, המאיים על חייו ורוצח את האשה האהובה עליו. אין הוא יכול להיכנס כליל לחיים, או לקבל איזו מוגדרות שתגביל את אישיותו, אבל דווקא משום כך הוא מפליא לחדור אל מעמקי ישותם של הסובבים אותו: הוא כעל כושר מיוחד לראות את היחסיות של כל אשר מפריד בין בניי האדם ומעניק רצינות כוזבת לחיים, שר מפריד בין בני - האדם ומעניק רצינות כוזבת לחיים. התנהגותו ואישיותו של מישקין הן תמיד כאילו לא - במקום, ובכך הוא ``אידיוט`` גמור. לעומתו - הגיבורה הנשית של הרומאן, נסטאסיה פיליפובנה, היא ``מטורפת``, והנה, מסביב לשתי דמויות חריגות אלה, כל העולם נעשה עולם - הפוך. כל מצב משנה את משמעותו, ואקלים קרנבאלי - פנטסטי אופף את הכל. סביב מישקין זהו אקלים בהיר; בקוטב של נסטאסיה פיליפובנה הוא קודר ותופתי. אך גן העדן והגיהינום מצטלבים ברומאן. משתקפים זה בזה. וכך נחשפים מעמקים `אידיוט` רואה אור בספריה החדשה בתרגומה החדש. המצויין. של נילי יסקי. והוא נדבך נוסף במיפעל שלה. של הבאת הקלסיקה הרוסית לספרות ברית בת - זמננו....

4.
האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם", או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מבשרן של הדמויות, מקור חיותן, הכוח המניע אותן ואת הדרמה של חייהן. דומה שהעוצמות הרגשיות והאינטלקטואליות של הרומן מסתירות לא אחת מעיני הקוראים את הממד הקומי שלו. האחים קרמזוב הוא לא רק טרגדיה גדולה, אלא גם ספר מצחיק להפליא. יש בו דמויות מגוחכות בטיפשותן (המשרת גריגורי, מרת חוחלקובה), יש בוסצנות מלאות הומור מכמיר לב (הנער קוליה עם ה"קטנטנים" שלו), או צחוק מר (ב"מאורה" של סנגיריוב); אך עיקר כוחו הקומי של דוסטויבסקי הוא כמובן בגרוטסקה, ששיאה הוא ביקורו הבלתי נשכח של השטן בחדרו של איוואן קרמאזוב. ...

5.
"שדים" הוא הרומאן האוטוביוגרפי והאישי ביותר של דוסטויבסקי. ביצירתו זו, שנתקבלה ברוסיה בדרך שונה מאוד משנתקבלה במערב אירופה, הגיע דוסטויבסקי לשיא הישגו האמנותי. ב- "שדים", דוסטויבסקי חודר לנפש הגיבורים - שותפים לתנועות השחרור המחתרתיות ולתאים של התנועות הרדיקליות, שהתרבו ברוסיה מאז שנות ה-70 של המאה ה-19. השקפת עולמו של סרגיי נצ`אייב (1847-1882) שעיקרה הקרבה מוחלטת של היחיד למען המטרה - החלפת המשטר וארגון מחדש של החברה, היא שמדריכה את גיבורי הרומאן. "שדים" הוא רומאן נבואה של דוסטוייבסקי, משום שהוא מתאר את המהפכה על כפל פניה: הפן הבוגדני, השפל, ולעומתו הפן הטהור, האוטופי, המבוסס על חוסר עניין בתועלת אישית. גיבורי "שדים" מגלמים קטבים של מהפכנים פרובקטורים מרקע חברתי שונה: דמויות חלשות מלוות בכוח עז, לעתים היפנוטי, שגורר את בני חוגם ואותם עצמם. הריאליזם של "שדים" הופך את הרומאן לספר אקטואלי גם היום. במידה מרובה דוסטוייבסקי מתאר את הסכנות של האידיאולוגיה ואת סופה הבלתי נמנע. הוא מתאר את הסכנות של האידיאולוגיה ואת סופה הבלתי נמנע. הוא מתאר את התוצאות הנוראות, ליחיד ולחברה של טשטוש ההבחנה בין המוסר הציבורי למוסר היחיד, וממחיש עד כמה כוונות טובות עלולות להביא לידי תוצאות הרות אסון. לספר נוספו הערות ואחרית דבר מאת פרופ` דימיטרי סגל מן האוניברסיטה העברית בירושלים....

6.
`לילות לבנים` ו`ניטוצ`קה` נכתבו בסמך (סוף 1848, תחילת 1849), והם מן היצירות החשובות המעטות שכתב דוסטויבסקי הצעיר. הסופר מנסה כאן עדין את כוחו בסגנונות שונים, ובסוגי כתיבה שונים. `לילות לבנים` היא תופעה יחודית לגמרי במכלול יצירתו - בקלילותה, בחינה ובהומור המאיר הנסוך עליה. פנינה ספרותית שנותרה ללא המשך. דוסטויבסקי מכנה את הסיפור באומץ ``רומאן סנטימנטאלי``. `ניטוצ`קה` תוכנן להיות רומאן גראנדיוזי, מה שנשאר מן התוכניות הוא הנסיון הראשון של דוסטוייבסקי בכתיבת רומאן פסיכולוגי - המעבדה שממנה התפתחו הרומאנים הגדולים. לראשונה מעצב דוסטוייבסקי גיבורי חידה, דמות שכל כולה שילוב של הפכים של יהירות לאין גבול ותאווה בלתי מרוסנת להשפלה עצמית, של התפלשות ביסורים מאזוכיסטים והתעללות אכזרית בזולת. יש ברומאן שלוש וריאציות על קשר סאדו מזוכיסטי, ודוסטוייבסקי אינו נרתע מלהוסיף פה ושם תבלין בעל ניחוח סנסאציוני של תשוקת בשרים פרוורטית. הסופר המתחיל, שזכה באותן שנים לתגובות עויינות של הביקורת (``כל סיפור הוא כישלון גדול מקודמו``) נתן בדמותו של המוסיקאי יפימוב ביטוי לפחד מפני כישרון שאבד, מפני הרס עצמי, או מפני יהירות שאינה אלא התכוונות של כישרון בלי מימוש. דוסטוייבסקי מממש ביצירתו זו את חרדותיו. אם כבר רומאן סוחט דמעות ששום קורא לא יוכל להניחו מיד - מעדיפה ``הספריה`` את דוסטוייבסקי. זהו הספר הראשון במסגרת חידוש דוסטוייבסקי בעברית בתרגומים של נילי מירסקי....

7.
"אני אדם חולה...אני אדם רשע. אדם לא מלבב הנני, סבורני כי הכבד שלי חולה. אכן אין אני תופס שמץ דבר במחלתי, ואין אני יודע בודאות, מה כואב אצלי.אין אני מתרפא, ומימי לא התרפאתי, אם כי את המדיצינה ואת הדוקטורים אני מכבד... ...

8.
ארקָדי דוֹלגוֹרוּקי הצעיר, גיבור הרומן הגדול המתבגר, מונע על ידי רעיון הגובל בתשוקה חולנית. הוא חולם להיות לרוטשילד: לאגור מיליון שלם כדי שיוכל לשלוט באנשים. אלא שרגשותיו הסוערים והעמוקים של הצעיר, או "החיים כפי שהם", חוזרים ומאלצים אותו לסטות מן "הרעיון" שלו. ברומן-וידוי, הכתוב בגוף ראשון כ"רשימותיו" של דולגורוקי, מאורגנים בלהט קדחתני אהבות, שנאות, התאבדויות ושיגעון לעלילה מורכבת, שוקקת וסוחפת להדהים. נדמה שזהו אחד התיאורים הספרותיים המדויקים ביותר של אותו מצב אנושי חמקמק המכונה נעורים: מצב של בלבול, התרגשות, חוסר בשלות ותחושה עזה של כוח, שהכול בו עוד אפשרי. אולם יותר מכול מעסיקה את דוסטויבסקי תעלומת הקיום האנושי, תעלומת אישיותו הייחודית של האדם, וגם היא לעולם אינה באה על פתרונה – אולי מפני שאין לה פתרון....

9.
את האדון גוליאדקין, פקיד אפוף בתחושת קטסטרופה תמידית, רודפת פרשייה רומנטית אפלה שמסכנת את מעמדו בחברה הפטרבורגית. הוא מתרוצץ בין מסעדות יוקרתיות ואולמי נשפים, ומתחנן לתיקון העוול שנעשה לו. אולם הנורא ביותר עוד לפניו... בוקר אחד מגלה גוליאדקין שנוצר לו כפיל. בחור צעיר, שובב וחוצפן שנראה בדיוק כמוהו. אם בתחילה מתאהב גוליאדקין בכפילו הצעיר, הרי בהדרגה מתברר לו שהוא אויבו הגדול ביותר. בכל מקום מביס הכפיל את גוליאדקין. במקום העבודה הוא גוזל את מעמדו, לועג לו בפומבי ומאשים אותו בהאשמות חמורות. גוליאדקין האומלל נאבק באדם מתוחכם וחסר מצפון שמבקש לחסלו. האם יכול אדם להגיע להשלמה עם כפילו? או ששניהם נידונים להילחם זה בזה עד מוות? הכפיל, ספרו השני של פיודור דוסטויבסקי, הוא יצירה מבריקה, מקאברית, מעוררת צחוק ובעתה, שעוסקת בגבולות השיגעון וביכולת של האדם להבדיל בין אמת לבדיה. דוסטויבסקי הצעיר מציג גירסה משלו למיתוס "הכפיל". גאוניותה של גירסתו היא בביטול הקטבים בנפש האדם. אין כאן כפיל טוב וכפיל רע, אין ניגודים פשוטים, "הכפיל" מרקיד קרנבל של מסכות, אשליות, ומזימות שעומדות בלב הקיום האנושי. לתרגום החדש של דינה מרקון מצורפת אחרית דבר מרתקת מאת פרופ' עמינדב דיקמן. אחרית הדבר מגוללת, בין השאר, את סיפור התקבלותו של "הכפיל". דוסטויבסקי, סופר צעיר שלבו גבה לאחר הצלחת ספרו הראשון, מבקש להראות שאיננו סופר של ספר אחד; שהוא אכן ראוי להיות יורשו של גוגול. אולם למבקר הספרות הנודע, ויסריון בילינסקי, שהעלה את דוסטויבסקי לגדולה, יש תוכניות אחרות......

10.
בשנת 1865 יצא דוסטוייבסקי עם אהובתו אפולינריה סוסלובה למסע באירופה. המסע הזה עמד בסימנן של שתי תאוות שכמעט הפכו את הסופר הגדול לעבד נרצע: התשוקה האירוטית לאפולינריה, אשה קפריזית ואנוכיית שהרבתה להתעלל בו להנאתה, ובולמוס ההימורים, שהשתלט עליו עד לעירפול החושים ממש. שתי התאוות הללו, שהתמזגו בו לידי מערבולת רגשות סבוכה וחולנית, הן הרקע לרומן "המהמר" - היצירה שדוסטוייבסקי שיקע בה חומר אוטוביוגרפי רב יותר מבכל מה שכתב מימיו. מפיו של הגיבור - המספר, אלכסיי איוואנוביץ', הוא נותן כאן ביטוי חושפני להפליא, ואף מביך לעיתים, לתחושותיו היותר אינטימיות, החל בסחרחורת הקדחתנית של ההימורים - המשתקפת גם בסיגנון הכתיבה המחוספס, העצבני, המתנשף - וכלה בתענוג הפטישיסטי שמציף אותו למראה כפות רגליהן של נשים....

11.
'אנשים עלובים', הרומאן הראשון של דוסטוייבסקי (1846) – כניסתו המרהיבה של גאון פרוע אל הספרות – מוגש כאן לראשונה בעברית, בתרגום רענן וגמיש של רועי חן. (אין לטעות בין הרומאן הזה לבין השלישי של דוסטוייבסקי, 'חלכאים ונדכאים' משנת 1861.) זהו סיפורה של אהבה חמקמקה, ספק אירוטית ספק אבהית, של "זקן" (בן פחות מ-47), מָקָאר דֶבוּשְׁקִין, לוָרֶנקה, נערה יתומה וענייה בת 17 ומשהו, קרובת משפחה רחוקה שלו, שנמלטה בעור שיניה מגורל של ניצול מיני. דֶבוּשְׁקִין הוא פקיד-מעתיק-מכתבים – ממש אקאקי אקאקיֶביץ' מן "האדרת" של גוגול – אך בעל נפש גדולה; וָרֶנקה גרה בבית השכן; הוא רואה את חלונה מחלון החדרון-מטבח שבו הוא מתגורר, אך רוב הזמן הוא מסתפק בשליחת מכתבים ואינו חוצה את החצר בין חדרו לחדרה. רומאן-המכתבים 'אנשים עלובים' זכה להצלחה מיידית עצומה אצל המבקרים ובקרב קהל הקוראים. על הסופר בן ה-24 צנחה בבת-אחת תהילה פתאומית והוא הפך לידוען נערץ. המבקר רב-ההשפעה בֶּלינסקי, שמלה מפיו היה בה די כדי לחרוץ גורלו של ספר, הכריז שנולד גוגול חדש, ועוד טוב מגוגול. דוסטוייבסקי הצעיר הוא סופר קומי לעילא; קומי, ויחד עם זאת ספרו זרוע שיאים קורעי-לב. וכבר כאן הוא מבצע את "המהפכה הקופרניקאית זוטא שלו" (כדברי בכטין) בתפיסת דמות האדם, בהפיכתה מדמות מוגמרת, שניתן לסגור עליה מבחוץ באמצעות התשובה לשאלה "מי היא?", לדמות כספיתית, פתוחה, שתודעתה-שלה מתפלמסת בלי-הרף סביב הגדרתה. ...

12.
13.
14.
15.
בהחטא ועונשו, יצירת המופת מאת פיודור דוסטויבסקי, מתוודע הקורא אל אדם המתלבט ביצריו, חותר למעמקי הנפש הכמוסים ועומד לפני תהומות החיים הפעורים, כשהוא מביט בהם בגלוי וללא מורא. יצירה זו שהקדימה את זמנה וחזתה רבים מהישגי המדע, הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה במאה העשרים, הותירה את קהל קוראיה נדהם לנוכח עצמתה. ``בצעד אחד עומד הוא לפני מקורות החטא, קרוב מאתנו כולנו``, כתב עליו המבקר גיאורג בראנדס, ``והוא הציץ לתוכם - ונפגע``. עתה ניתנת בפני הקורא הזדמנות לשוב וליהנות מן היצירה, כשהיא מוגשת בספר אחד, מקוצר ומעובד לפי המהדורה האמריקאית של ספרי הכיס, ובתרגום עברי ברור ושווה לכל נפש....

16.
בספר זה מובאות בכפיפה אחת שתי יצירות רבות חיוניות של דוסטוייבסקי, שזמן כתיבתן הוא ראשית שנות השישים של המאה ה-19. לשתי היצירות נודעת חשיבות בהתפתחותו הספרותית וההגותית של דוסטוייבסקי, כמו כן הן משקפות את נסיבות חייו הדרמטיות. "כתבים מן המחתרת" היא יצירה מרתקת – טקסט-יסוד לכל הספרות המודרנית. במרכז עומדת "סוגיית האדם" הכן, המתלבט, המודע למעשיו ולחולשותיו שאינו מצא פתרון למצוקתו הקיומית....

17.
18.
19.
20.
מרשימותיו של איש צעיר על רקע ההווי הנוצץ של עולם משחקי המזל....

21.
חרף לשונו הקולחת ורהיטות עלילתו הגרוטסקית לעתים, לב רך הוא סיפור מתח קפקאי כמעט, שנכתב שנים לפני הולדתו של קפקא. בעת - ובעונה - אחת, הוא גם סיפור מופת ריאליסטי על אהבה שכמעט התממשה ועל אושר מוחמץ ועל הדחקה ועל הפורענות הניחתת על ראשו של אדם בשל אופיו ותנאי חייו, ולא מחמת גזירת הגורל. לא באקראי הציע פרויד לתלמידו, הפרופסור משה וולף ז"ל, לימים מיסדה של החברה הפסיכואנליטית בישראל, להתחיל בסיפור זה את ניתוח יצירתו של האיש שאותו תיאר כ"אחד מגדולי קודמיו [הסופרים בעלי התובנה הפסיכולוגית] בספרות העולם". והוא סיפור מודרני על Angst, חרדה קיומית, המשתלטת אט - אט על נפשו של אדם משועבד עד שהיא קורעת אותה לגזרים....

22.
דוסטוייבסקי הלא מוכר. סרקסטי, שנון כתער ומצחיק עד דמעות. הפתעה למי שמכירים אותו רק מ"החטא ועונשו" או "האחים קרמאזוב". מעשה בפקיד "משכיל", איון מאטויץ' שמו, הנבלע על ידי תנין, קרוקודיל מיובא, ומגלה שזכה בקריירה עליה לא העז אפילו לחלום. או בלשון הסופר: סיפור שהוא "מין כזב מחוצף שטרם היה בספרותנו, להוציא אותו מקרה אמיתי באבדן החוטם של המאיור קובאליוב" בסיפורו הנודע של גוגול. חקר הספרות הרוסית מציין כי "התנין" (פורסם ב - 1865) הוא פרודיה נשכנית על ויכוחים שניהלו ביניהם מעל דפי העיתונות אנשי ההגות הדמוקרטיים - מהפכניים באותם הימים. אולם גאוניותו של הסופר פורצת בפנינה ספרותית זו מעל ומעבר לכל זמן ומקום, והיא מטפלת בכסילות האנושית האוניברסלית שבכל הזמנים....

23.
24.
אחרית דבר מאת שמעון מרקיש. "שוו בנפשכם", כתב דוסטוייבסקי, "בעל, שאשתו השליכה עצמה לדעת מן החלון לפני שעות מועטות, והריהי מוטלת לפניו על השולחן. הוא שרוי בתמהון-לבב, ועדיין לא עמדה לו השעה לכנס את עשתונותיו". על אף מצבו הנפשי המבולבל של הגיבור שאשתו התאבדה זה עתה, הוא מבקש "לכנס את עשתונותיו" ולברר לעצמו ולשומע סמוי את שאירע. בתיאור פסיכולוגי מרתק נחשפת אישיותם של הבעל והרעייה ומערכת היחסים ביניהם הטעונה משקעי העבר....

25.
הגיבור הקטן הנו פנינה ספרותית נסתרת של פיודור דוסטויבסקי, סיפור אהבה ראשונה של נער הלומד את דרכ העולם. הגיבור בן האחת-עשרה מתאהב באישה צעירה הנהנית להשתשע בו, למול קהל אצילים צמא בידור. טוב לבו ואומץ רוחו עומדים למבחן בתרבות של ציניות וצביעות. זוהי נובלה שנכתבה בחודשים בהם נכלא הגאון הרוסי באשמת כוונות מהפכניות. יצירה המצטיינת בעומקים פסיכולוגיים המאפיינים את יצירתו כולה....

26.
27.
28.
בחור צעיר נקרא בדחיפות אל אחוזת דודו האלמן, איש צבא בדימוס, באמתלה שמחכה לו שם כלה, חניכתו לשעבר של דודו, בחורה אומללה וענייה שקיבלה חינוך מעולה. עם בואו הוא מגלה שהבית על יושביו המרובים והמשונים נשלט משום מה על ידי אחד פומה אופיסקין, רודן ושרלטן שעלה מאשפתות. ארבעים ושמונה שעות של התרחשויות דרמטיות ואבסורדיות עוברות על הגיבורים, ברומן שהוא אחד המצחיקים ביותר לא רק בין ספריו של דוסטובייסקי, אלא בספרות הרוסית בכלל, ויחד עם זאת הוא גם טרגי. דוסטוייבסקי מתחרה כאן בגוגול בתיאור האבסורדים של החיים, ובה בעת גם שם לצחוק את מורו הדגול, בדמותו של הרודן אופיסקין. לספר נוספה מסה מאת פרופ` דימיטרי סגל, מן האוניברסיטה העברית, המסבירה בין השאר את הסיבות לפרודיה הזו על גוגול ולשנאתו של דוסטוייבסקי למורו לשעבר....

29.
הסיפור `מעשה מגעיל`, המתורגם כאן לראשונה לעברית, מתאר בצורה מבריקה, אירונית, משעשעת ונוגעת ללב מערכת יחסים בין אציל המתיימר להיות ליברלי ובין עמיתיו ופקידיו. ואילו `הבעל הנצחי` מעמת אציל, מרושש במקצת, עם ידיו לשעבר, שזה כבר התאלמן (המוכתר לבסוף בתואר `בעל נצחי`), במין דו-קרב נפשי מילולי, מורכב ומסובך, שבו נועד לקורבן - ליזה הקטנה, `בתם` של השניים - תפקיד של שעיר לעזאזל ממש, כמעט דתי - אך לא מזכך. סנט פטרבורג, זירת ההתרחשות של הסיפורים, וכן רוסיה של שנות השישים של המאה הי``ט ורוחות התקופה, מתוארות ונבחנות כאן בעטו הלטושה של פיודור דוסטוייבסקי. במסה `מרד החלשים` מאת דימיטרי סגל, פרופסור לספרות רוסית באוניברסיטה העברית בירושלים, ניתנת פרשנות מעמיקה ומרתקת לתופעות ספרותיות, חבריות, היסטוריות ואוטוביוגרפיות ובכך מוענק רקע ועומק לשתי יצירות המופת: `מעשה מגעיל` ו`הבעל הנצחי`....

30.
חובבי הספרות בעולם ובארץ מכירים ומוקירים את יצירת דוססוייבסקי בעיקר בזכות הרומנים הגדולים הנודעים שלו - "חלכאים ונדכאים", .החטא וענשו", "אידיוט", "שדים", "האחים קרמאווב" - שנכתבו במחצית השנייה של המאה ה19 - . והשפיעו השפעה שאין לה שיעור על ספרות עולם המערב במאה ה20 - . הקוראים מכירים פחות - אם בכלל - את סיפוריו הקצרים של דוסטוייבסקי, וראוי לומר בנידון כי אש - כוחה של גאונותו פורצת כל מתכונת ומותירה רישומה בסיפוריו הקצרים כביצירותיו הגדולות, בין אם הם תיאורי אופי ורישום, הווי כ"לב רך", "עץ חג המולד וחתונה", או "גנב ישר"; ובין אם הם הרהורים פילוסופיים כ"חלומו של אדם מגוחך", או סראקזמות והומורסקות מושחזות ושנונות כ"התנין" או "אשתו של אחר ובעל תחת המיטה". כאן וכאן ראייה חודרת וביקורתית של החברה וצלילת מעמקים לנבכי נפשו של היחיד. הסיפורים "התנין" ו"לב רך" יצאו לאור "בספרית פועלים" בסדרת "פועלים קלאסיקה" בעריכת נתן זך, והפתיעו לא במעט את קהל הקוראים בסגולותיהם הייחודיות. ארבעת הסיפורים בקובץ שלפנינו, מגלים פנים מרתקות נוספות ביצירתו של אמן ענק זה שהוא מגדולי המספרים בספרות העולמית....

31.
ברומן רב עוצמה זה חודר אחד מגאוני הפרוזה אל מעמקיה של נפש מפוצלת מיטלטלת בין מציאות עכורה לבין לדמיון שלוח רסן. לראשונה מתוודע הקורא העברי לאחת מיצירותיו החשובות ביותר של דוסטוייבסקי הצעיר שגלומים בה כל היסודות העיקריים המצויים ברומנים הגדולים שלו. תרגום מעולה של מ.ז. ולפובסקי, חתן פרס טשרניחובסקי לספרות-מופת....

32.
33.
34.
אסטפי איונוביץ', שהיה פעם חייל, מספר לבעל הבית שלו סיפור מוזר ביותר: פעם הכיר איש אחד שהיה גם גנב וגם ישר וטוב - לב. מה היה האיש הזה? למה נאלץ לגנוב? והאם גנב גם מחברו הטוב? יצירות מופת מצוירות היא סדרה המפגישה ילדים עם יצירותיהם של הסופרים החשובים ביותר בעולם. בכל ספר סיפור קצר מפורסם של אחד מהם, שעבר עבוד קל לילדים. הסבדרה תורגמה לשפות רבות, ומשתתפים בה מיטב המאירים בעולם כיום....

35.
36.
גרסת אודיו מקוצרת (abridged). ביולי 1865 חתם פיודור דוסטויבסקי, סופר בגיל העמידה, בעל מוניטין מוגבלים, על חוזה עם מוציא לאור, ולפיו עד נובמבר ימציא לו רומן. את המקדמה שקיבל הפסיד דוסטייבסקי בהימורים. מתוך מצב ייאוש זה עלה במוחו הרעיון להחטא ועונשו: צעיר אידיאליסט, שהדרדר לדרך ללא מוצא עקב עוניו, רוצח משכונאית זקנה ומתועבת. ואכן- את הקריירה שלו דרבנה קרבת יתר לעוני, שברוסיה של אותם הימים עלול היה להיות קטלני. דוסטוייבסקי האמין ביכולתו של הסבל להביא להתחדשות רוחנית, והיה זה הפשע והעונש שלו עצמו שסיפק את חומר הבעירה החיוני לרומנים, שביססו ושימרו את המוניטין שלו עד למותו. האופי הקיצוני של אישיותו של דוסטוייבסקי ושל חוויותיו, סיפקו לו תובנה שאין דומה לה בעומק חדירתה לחופים היותר פראיים של חיי אנוש. העולם של החטא ועונשו הוא אכן קיצוני: מותחן פסיכולוגי מרתק מתרחש די בטיבעיות בתוך קומדיה ואפילו פארסה. יחד עם זאת הוא נבואי עד להחריד: הפשעים הנוראים ביותר שהתרחשו במאה העשרים נבעו מתורות אידיאליסטיות- שבהן אמצעים מפוקפקים מצדיקים את המטרות- אותן תורות שרסקולניקוב נלכד ברשתן. התובנות הפילוסופיות של דוסטוייבסקי עדיין מותירות אותנו משתאים על טבעם הסורר של מניעי האדם. עובדה זו היא שמקנה ליצירותיו את כוח המשיכה האוניברסלי שלהן. ספר האודיו החטא ועונשו, תורגם והופק על ידי ספרים מדברים....

37.
אחרית דבר: עזרא זוסמן...

38.
39.
40.
41.
42.
43.
44.
45.
46.
47.
48.
יומנו של סופר" החל כ"טור העורך" בשבועון "האזרח" בשנת 1873, ובהמשך, בין השנים 1876 ו-1877, ו1880-1881, יצא באופן לא סדיר (בשל השתקעותו של דוסטוייבסקי בעבודה על "המתגבר" [1875] ו"האחים קרמאזוב" [1880]), כירחון נפרד בעריכתו של פיודור מיכאילוביץ'. כמובן שצורתו הנוכחית של "היומן", בו מקובצות כל הרשומות בסדר כרונולוגי תחת כותרת מאחדת, ובליווי תוכן עניינים, מאפשרת מצד אחד להתייחס אליו כאל יצירה ספרותית-ביקורתית-פובליציסטית שלמה, מה שבוודאי לא התאפשר בעת כתיבתו ופרסומו, ומצד שני, כאמור, לזהות את מרכיבי השלם ולהבין את צורת המחשבה הדוסטוייבסקאית הנעה כאחוזת תזזית מהגות לפובליציסטיקה, מפילוסופיה לתאולוגיה, מביקורת ספרות לביקורת חברתית ובסופו של דבר, כמעט תמיד, מתגלגלת אל הפרוזה.   דוסטוייבסקי כמחבר היומן, הוא קודם כל סופר, כאשר הפיליטון, הממואר, המסה, הביקורת והרשימה העיתונאית, מהוות למעשה את אבני הבניין של יצירתו הספרותית. צורת הסידור הייחודית של אבני הבניין הללו מעניקה לקורא הזדמנות נדירה להתוודע באופן ישיר ובלתי מתווך לא רק את התמות הפילוסופיות, ההיסטוריות, הספרותיות, הפוליטיות והחברתיות שהעסיקו את דוסטוייבסקי, אלא אף אל מהלכיו המחשבתיים המתגבשים לנגד עיני הקורא לכדי רעיונות מבוססים, על כל שלבי התפתחותם; רעיונות העומדים בבסיס יצירותיו הספרותיות המוכרות והקונבנציונאליות יותר (סיפורים, נובלות ורומנים)....

49.
50.
51.
52.
53.
54.
55.
56.
57.
58.
59.
כאשר איוואן מטבייביץ', פקיד רוסי מכובד, מחליט לבקר עם אשתו בפסאז' היוקרתי של סנט פטרסבורג, הוא אינו מצפה להפוך לכוכב עלילה יוצאת דופן. התקרית המוזרה שבה הוא נבלע על ידי קרוקודיל חי בתוך תערוכה היא רק תחילתו של מסע משעשע ומעורר מחשבה על טבע האדם, הבירוקרטיה הרוסית, והערכים החברתיים של התקופה. בין כותלי מעיו של הקרוקודיל , איוואן מטבייביץ' מגלה זווית ראייה חדשה על חייו ועל העולם שסביבו. האם יצליח להיחלץ? ומה יעלה בגורל הקריירה שלו, יחסיו עם אשתו, ודעת הקהל הרוסית על התקרית הייחודית? בסיפור קצר ומבריק זה, דוסטויבסקי משלב הומור, סאטירה, וניתוח חברתי נוקב, ומציע לקוראים חווית קריאה שנונה ומלאת הפתעות. הקרוקודיל הוא פנינה ספרותית המעוררת מחשבה על הקשר בין האדם, החברה, והאבסורד שבמציאות. ...


דוסטויבסקי היה סופר עצום בעיני. לכן, שמתי לעצמי לאורך זמן לקרוא כל מה שכתב ותורגם לעברית (חלק מהספרים בפעם השניה בתרגום שונה). את הספרון... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
בתקופה הקצרה שבין 1866 ל- 1880 נכתבו ברוסיה הצארית דווקא, מדינה אוטוקרטית שרוב אוכלוסייה אז אנלפבתים, ארבע מיצירות המופת של הספרות העולמית: הח... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
6 כוכבים. הכוכב הנוצץ בשמי הספרות מאז היות האדם. איך לתאר את הספר הזה בכלל? גאונות? כן, פסיכולוגיה? כן, פילוסופיה? כן, נראטיב? כן, היכולת לשז... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ישנם סופרים שאתה ניגש לבקר יצירה שלהם בחרדת קודש, כזה הוא דוסטויבסקי, אבל אם נשים שניה את ההילה בצד ונכתוב את החוויה שלי מהספר בוא נגיד שלא... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מעולה של סופר ענק. מה כבר אפשר לחדש על הסופר והספר ? הרי נכתבו על הסופר, דוסטוייבסקי, כמעט אינסוף מאמרים וספרים ו- 177 ערכי ויקיפדיה בשפ... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
"מעשה מגעיל Униженные и оскорблённые, Unizhennye i oskorblyonnye 1861 / הבעל הנצחי"- 1870 Вечный муж, Vechny muzh - סיפורים דוסטוייבסיקים ידועים של סופר מוכר ... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ