ביקורת ספרותית על יצר לב האדמה - עיצוב עטיפה: אמרי זרטל # מאת שהרה בלאו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 בינואר, 2021
ע"י yaelhar


#
לפני שהתחלתי לכתוב את הביקורת הזו חיפשתי תמונות של שהרה בלאו. זה די חריג אצלי, כי מראהו של הסופר בדרך כלל לא מעניין אותי. אבל במקרה הזה מראה הסופרת עניין גם עניין. ובכן – היא נראית אשה רגילה, די נאה. לא שמנה ולא רזה. לא מכוערת ולא יפהפייה. לא דוחה, לא מאוסה, ככל שיכולתי להבחין בתמונות שגוגל מספק. ולמה התעניינתי? כי התיאורים של תלמה – הגיבורה בספר הזה – מתוארים בגוף ראשון ופורשים אישה הנראית בעיני עצמה מכוערת, מגושמת, דוחה, עלובה והייתי יכולה להמשיך ולשעמם אותכם בסופרלטיבים. זה לא שסופר בהכרח כותב את עצמו – או רק את עצמו – בדמויות גיבוריו. אבל התיאורים האלה של תלמה הם כאלה שהיה לי ברור שנכתבו מאיזה מעמקים של חווייה אישית עמוקה.

תלמה היא בת יחידה. יש לה סבתא – שתמות בתחילת הסיפור – שהיתה גיבורה בגטו והפכה לניצולת-שואה מדוגמת. לא "כצאן לטבח" אלא אחת שהתגברה, נישאה (לא בהתלהבות רבה) ילדה שתי בנות – אחת מוצלחת מרעותה, זכתה בשתי נכדות באותו גיל - אחת מוצלחת מהאם המוצלחת, השניה תלמה – בלתי מוצלחת בעליל, מאם בלתי מוצלחת ומאב עוד פחות מוצלח. היא מורה - לא אהובה ולא מוערכת - לבנות אולפנה בבני-ברק, עלובה בכל תחום בחייה ובעיקר – ברווקותה בת השלושים, ובעובדה שאיש, כנראה, לא נשבה בקיסמה והגבר היחיד שפינטזה עליו הוא קרוב משפחה הפונה לאחרת. היא חיה עם קינאה, דימוי עצמי עלוב שבעלובים, הרגשה של "זה לא המקום שלי", היא שונאת את עצמה ואת כל העולם המאפשר שאישה כמוה תתקיים בכלל. בקיצור – דחייה, עליבות ושנאה עליהן בנוייה כל המערכת הבין-אישית בסיפור הזה כמו גם יצר מיני מדוכא עד עפר, תוצאה של חינוך ואיסורים.

זה ספר הביכורים של בלאו. לפניו קראתי את "נערות למופת" שהיה מעולה לדעתי ואת "האחרות" הבינוני. הכתיבה של בלאו נפלאה. הסיפורים שלה – הרבה פחות נפלאים. בסיפור הזה מופיעים נושאים דוחים בשפע – עד כדי אי רצון להמשיך לקרוא. לאו דווקא תחומי המאגיה השחורה היהודית, ייצור "גולם" מאדמה ומפתק הוראות, הנראית ילדותית ולא משכנעת כלל. מדובר דווקא בגועל על הטיותיו השונות, הלוקח חלק בתיאורים העצמיים של תלמה ושל הסובב אותה: כל המשפחתיות הסמיכה שאינה מאפשרת מקום לנשום, כל האנשים שמרגישים שמותר להם להיכנס למרחב של אחרים בלי לבקש רשות, כל המרחב העגום – מיטת נוער קטנה ממידותיה, לכלוך, הזנחה, ניסיון להיראות טוב בלי לטרוח בניקיון או בטיפוח.

בשלושת ספריה שקראתי התפעלתי מכתיבתה של בלאו. אבל הקסם שנוצר עבורי ב"נערות למופת" לא חזר. הסיפור מעיק ומדשדש, הדמויות מוזרות ולא ניתנות לחיבה, הסביבה לא מזמינה. אפשר להאשים בזה את הזרות: הסיפורים של בלאו מתארים סביבה דתית שאינה מודעת במיוחד לעולם החילוני, ומנטליות קהילתית צפופה, חונקת ולא נעימה. לו הייתי קוראת את הספר הזה ראשון גם מבצע - "ספר ב 5 ש"ח" דרכו הגיע הספר הזה - לא היה משכנע אותי לקרוא עוד ממה שהיא כתבה.



39 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
נכון. התמזל מזלי...
Pulp_Fiction (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
גם ליפול על ספר ראוי של סופר מסוים בהתחלה זה עניין של מזל.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ.
נכון. אני מנסה לראות את חצי הכוס המלאה: רוב הספרים הם "בסדר". לא טריוויאלי...

לא רכשתי (לצערי?) את "פרידה מאמא אגם". שיטת הרכישה הזו מחייבת התרשמות מהירה, על פי השם ותמונת הכריכה וזה כנראה לא קרה עם ספרים שהיו יכולים להלהיב אותי יותר.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
יעל, בינתיים עוד לא הצגת לנו יבול טוב מהמבצע ההוא ?-:
אם במקרה רכשת את "פרידה מאמא אגם", יש סיכוי לסקירה יותר חיובית.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, ראובן
ראובן (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
סקירה יפה לספר שכנראה אוותר עליו
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מוריה, את כנראה צודקת.
יכול להיות שתגובתי לסיפור הזה נובעת מאי הכרה של התופעות עליהן הוא נסמך. אם "ההתנהלויות הבין אישיות" האלה מתקיימות במציאות, אין לי אלא להתעצב על אלה שמרגישים שזה קשה מכדי לשאת.
מוריה בצלאל (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אני מנחשת שזה בא מניסיון אישי. גדלה בבית דתי לאומי, משפחתה כיפות סרוגות של מצביעי מפד"ל הישנה. אני זוכרת שירון ליבוביץ' כתב על ספרה, ומצאתי את הציטוט: "יצא לי לראות את ההתנהלויות הבין אישיות הקטנות בתוך הזרם שלנו (הציונות הדתית), דבר שלא טורחים לספר עליו לאנשים מבחוץ שרוצים להחזיר בתשובה, ואני יכול להגיד שעד כמה שידיעתי מגעת התמונה החברתית והמשפחתית ששהרה בלאו מציירת היא די נאמנה למציאות."
לצערנו, יש אנשים שלא ימצאו את התיאורים האלה ביזאריים או מוגזמים, אבל אני שמחה שאת כן.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, מיכל.
אני יכולה להבטיח לך שלעולם הם לא ייראו לך כמו שדמיינת... ואני? זה פשוט מאד. אני נראית כצמד חתולים...
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, עמיחי.
מרתיע הוא ההגדרה שחיפשתי. מדוייק.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, מוריה.
אין לי ספק כלל שבלאו היא אדם מיוחד. אני גם חושבת שהיא כותבת יוצא מהכלל. הבעייה בספר הזה, לדעתי, היא השתלטות הרגשת האפסות, הסלידה העצמית והפיתרונות המוזרים להם על הטקסט.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, דן.
אתה צודק בהתרשמותך. יש בו הרבה נקודות מעניינות אבל העניין משולב ברתיעה.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, michalro.
לדעתי הכריכה של ספרה "האחרות" היא אחת הכריכות היפות שראיתי. הכריכה בספר הזה פחות מרשימה בעיני.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
היות ואיני צופה בטלויזיה, לא ראיתי את התוכנית.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, מורי.
בבקשה.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כתבת מעניין על ספר שנשמע מרתיע.
מוריה בצלאל (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
שהרה בלאו היא אדם מיוחד מאוד וסופרת מוכשרת. למדתי אצלה בשתי סדנאות כתיבה בתל אביב במסגרת הוצאת זמורה ביתן. היא גדלה בעיר בני ברק והתנדבה במכון ללימודי שואה. שני האלמנטים האלה מופיעים הרבה בספריה. ובכלל, דת, ממנה ברחה אך ממשיכה לחזור אליה ביצירותיה בסגנונה הגותי הייחודי.
היא גם עשתה תיאטרון יחיד לפני כמה שנים, וזו היתה חוויה מרתקת, לטעמי.
דן סתיו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
yaelhar סקירה מרתקת על ספר זה ועל יצירתה של בלאו בכלל. למרות שלא זכה אצלך לדירוג גבוה אני מרתשם שיש בסיפור הזה נקודות מעניינות.
מיכל (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
האמת?
זה קורה לי הרבה עם חברי סימניה, שמסקרן אותי איך הם נראים. איך את נראית? ואיך שונרא? עם מורי ואלון אין בעיה...
רק שבניגוד למקרה שלך, לי אין תמונות לחפש, אז אני מדמיינת...
michalro (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה על הסקירה והאזהרה. כריכה מהממת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
היא הייתה בסידרה של כאן, "יומני היקר", שם דיברה על כך שכתבה יומן בגיל ההתבגרות ודיברה שם על בעיות דימוי עצמי ודימוי גוף, אף על פי שנראתה בסדר גמור. כך שכנראה הבחנת נכון.
מורי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה על האזהרה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ