ביקורת ספרותית על נוהל ויזתא מאת אריה אלדד
ספר בסדר

---

עלילת הספר "נוהל ויזתא" (הוצאת זמורה ביתן, 2018) מאת פרופסור תא"ל (מיל') אריה אלדד, קצין רפואה ראשי לשעבר וחבר כנסת לשעבר מטעם האיחוד הלאומי, הזויה ומבדרת כאחד. מזכיר הממשלה נקרא לפגישה חשובה עם ראש השירותים החשאיים של ישראל. בפי ראש השירותים החשאיים, שמאחוריו כבר "שנה בתפקיד, סבל מנדודי שינה והתקפי חרדה, ופקודיו שמעו אותו אומר שהוא, אתיאיסט מובהק, התחיל להאמין באלוהים, כי רק קיומו מסביר בדוחק את המשך קיומה של המדינה למרות מנהיגיה" (עמוד 13), היתה בקשה מפתיעה. "עלולה להיות מלחמה בקיץ. אנחנו יודעים שהם מוכנים ורק מחכים לאור ירוק מהפטרונים שלהם. אנחנו לא רוצים מלחמה, לא בעיתוי הזה לפחות. למרות שאין לי ספק שאנחנו ננצח בשדה הקרב, מדינית נפסיד, וראש הממשלה חושש שיהיו למלחמה גם השלכות פוליטיות, כי כבר היו לו שתיים, ולכן אנחנו רוצים שתערוק," אמר ראש השירותים החשאיים. "תבקש מקלט מדיני באיזושהי מדינה, ובתור נדוניה תביא אינפורמציה. מידע שירתיע אותם מלצאת למלחמה נגדנו"" (עמוד 16).

הרעיון, שאינו מופרך בעליל, חכם וכתוב בעט מושחזת. הקורא עסוק כל העת בהשוואה עם אירועים שהיו באמת מחד וצחוק בלתי נשלט מאידך. גם הבחירה של אלדד להציג לקוראים את הדמויות רק באמצעות תפקידן ויהיו אלה ראש הממשלה, מנהלת הלשכה ומפעיל הסוכנים, מבריקה בעיני.

כיף של ספר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על נוהל ויזתא