ביקורת ספרותית על אחוזת דג'אני מאת אלון חילו
ספר בסדר

---

שמעתי במעורפל על הספר הזה כבר לפני שנים, מכל מיני עניינים חיצוניים שקשורים אליו... אבל אני חיב לומר שכשהתחלתי לקרוא בו הופתעתי למדי.
מדובר פה באחוזה ערבית בשם כזה,
שהתקיימה לפי העלילה על גדות ואדי מוסררה שבימינו נקרא נחל איילון.
זאת הייתה אחוזה של סוחר עשיר בשם דג'אני וחיו בה גם אישתו עפיפה ובנו צאלח. אבל חשוב מאוד להדגיש כאן שמדובר פה ביצירה דמיונית לחלוטין!
גם כשמדובר במיקום האחוזה הנ"ל וגם במשתתפיה
(היו אמנם אחוזות פרדסים כאלו בסביבת יפו אבל דווקא לא כאן)
וחשוב שבעתיים להדגיש זאת כי אלון חילו המחבר, לקח אישים אמיתיים בתולדות היישוב שלקחו חלק חשוב במפעל הציוני והכניס אותם בצורה דמיונית לגמרי לסיפור הזה
והחשוב בהם הוא חיים קלווריסקי, שהוא בעצם הגיבור האמיתי של הספר הזה! שבו מתוארת פרשת השתלטות יהודית על האחוזה הזאת בצד פרשת אהבים וניאוף של הנ"ל.
חיים קלווריסקי היה בתקופה משמעותית מסוימת נציג של חברת יק"א של הברון הירש בארץ-ישראל כלומר אדם מכובד ועשה דברים חשובים לטובת המפעל הציוני!
אבל חילו הירשה לעצמו להפוך את קלווריסקי בסיפור הזה, לאדם בעל מוסר מפוקפק
בהדביקו לו מעשי-ניאוף שמעולם לא קרו במציאות... לא פלא הוא שכשיצא הספר הזה
פתחו צאצאיו בהליכים משפטיים נגד המחבר, שנגמרו איכשהו בפשרה אבל אני עדיין חושב
שחילו בדמיונו הפרוע עשה לו ולאישים ציוניים אחרים המוזכרים כאן עוול גדול...
דרך-אגב כשבדקתי במציאות לגבי קלווריסקי – האיש שקנה בעצמו אדמות בגליל שעליהן הוקמו מושבות רבות וגם קיבוצים מסתבר שבעוד שאחרים כמוהו בתקופתו זכו להיות מונצחים בהמון רחובות על שמם (למשל חנקין, רופין ועוד רבים)
קלווריסקי נשכח כמעט לגמרי אין שום רחוב על שמו. כנראה בגלל היותו בצד השמאלי של המפה הציונית (היה בין מייסדי "ברית שלום"...)
קיים היום רק מושב אחד על שמו ("מרגליות" - שמו המעוברת)
הסיפור עצמו בנוי טכנית לסירוגין בגוף ראשון כאילו מפרקים שכתב קלווריסקי ביומנו
ולמחשבותיו של הילד צלאח שהמספר "יודע הכל" כותב לנו אותן...
ב"יומנו של קלווריסקי" משתמש חילו בעברית מליצית ארכאית עם מילים שיצאו מזמן לגמלאות ובכתיב בלתי-אפשרי עם המון מילים שהוכנסו להן האות א' ו-ה'
(למשל "הפתקאה" (פתקה) "דאקטאר" (דוקטור) “הערביאה" (הערביה) וכו'
אני רואה בכך גימיק מיותר ומוגזם שרק מקשה על הקריאה של הקטעים הללו...
ואחרי שאמרתי את כל זאת; סיפור העלילה פה עדיין קריא מאוד ודי מותח בארץ-ישראל של סוף המאה התשע-עשרה שהייתה מין "מערב פרוע" שבו מסע בדרכים עלול היה להסתיים בשוד ובהרג... אלא שהעניינים שהזכרתי למעלה קצת פוגעים לדעתי בספר
שיכול היה להיות אף מרתק יותר.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על אחוזת דג'אני