ביקורת ספרותית על הלבבות האבודים שלנו מאת סלסט אינג
ספר בסדר

---

על ספריות ופטריוטיות

לפני זמן לא רב, ביקרתי בספריה ללימודי היהדות בבר אילן, בה ירדנו אל המרתף בכדי להביט, בספרים וכרכים ישנים, שמעט אנשים מתעניינים בהם, בעיקר חוקרים.

זהו חלל קלסטרופובי, נמוך תקרה עמוס במדפי ספרים שנראו כמו מבוך אין סופי. בפתחו ישב ספרן צעיר חוור פנים ומנומנם. כשרצינו לחזור חזרה, לקומת הקרקע, דרך גרם מדרגות צר, היינו צרכים יחד אתו להקדיש מספר דקות בכדי לנווט לנתיב הנכון המוביל אל היציאה.

כשהגענו לקומת הקרקע המרווחת, אמר הספרן בטון נוסטלגי, כיום רוב כתבי העת והספרים מועלים באופן דיגיטלי, זה הופך את תפקיד הספרן, למי שבעיקר מתמחה במאגרי מידע והנגשתם. האווירה והדברים שנאמרו, העניקו לי תחושה מוחשיות לתוצאות מהפכת המידע העוברת עלינו, ההולכת וממגרת את המהפכה הקודמת לה מהפכת הדפוס, מהן המשמעיות התרבותיות והפוליטיות של מהפכה זאת?

החוויה הנוכחית הזאת, חיברה אותי, לספרה של סלסט איניג, הלבבות האבודים שלנו, שחלק מגיבוריו מתנהלים בספריות מסורתיות אפלות, ההולכות ומאבדות חלק ניכר מתכולתם, משום שאלו לא עומדים בסטנדרט המהפכה הפטריוטיות הנוכחת ברקע. בכך הספר הופך לדיס אוטופיה המתנהלת באווירת ספריות המעניקות תחושה גותית אפלה, מול שליטה מודרנית אפלה של המשטר הפטריוטי המתנהל באמצעים דיגיטליים, המאפשרים שליטה ודיכוי ההמון.

הספר מספר, על ילד בשם בירד, שאימו ממוצא סיני, ואביו אמריקאי. בירד, כך קראה לו אימו מרגרט שנעלמה באופן מסתורי, כעת הוא חיי עם אביו, העובד בספריית האוניברסיטה כספרן, תפקיד מפתיע, למי שבמשרתו הקודמת היה פרופסור לבלשנות.

יום אחד בירד, הילד מקבל מכתב מאימו, לכאורה אין בו דבר, אך במבט שני בירד, מגלה בו מערכת סמלים מסתוריים, שהופכת לרמזים למי היא מרגרט, האם השולחת, ומדוע היא נטשה את בירד, לפתע, ואיך ניתן למצוא אותה? בירד, יוצא למסע בעקבות הסמלים, עוזרים לו בכך ספרנים עלומים. בירד, חושף באמצעותם את העובדה שאימו הייתה ממשוררת מחאה, כעת משפט משיריה, הלבבות האבודים שלנו, הפך לסלוגן מול המפכה הפטריוטית

לבירד, בת ברית, סיידי, ילדה מרדנית בגילו, שהוצאה מהוריה, על פי חוקי הפטריוטיות החדשים, משום שאלה לא היו ראויים לחנך את ביתם בצורה הולמת.

אינג, כותבת יפה, התרגום ממש טוב, אך זה לא מספיק לספר, שמנסה לאחוז בהרבה רעיונות, אך לא מצליח לזקק תובנה מרכזית אחת על מהפכות בעידן המודרני. הספר ממחזר רעיונות אנכרוניסטים, כמו העובדה שפעם שרפו ספרים על המוקד. בספר הזה גורסים אותם בחשאי, או גם עיסוק הספר בגזענות ולאומנות מסורתית. כוחות המהפכה הפטריוטית שבספר, נוכחים ברקע, אך לא נראים, גם מהפכת הנגד המתבצעת באמצעות משוררת עלומה, ניראת לחלוטין לא אמינה, כאגדה יפה.

הספר הרגיש לי בסופו חביב, אגדה אורבנית עתידנית, שלא הצליחה לרגש אותי כחוויה אותה אני מבקש למצוא ברומנים העוסקים בדיכוי ובמרד עתידני. יתכן והספר הזה מבקש להזהיר מפני תהליכים המתרחשים כאן ועכשיו, אך תוצאותיהם יראו בעתיד. מכיוון שגם בכך לא שכנעה הכותבת, היא נזקקה לאחרית דבר מטעמה, באמצעותה היא ניסתה לחפות על ההחמצה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על הלבבות האבודים שלנו