אני יודעת שזה נתפס כחיקוי ליומנו של חנון, ואני יודעת שזה לא ספר טוב, או אפילו בסדר, אלא סתם לא משהו. אז למה בכל זאת דירגתי אותו כטוב? מהסיבה הפשוטה, הוא פשוט משעשע וקליל. וגם הציורים היו יפים.

עוד פעם התבנית הזולה של "אני מישהי כשרונית ומדהימה אבל לא מקובלת בבית הספר והמשפחה עושה לי פדיחות והתלמידה הכי מקובלת עושה לי את המוות אבל יש לי חברות מדהימות ואיכשהו אני מצליחה להשיג את הבחור החתיך והמוש

אני לא אוהבת לכתוב קטילות, אבל זה כבר ידוע לכם.
כסופרת אני בכל זאת תמיד מנסה לחפש הערכה למאמץ שסופר אחר משקיע, גם אם התוצאות לא משהו בעיניי.
מצד שני דווקא ככותבת וכקוראת אני רואה את עצמי מחויבת לכתוב את האמת ולהזהיר קוראים אחרים מפני המלצות שווא:
המלצתי על שני ספרים אחרים בסדרה הזו, אבל זה ללא ספר הספר הכי פחות מוצלח שקראתי בסדרה.
הוא כנראה גם הספר הכי לא מוצלח מסדרות הספרים שקראתי בסגנון בכלל.

היום הייתי בחנות ספרים, סוף סוף.
היום למדתי לקח חשוב מאוד לחיים (אתם יכולים לקעקע את זה על כף הרגל, אם אתם רוצים להיות בטוחים שבחיים לא תשכחו את הלקח הממש חשוב הזה):

למרות העובדה שאני מסתדרת יותר טוב עם ספרים בכריכה קשה (הם שורדים יותר זמן. לא שאני מתעללת בספרים שלי (בכוונה), אבל הכריכה שלהם מסתלסלת בצורה מעצבנת כמו ספר שכבר קראו אותו יותר מדי. אני ממש לא אוהבת את זה) הם לא בהכרח -בדרך כלל לא-

הו ניקי! את הדמות הכי לא טובה שראיתי בחיי-,-
ואני עוד חשבתי שטריס מפגרת(אל-תשפטו-אותי) אבל את פשוט שיא הפיגור והאנוכיות יא בת גאיה(תוצאה מעודף קריאת פרסי ג'קסון).
אז אויי את הולכת למסיבה של הפרחה ששכחתי איך קוראים לה! אויי לא! אבל תני לי להבין משהו- אם את כל כך שונאת אותה, למה את הולכת למסיבה שלה?! את סתומה או משהו?[כן,היא כן].
אני בכללי לא זוכרת הרבה..עברתי את האמצע אבל קראתי את זה בצומת ספרים

הי חיקוי עלוב של יומנו של חנון.

ככה הייתי שהגעתי לכיתה הבוקר.

מאי חברתי היקרה סיפרה לי על הספר והסכימה להשאיל לי אותו, רציתי לראות אם הוא אכן חיקוי עלוב של יומנו של חנון או לא.

וד"א:
למה אני לא מצנזרת שמות?
כי הילדה הזאת נמצאת בסימנייה והכינוי שלה לא מסתיר את השם האמיתי שלה, אפילו מבליט אותו יותר.

***

אני חייבת לומר שהספר נשמע כמו מנקודת מבט של ילדה בת שמונה.
איזו כתיבה רדודה וטי

סוף סוף יומן שמבין אותי!
אחריי כל סיפורי הפנטזיה והסיפורים המורכבים שקראתי הרגשתי שאני זקוקה לספר טיפה יותר מציאותי ורגוע כדי להרפות את המתח,
בואו רק נגיד שזה לא הלך לי כל כך טוב,
אומנם הספר הזה הוא לא הברקה ספרותית כמו פרסי ג'קסון אבל משהו בפשטות שלו ובהומור המוזר שאופף את חייה של ניקי פשוט השאירו אותי בספר ואומנם אין עלילה מורכבת ומסובכת שגורמת לך לומר ואו אבל גם באירועים היום - יומיים שעוברי

אני לא יודעת מאיפה להתחיל... אז נתחיל בניקי.
היא הדמות הכי צבועה,בכיינית ותינוקת שראיתי בחיי בספר, שפשוט בא לכם להיכנס לתוך הספר ולתת לה סטירה שתעיר אותה מהסרט שהיא חיה בו.
דבר ראשון, היא כל הזמן בוכה. אבל כ-ל-ה-ז-מ-ן! תרשו לצטט:
1."...ולבכות איזה בכי טוב, וזה מה שעשיתי,בהפסקות,בעשרים וארבע השעות האחרונות"
2."התיישבתי על שפת המדרכה לצד הציור השבור שלי ובכיתי"
וזה עוד הספר שהיא בכתה בו הכי קצ

~~~
היי. כמה אזהרות.
אני הולכת לסתור את עצמי יותר מפעם אחת, ויהיו הרבה ספוילרים. אבל למי אכפת ?
~~~
אני יודעת שזה העתק עלוב.
אני יודעת שהסיפור רדוד ושטחי וחוזר על עצמו.
~~~
יש ילדה לא מקובלת. היא גרועה בלימודים וממש לא עשירה. יש לה שתי חברות הכי טובות. יש גם חתיך הורס שהיא מאוהבת בו בטירוף. אה- וגם אחות קטנה ומעצבנת. ולבסוף, יש ילדה פופולרית שעושה הכל כדי להרוס לה את החיים.
והוו. הרגע תמצת

ספר יפה על ילדה לא ממש מקובלת בכיתה ג בכיתה שלה יש ילדה מרושעת ומגעילה שליום הולדתה רצתה טלפון מגניב אבל במקום זה הביאו לה יומן והיא כותבת בו כל הזמן ספר יפה ומגניב סדרת ספרים מעולה אני ממליצה עליו מאוד מאוד מאוד ומי שאוהב את הביקורת שלי מאוד תודה