אני לא אוהבת לכתוב קטילות, אבל זה כבר ידוע לכם.
כסופרת אני בכל זאת תמיד מנסה לחפש הערכה למאמץ שסופר אחר משקיע, גם אם התוצאות לא משהו בעיניי.
מצד שני דווקא ככותבת וכקוראת אני רואה את עצמי מחויבת לכתוב את האמת ולהזהיר קוראים אחרים מפני המלצות שווא:
המלצתי על שני ספרים אחרים בסדרה הזו, אבל זה ללא ספר הספר הכי פחות מוצלח שקראתי בסדרה.
הוא כנראה גם הספר הכי לא מוצלח מסדרות הספרים שקראתי בסגנון בכלל.
גם אני כתבתי סדרת ספרים על ילדה חנונית שמנסה לשרוד בבית הספר ואפילו לשפר את מעמדה החברתי, סדרת "להיות מקובלת או לאמץ אוגר".
באיזשהו שלב החלטתי לכתוב על דמויות נוספות - דמויות שהיו משניות ביומן של שירי החנונית, ועכשיו הופכות לראשיות.
בינתיים כתבתי רק על ירון - הידיד הטוב של שירי שאינו מוחרם כמוה ועוזר לה לרכוש מעמד חברתי...
אבל גם לו יש התמודדויות בחיים, כמו למשל התקפי חרדה.
ודווקא בגלל שעלה גם לי הרעיון לכתוב בהמשך הסדרה על אפרת ואורי, מלכי הכיתה...
זה רעיון שמתגלגל אצלי כבר זמן מה...
אבל אני טורחת ועושה מחקר, גם אם אני כותבת ספר קליל אני מצפה מעצמי שיהיה לי משהו להגיד ואיך לייצג את הצד הזה -
אני לא כותבת ספרים על כלום.
זה ספר על כלום.
וזה לא כי המחברת שלו לא מוכשרת. אלא שכפי שהעידה רייצ'ל על עצמה - היא חנונית שבגרה.
היא יכולה לכתוב ברוב כישרון על חוויות של מוזרות חברתית - אבל גם לה יש נושאים שאינה מבינה בהם כלום... ואם לא עושים מחקר אז עדיין לא מבינים בהם כלום!!!
(במאמר מוסגר - אני מבינה שהפיתוי הכספי כשאת סופרת בסדרה שמטילה ביצי זהב הוא יותר גדול - אבל עדיין. בעיקר כשאת טוענת שאת באה עם ערכים ומנסה להעצים נוער.)
העלילה עצמה עוברת מניקי, שכותבת את היומן, להגיגיה של מקנזי מלכת הכיתה.
וזו העלילה - מלכת הכיתה היא גנבת למרות שיש לה המון כסף. היא גונבת את היומן ומחליטה לכתוב בו.
היא לא יודעת ולא מעוניינת לתרום כלום לחברה, ואין לה ערכים.
היא גם לא עושה כלום במהלך הסיפור, חוץ מלעצב כריכה אופנתית ליומן של ניקי החנונית -
וגם אותו עיצוב, הפעולה החיובית היחידה שהיא עושה בספר רק עוזרת לה לגנוב אותו ולהסתיר אותו מניקי!
הגיבורה ה"אמיתית" זורקת את העטיפה לפח כשמוצאת את היומן שלה...
ובשאר הזמן היא עסוקה בלתקן את הנזק שנגרם ממעשיה של מקנזי מלכת הכיתה המפורטים ביומן בצורה לא מרומזת בכלל.
האם ניקי מצילה את היומן ואת המצב בשכבה - אחרי שמקנזי שלחה מיילים מרושעים לילדים - בזכות חוכמתה, כישרונה או בזכות שיתוף פעולה עם חברים והורים כמו בספרים הקודמים?
לא! מקנזי היא פשוט טיפשה מושלמת שבעצמה כתבה על עצמה ביומן שהיא לא יכולה לעשות שום דבר חיובי. היא מתארת שם לפרטי פרטים את כל הנזק שגרמה כדי שיהיה קל לניקי לתקן אותו כשהיא תמצא את היומן שהוחבא ברישול...
כי מלכת הכיתה פשוט יודעת שהיא לוזרית.
אהמ... לא.
הקטע הכי מעצבן בשכתוב המציאות שהסופרת מרשה לעצמה - הוא שמלכת הכיתה נחשפת לשם משתמש וסיסמא לסודות של כל השכבה כדי לתת להם עצות באנונימיות.
מה שהיה התפקיד של ניקי! בדיוק פה הספר המשמים הזה יכול היה להיות מעניין -
הייתה לי איזו תקווה שבכל זאת מלכת השכבה נהייתה מלכה בגלל משהו, אולי בגלל היכולות החברתיות והידע - מה שבוודאות ניקי פחות טובה בו ממנה...
אבל מקנזי מוצגת בספר כדמות שטוחה אפילו יחסית לז'אנר.
מה שלא הורגש בכזו קיצוניות כשהיא הייתה דמות משנית -
למקנזי אין לה שום אינטרס חוץ מלפגוע בילדים חנונים ובכל מי שהיא לא אוהבת!!!
ובעוד שניקי נחשבה ראויה לתפקיד מנהלת האתר ומוסמכת לתת ייעוץ רגשי לכל השכבה - כשבפועל פשוט כתבה להם מחמאות ועידוד...
מלכת הכיתה, במקום לחשוף איזשהו שביב של הבנה חברתית - פשוט מדברת את הנגיטיב של ניקי, ואין לה אישיות בפני עצמה!!!
היא כמו חנונית - פשוט בלי הדברים הטובים שיש בחנונית.
דווקא השטחיות של דמות המקובלת,
שהייתה כנראה אמורה "להרים לחנונים" - זה בטח מה שהסופרת אמרה להוצאה לאור על הרעיון המופרך...
ההעצמה של דמות החנון מול דמות המקובל - יצרה את ההיפך.
הספר הציג את החנונית כדמות שעסוקה בלהתבכיין, דווקא בגלל הגיחוך ואי המציאותיות שעיצוב הדמות של מקנזי מעלה.












