היום הייתי בחנות ספרים, סוף סוף.
היום למדתי לקח חשוב מאוד לחיים (אתם יכולים לקעקע את זה על כף הרגל, אם אתם רוצים להיות בטוחים שבחיים לא תשכחו את הלקח הממש חשוב הזה):

למרות העובדה שאני מסתדרת יותר טוב עם ספרים בכריכה קשה (הם שורדים יותר זמן. לא שאני מתעללת בספרים שלי (בכוונה), אבל הכריכה שלהם מסתלסלת בצורה מעצבנת כמו ספר שכבר קראו אותו יותר מדי. אני ממש לא אוהבת את זה) הם לא בהכרח -בדרך כלל לא-

למה? למה להציג את בני הנוער בתור היצורים האנוכיים ביותר עלי אדמות? בני נוער שאין להם אפילו טיפת חיבה להוריהם או לחבריהם, שום התחשבות בזולת שרק עושים דברים כי מכריחים אותם או כי הם ירוויחו מזה? האם זה באמת הנוער של היום? אני כבת נוער יכולה לומר בבירור: לא. אמנם אני באה מהציבור הדתי, אבל עדיין אני יודעת שלנוער של היום יש מעט אינטליגנציה, מעט יחס כבוד, מעט התחשבות בזולת. ההוכחה: עובדה שעשרות נערים קנ

הספר הראשון בסדרת יומני החנונית, זה שמספר לנו על היותה של ניקי מקסוול תלמידה חדשה בבית ספר של עשירים ומתנשאים, ומה קורה לה שם.
רמז: היא נתקלת בחבורה של בנות ממ"ל, מקובלות מגניבות לגמרי, ובמיוחד במקנזי הוליסטר שהלוקר שלה והלוקר של ניקי צמודים.
היא גם מכירה בהתנדבות בספריה את שתי החברות הכי טובות שלה קלואי וזואי, שהן החברות הכי טובות לעולמים
והיא מתאהבת בברנדון שהוא הבן הכי חמוד ומקובל-אבל-ביישן

"אם קראת את יומנו של חנון - האם זה נחשב שקראת ספר?"
זו סוגייה שאני נתקלת בה לא פעם אצל אנשים לגבי סדרת הספרים הזו.

הטענות הם לגבי המלל המועט בספרים, הנושאים הרדודים כביכול - וכל חווית הקריאה בכללותה, שיש יאמרו שאינה דומה לקריאה "אמיתית" של ספר

אף שאני בכלל לא מהמעריצים של אמנות שלכאורה נעשית מצרכים כלכליים בלבד, וככזאת מטבע הדברים היא רדודה יותר -
במקרה של יומנו של חנון לא הייתי ממהרת לוו

הו ניקי! את הדמות הכי לא טובה שראיתי בחיי-,-
ואני עוד חשבתי שטריס מפגרת(אל-תשפטו-אותי) אבל את פשוט שיא הפיגור והאנוכיות יא בת גאיה(תוצאה מעודף קריאת פרסי ג'קסון).
אז אויי את הולכת למסיבה של הפרחה ששכחתי איך קוראים לה! אויי לא! אבל תני לי להבין משהו- אם את כל כך שונאת אותה, למה את הולכת למסיבה שלה?! את סתומה או משהו?[כן,היא כן].
אני בכללי לא זוכרת הרבה..עברתי את האמצע אבל קראתי את זה בצומת ספרים

אני יודעת שזה נתפס כחיקוי ליומנו של חנון, ואני יודעת שזה לא ספר טוב, או אפילו בסדר, אלא סתם לא משהו. אז למה בכל זאת דירגתי אותו כטוב? מהסיבה הפשוטה, הוא פשוט משעשע וקליל. וגם הציורים היו יפים.

עוד פעם התבנית הזולה של "אני מישהי כשרונית ומדהימה אבל לא מקובלת בבית הספר והמשפחה עושה לי פדיחות והתלמידה הכי מקובלת עושה לי את המוות אבל יש לי חברות מדהימות ואיכשהו אני מצליחה להשיג את הבחור החתיך והמוש

הי חיקוי עלוב של יומנו של חנון.

ככה הייתי שהגעתי לכיתה הבוקר.

מאי חברתי היקרה סיפרה לי על הספר והסכימה להשאיל לי אותו, רציתי לראות אם הוא אכן חיקוי עלוב של יומנו של חנון או לא.

וד"א:
למה אני לא מצנזרת שמות?
כי הילדה הזאת נמצאת בסימנייה והכינוי שלה לא מסתיר את השם האמיתי שלה, אפילו מבליט אותו יותר.

***

אני חייבת לומר שהספר נשמע כמו מנקודת מבט של ילדה בת שמונה.
איזו כתיבה רדודה וטי

סוף סוף יומן שמבין אותי!
אחריי כל סיפורי הפנטזיה והסיפורים המורכבים שקראתי הרגשתי שאני זקוקה לספר טיפה יותר מציאותי ורגוע כדי להרפות את המתח,
בואו רק נגיד שזה לא הלך לי כל כך טוב,
אומנם הספר הזה הוא לא הברקה ספרותית כמו פרסי ג'קסון אבל משהו בפשטות שלו ובהומור המוזר שאופף את חייה של ניקי פשוט השאירו אותי בספר ואומנם אין עלילה מורכבת ומסובכת שגורמת לך לומר ואו אבל גם באירועים היום - יומיים שעוברי

הספר מומלץ מאוד נהנתי מאוד לקרוא אותו חמוד ומצחיק ספר לא רק לילדים