“את הספר התחלתי לקרוא בחופשת סמסטר ועכשיו סיימתי אותו הספר מגולל את סיפורם של שני חברים טובים בברוקלין חולמים להיות רופאים אחת לורה קסטילאנו ספרדיה מספרד, וברני לווינגסטון שניהם מתקבלים להארוורד שניהם נתקלים בחברים חדשים ומתגברים על הכול ביחד, שניהם לומדים רפואה, גם לומדים לחקור על עצמם ועל גוף האדם, על החיים אהבות ומה יוביל אותם להיות אחד עם השני היו שם סיפורים מרתקים, מאוד התחברתי הרגשתי שזה ממש מתאים לתקופת הקורונה, וגם הזכיר לי את דרמת א.ר האמריקאית, אריך סגל הגאון הצליח לשרטט סיפור מיוחד במינו, אהבתי.”

“לא להאמין כמה זמן חכיתי לקרוא את הספר הזה שהתחלתי לקרוא אותו בפעם הראשונה אחרי ששאלתי אותו מהספריה העירונית, נאלצתי להחזיר אותו לפני שסיימתי אותו וקיוותי להמשיך לקרוא בו אחרי שארכוש עותק משלי רק שלא ידעתי שהעותקים שלו ככל הנראה אזלו כבר מהחנויות וזאת למרות כשמדברים על אריך סגל מזכירים את היצירה האחרת שלו והיא "סיפור אהבה". בסוף באחד הפעמים שביקרתי בחנות ספרים יד שניה הזדמן לי למצוא אותו אבל אני מוכרח להודות שגם כספר בעותק משלי לקח לי לא מעט זמן לקחת אותו שוב לידיים, כיום יש לי העדפה ברורה יותר לקרוא ספרים קצרים יותר. מוזר שיוצא לי לקרוא אותו מיד אחרי "סיפורי רופא" (של ויליאם קרלוס ויליאמס) לא זכרתי שאחת הציטטות שמובאות בתחילת הספר היא שלו. "רופאים" נכתב כעשרים שנה אחרי "צוללת צהובה" של הביטלס, הסיבה שאני מציין את העובדה הזאת היא לא רק בגלל שמשהו מרוח שנות הששים נושבת בעלילת הספר, להבדיל כמו "מחאה משלי" (של אלינור ליפמן) אלא שאריך סגל היה לא אחר מאשר מי שכתב לרביעיה הנפלאה מליברפול את היצירה הזאת שהיא כידוע אחת מהיצירות הכי מזוהות איתן. בכדי לא לקלקל לכם את הקריאה של הספר בעצמכם, אני כהרגלי לא אגלה לכם הרבה מהעלילה שלו רק אומר שהעלילה מלווה את גיבוריה מילדות משותפת כשכנים עד שהם בוחרים בדרך זהה ללמוד רפואה, ולדעתי סגל הגדיל לעשות כשהוא לא רק מצליח להעביר את המתח שקיים בין המינים, להבדיל כמו במציאות אחרי תקופת הילדות, בשלב שבו אנחנו מתגייסים לצבא ולובשים מדים אלא גם מראה את התחרות הסמויה שיש בין המינים שגובלת לפעמים בהפליה שנעשת מצד המערכת. הספר נכתב הרבה לפני עידן של כל סדרות הדראמה על בתי-חולים והוא נותן את ההרגשה הכי קרובה לזה. בעניין זה אני חייב לומר שלדעתי כשקוראים ספר כזה, ואומר של כשש מאות עמודים צריך להיארך נכון בקריאה שלו, כי אני יכול להעיד בעצמי שלפני שהוא מסתיים יכולים לשכוח מה היה בהתחלה שלו. כישרון הכתיבה של סגל הוא מדהים, כשקוראים את הספר אי-אפשר לדעתי שלא לראות את העיבוד המצולם שלו מנגד לעינינו. אני האמת לא יודע מה איתכם אבל אני יכול להעיד רק על עצמי שמרוב כמויות של ספרים שקראתי עד היום פיתחתי לעצמי יכולת להבחין איזה ספר יהיה קל לעבד ואיזה לא, עוד לפני שאני מאמת אם אכן היה ניסיון כזה ולא אין לי כל רקע בלימודי קולנוע, למרות שצפיה בסרטים הוא תחביב אחר שלי. בכל אופן רוב ספריו של אריך סגל עובדו כבר ואחרי שאני אסיים לקרוא את הספר הזה אני מקווה לנסות ולהשיג את הסרט הזה שלו ולצפות בו. העלילה של הספר מביאה איתה הרבה תחושות שאנחנו כקוראים מרגישים הזדהות איתן, כך שקשה לי להאמין שתוותרו עליו, כי אחרי הכל זה בדיוק מה שמצפים מספר טוב והספר הזה למרות אורכו נכתב בקצב הנכון ואומר לא נמתח יותר מדי.”

“את הספר המדהים הזה קראתי בתחילת שנות העשרים לחיי, כשרציתי ללמוד רפואה, זהו ספר ארוך אבל זורם, לא הנחתי אותו אפילו לרגע, קראתי אותו בנשימה עצורה. הספר מספ]ר על שני ילדים, שכנים, בן ובת הגדלים יחד מגיל 4, ואת כל הקורות אותם עד שהם מסיימים את בית הספר לרפואה וגם אחרי זה. סיפור מעניין. ממליצה בחום. לאחר שסיימתי לקרוא אותו, החלטתי שרפואה זה לא בשבילי. ואני שלמה עם ההחלטה עד עצם היום הזה :)”

“זה ספר מומלץ לכל מי שחושב ללמוד רפואה. הספר חוסף את המשברים שעוברים הסטודנטים של הרפואה , בשנה הראשונה בפקולטה .נחמד ולא יותר מזה.”

“את הספר התחלתי לקרוא בחופשת סמסטר ועכשיו סיימתי אותו הספר מגולל את סיפורם של שני חברים טובים בברוקלין חולמים להיות רופאים אחת לורה קסטילאנו ספרדיה מספרד, וברני לווינגסטון שניהם מתקבלים להארוורד שניהם נתקלים בחברים חדשים ומתגברים על הכול ביחד, שניהם לומדים רפואה, גם לומדים לחקור על עצמם ועל גוף האדם, על החיים אהבות ומה יוביל אותם להיות אחד עם השני היו שם סיפורים מרתקים, מאוד התחברתי הרגשתי שזה ממש מתאים לתקופת הקורונה, וגם הזכיר לי את דרמת א.ר האמריקאית, אריך סגל הגאון הצליח לשרטט סיפור מיוחד במינו, אהבתי.”

“לא להאמין כמה זמן חכיתי לקרוא את הספר הזה שהתחלתי לקרוא אותו בפעם הראשונה אחרי ששאלתי אותו מהספריה העירונית, נאלצתי להחזיר אותו לפני שסיימתי אותו וקיוותי להמשיך לקרוא בו אחרי שארכוש עותק משלי רק שלא ידעתי שהעותקים שלו ככל הנראה אזלו כבר מהחנויות וזאת למרות כשמדברים על אריך סגל מזכירים את היצירה האחרת שלו והיא "סיפור אהבה". בסוף באחד הפעמים שביקרתי בחנות ספרים יד שניה הזדמן לי למצוא אותו אבל אני מוכרח להודות שגם כספר בעותק משלי לקח לי לא מעט זמן לקחת אותו שוב לידיים, כיום יש לי העדפה ברורה יותר לקרוא ספרים קצרים יותר. מוזר שיוצא לי לקרוא אותו מיד אחרי "סיפורי רופא" (של ויליאם קרלוס ויליאמס) לא זכרתי שאחת הציטטות שמובאות בתחילת הספר היא שלו. "רופאים" נכתב כעשרים שנה אחרי "צוללת צהובה" של הביטלס, הסיבה שאני מציין את העובדה הזאת היא לא רק בגלל שמשהו מרוח שנות הששים נושבת בעלילת הספר, להבדיל כמו "מחאה משלי" (של אלינור ליפמן) אלא שאריך סגל היה לא אחר מאשר מי שכתב לרביעיה הנפלאה מליברפול את היצירה הזאת שהיא כידוע אחת מהיצירות הכי מזוהות איתן. בכדי לא לקלקל לכם את הקריאה של הספר בעצמכם, אני כהרגלי לא אגלה לכם הרבה מהעלילה שלו רק אומר שהעלילה מלווה את גיבוריה מילדות משותפת כשכנים עד שהם בוחרים בדרך זהה ללמוד רפואה, ולדעתי סגל הגדיל לעשות כשהוא לא רק מצליח להעביר את המתח שקיים בין המינים, להבדיל כמו במציאות אחרי תקופת הילדות, בשלב שבו אנחנו מתגייסים לצבא ולובשים מדים אלא גם מראה את התחרות הסמויה שיש בין המינים שגובלת לפעמים בהפליה שנעשת מצד המערכת. הספר נכתב הרבה לפני עידן של כל סדרות הדראמה על בתי-חולים והוא נותן את ההרגשה הכי קרובה לזה. בעניין זה אני חייב לומר שלדעתי כשקוראים ספר כזה, ואומר של כשש מאות עמודים צריך להיארך נכון בקריאה שלו, כי אני יכול להעיד בעצמי שלפני שהוא מסתיים יכולים לשכוח מה היה בהתחלה שלו. כישרון הכתיבה של סגל הוא מדהים, כשקוראים את הספר אי-אפשר לדעתי שלא לראות את העיבוד המצולם שלו מנגד לעינינו. אני האמת לא יודע מה איתכם אבל אני יכול להעיד רק על עצמי שמרוב כמויות של ספרים שקראתי עד היום פיתחתי לעצמי יכולת להבחין איזה ספר יהיה קל לעבד ואיזה לא, עוד לפני שאני מאמת אם אכן היה ניסיון כזה ולא אין לי כל רקע בלימודי קולנוע, למרות שצפיה בסרטים הוא תחביב אחר שלי. בכל אופן רוב ספריו של אריך סגל עובדו כבר ואחרי שאני אסיים לקרוא את הספר הזה אני מקווה לנסות ולהשיג את הסרט הזה שלו ולצפות בו. העלילה של הספר מביאה איתה הרבה תחושות שאנחנו כקוראים מרגישים הזדהות איתן, כך שקשה לי להאמין שתוותרו עליו, כי אחרי הכל זה בדיוק מה שמצפים מספר טוב והספר הזה למרות אורכו נכתב בקצב הנכון ואומר לא נמתח יותר מדי.”

“את הספר המדהים הזה קראתי בתחילת שנות העשרים לחיי, כשרציתי ללמוד רפואה, זהו ספר ארוך אבל זורם, לא הנחתי אותו אפילו לרגע, קראתי אותו בנשימה עצורה. הספר מספ]ר על שני ילדים, שכנים, בן ובת הגדלים יחד מגיל 4, ואת כל הקורות אותם עד שהם מסיימים את בית הספר לרפואה וגם אחרי זה. סיפור מעניין. ממליצה בחום. לאחר שסיימתי לקרוא אותו, החלטתי שרפואה זה לא בשבילי. ואני שלמה עם ההחלטה עד עצם היום הזה :)”

“זה ספר מומלץ לכל מי שחושב ללמוד רפואה. הספר חוסף את המשברים שעוברים הסטודנטים של הרפואה , בשנה הראשונה בפקולטה .נחמד ולא יותר מזה.”