“למה? למה להציג את בני הנוער בתור היצורים האנוכיים ביותר עלי אדמות? בני נוער שאין להם אפילו טיפת חיבה להוריהם או לחבריהם, שום התחשבות בזולת שרק עושים דברים כי מכריחים אותם או כי הם ירוויחו מזה? האם זה באמת הנוער של היום? אני כבת נוער יכולה לומר בבירור: לא. אמנם אני באה מהציבור הדתי, אבל עדיין אני יודעת שלנוער של היום יש מעט אינטליגנציה, מעט יחס כבוד, מעט התחשבות בזולת. ההוכחה: עובדה שעשרות נערים קנו את הספר הזה. והלא ג'ף קיני טוען שמתבגר יעשה הכל כדי שלא יכריחו אותו להתקרב מרחק של עשרה מטרים לספר. שלא לדבר על לגעת באחד. בני הנוער של היום, הדברים הגרועים שאפשר לומר עליהם זה שהם יוצאים יותר מדי, לא שהם כל הזמן מתעצלים ונשארים בבית. הספר שהצחיק מליונים? בכל פעם שקראתי עוד אחת מהבדיחות הגסות שכתובות בספר תהיתי למה בעצם אני קוראת אותו? ומלבד זאת, מי אמר שבני נוער אינם אוהבים חופשות משפחתיות? האם להיות ילדותי כמו ראולי זה רע יותר מלהיות אנוכי כמו גרג? ואם כבר, קיני מכניס לספרו מעט מהיחסים בין אב ובן. הדבר היה עשוי להעלות את הספר מרמה של כוכב אחד לרמה של שני כוכבים. אך האם קיני מקדיש לזה זמן? לא. הוא רק נותן לגרג להתמרמר כמה אבא שלו מעצבן ונודניק.
לסיכום - ממש לא אהבתי, קיני מראה רק את הצד הריק של הכוס. את הצד המלא הוא כנראה בחר לשתות ולהבליע במעמקי גופו על מנת ששום דבר מצד זה לא יעז להיכנס לספר.”

“"אם קראת את יומנו של חנון - האם זה נחשב שקראת ספר?"
זו סוגייה שאני נתקלת בה לא פעם אצל אנשים לגבי סדרת הספרים הזו.

הטענות הם לגבי המלל המועט בספרים, הנושאים הרדודים כביכול - וכל חווית הקריאה בכללותה, שיש יאמרו שאינה דומה לקריאה "אמיתית" של ספר

אף שאני בכלל לא מהמעריצים של אמנות שלכאורה נעשית מצרכים כלכליים בלבד, וככזאת מטבע הדברים היא רדודה יותר -
במקרה של יומנו של חנון לא הייתי ממהרת לוותר על הערך המוסף שכן קיים בו.
קודם כל - המחבר גם מאייר את הספר, והאמת (מקווה שהוא יסלח לי) - הוא לא מאייר יפה במיוחד...

יש בזה דווקא מעלה לדעתי, כמי שכותבת ספרים שחלקם הגדול בשילוב קומיקס.
הייתי מגדירה את הציורים שלי כנחמדים ומשעשעים, אך אני (עדיין) לא כישרון יוצא דופן בתחום הציור.
(אגב - הרבה מהקונים ומהמתעניינים בחוברות שיצרתי ללימוד קומיקס לילדים דווקא ציינו לטובה את פשטות האיורים, וסברו שדווקא היעדר הרמה הגבוהה מבחינת איור עוזר לילדים להתחבר)

בעיני - חלק חשוב בעולם הקומיקס הוא, שילד שקורא ספר קומיקס או שלומד קומיקס לא יירתע מהרמה הגבוהה של האיורים ויפרוש.
אני מרגישה שאם אני קוראת "יומנו של חנון" וחושבת לעצמי שגם אני יכולה לצייר ברמה לא גבוהה מדי ועדיין להצליח - גם ילדים שיקראו יחשבו כך.

אז זה היה מבחינת הציור...

מבחינת הכתיבה - גם בגילי עדיין מעניין אותי לקרוא את הסיפורים של גרג הפלי, ולכן אני מסיקה שאכן יש מאחורי הסיפורים הללו מחשבה,
ולא סתם ניסיון לקלוע לטעם הקהל.
אמנם (אם לא נתייחס להיבט השיווקי לרגע) הייתי משנה את השם "יומנו של חנון" - כי לדעתי הספר לא ממש מתאר איך זה מרגיש להיות ילד חנון...
חסרה פה המורכבות האמיתית שבעניין

מצד שני - אם המטרה היא לתת ספר קליל שילדים ואנשים יכולים להתחבר אליו ולהתעניין בו אז הוא בעיני לגמרי משיג את המטרה.
אני מתלבטת כמה כוכבים לתת, כי אין ספר שגם יהיה הכי מחנך ומקדם ילדים וגם הכי נעים לקריאה וקליל. ואם יש אז זה ממש נדיר, ואי אפשר הכל. אני מניחה שאו שלושה או ארבעה.”

“ספר זה ספר מרתק ביותר ולא הייתי יכול להפסיק לקרוא אותו באמת ספר טוב סיימתי אותו בשעה וחצי ומקוה שיצא בקרוב ספר המשך”

“עצוב,עצוב,עצוב ויש לי עוד המון מה להגיד על הספר.
כביכול,ג'ף קיני כתב את הספר כיומן של בן-נוער טיפוסי,גרג הפלי,אבל למעשה הספר(ככה אני לפחות חושבת.)הוא למעשה מראה של בני-הנוער,והמראה הזאת לא משקפת דברים חיוביים.
(ילדים שלא אוהבים ספרים,אלא אם זה קומיקס,הרביצה מול המחשב והטלוויזיה,ההתייחסות להורים,ניצול החברים ועוד..).
עוד סיבה לאכזבה מן הספר,היחס של גרג להוריו ולחברו ראולי,שנחשב החבר הכי טוב שלו(כביכול).
גרג מתייחס להוריו כמו אל אנשים זרים וצוחק עליהם לא פעם מאחורי גבם.
גם היחס לראולי,הוא לא משביע רצון.גרג מתייחס אל ראולי לא יפה,ולעיתים אף מכריח אותו לעשות דברים שאין לו שום חשק בהם.

אלו הדברים העיקריים שהפריעו לי בספר,כמובן,שיש עוד המון סיבות לאכזבה מהספר.”