זה לא סיפור אלא ביקורת מזוית אחרת.

כשסיימתי את קריאתו של הספר "פרקליט משנה" שקלתי להסתפק בכך שאדרג אותו על פי איכותו ואוותר על כתיבת הביקורת שכן לא חשבתי שהספר ראוי להתייחסות יתרה. אלא שבמחשבה שנייה שיתכן ובאה מתוך בדיחות דעת או משובת בגרותי המתקדמת, החלטתי לנקוט בדרך אחרת.

ידוע לחלקכם שמפעם לפעם אני מרשה לעצמי להחריג בhקורת שאני כותב מדרך ההרגל ולתת לה ייחודיות משלה כך ש"תשובב" את נפש קור

כבר סיפרתי לכם כי במתקפת ההשתלטות שלי על ספרי מתח בתקופת ה"קנה 3 שלם 99" של צומת ספרים, קניתי 2 עותקים מן הספר הזה. ובכן, הספר בסדר, קראתי אותו פעם אחת, אין לי סיבה לקרוא אותו פעמיים, ובוודאי שלא לקנות אותו פעמיים.
זהו המותחן המשפטי השני על סן פרנסיסקו, שאני קוראת בשבוע זה. גם לו, כמו לחשוד מזדמן יש מעט מאוד ביקורות בסימניה, אחת, ליתר דיוק. מבול של סודות שייך לז'אנר המותחנים המשפטיים, ששכיח יותר

אז...
עם איזה בלש הייתם רוצים להיפגש על כוס קפה?
בואו נראה...
לא עם שרלוק הולמס שיפטיר בעייפות "אלמנטרי ווטסון, אה, רויטל" כל פעם שאעז לפתוח את הפה.
לא עם הרקול פוארו, שידרוש ממני לאמץ את תאי האפורים, או הגברת מרפל החביבה, שבטח אזכיר לה את המשרתת של בת דודתה שתמיד שפכה בטעות את הקפה כשהגישה אותו.
לא עם פיליפ מרלו הציני והמלנכולי.
לא עם הארי הולה, השיכור והמלנכולי.
לא עם ריצ'ר, למרות יחסיו ה

המותחן המשפטי "מבול של סודות" מאת <mark>ג'ון לסקואה</mark> (הוצאת כנרת זמורה־דביר, 2011) הוא הספר העשרים בסדרת הספרים שכתב על הפרקליט דיזמס הרדי, גיבורו הקבוע. הרדי, נחת לשעבר, בלש משטרה וחוקר פרטי לשעבר, הוא גיבור תואם פרי מייסון, וגם בספר זה מוטל עליו להגן על לקוחה שאשמתה נראית ברורה מעל לכל ספק, פרט לכך שהיא אינה כזו. 

דילן ווגלר, מנהל בית קפה שכונתי פופולרי בסן פרנסיסקו, נרצח. עד מהרה התברר שווגלר ניהל

בסוף מתברר שהרוצח הוא האח של הבעל של החברה של האמא של הבלש.
אופס, ספוילר. לא נורא – בין כה וכה זה ספר מחורבן. <mark>ג'ון לסקואה</mark> הוא לא ממש סופר – הוא טכנוקרט שמכיר את המתכון לכתיבת ספרי בלשים, ומבשל את התבשיל לפי ההוראות.
אחת מדרישות המתכון היא, למשל, לפזר על התבשיל ערימה של חשודים, כמה שיותר, ושהחשוד העיקרי לעולם לא יהיה הפושע האמיתי. המתכון דורש גם שלקראת הסוף יצוץ איזה חשוד "חדש", שעד עכשיו איש לא

בחיי היום יום אני משתדל לשמור מרחק מעורכי דין.לא בגלל שאני רוצח שכיר אלא כי תמיד יכולים להאשים אותי ברישום כוזב במסמכי תאגיד (לא יודע מה זה אומר ,אבל תמיד אנשים מואשמים בזה) ,הפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו (בקשת עזרה משוטר באמצע שתיית הקפה שלו) , סיכון עוברים ושבים (דריכה על נמלה שלא במעבר חצייה) ... .
גם ספרים על עורכי דין בדר"כ לא מציאה גדולה - יש את הסופרים הידועים <mark>ג'ון</mark> גרישם ,סקוט טרו <mark>ג'ון</mark>

"החוק הראשון הוא שאתה מגן על החיים שלך ושל האנשים שאתה אוהב" (עמוד 15)

המותחן המשפטי "החוק הראשון" מאת <mark>ג'ון לסקואה</mark> (הוצאת כנרת זמורה־דביר, 2006) הוא הספר ה־9 בסדרת הספרים שכתב על הפרקליט דיזמס הרדי, גיבורו הקבוע. הרדי, נחת לשעבר, בלש משטרה וחוקר פרטי לשעבר, הוא גיבור תואם פרי מייסון. הספר נפתח כאשר הרדי וחברו, עו"ד דייוויד פרימן, הגישו תביעה כנגד בעליה של חברת אבטחה פרטית בסאן פרנסיסקו בשם וייד

"מלחמות, והמלחמה הזאת היא לא יוצאת מהכלל, יכולות לעשות דברים איומים לאנשים" (עמוד 433).

המותחן המשפטי "הבגידה" מאת <mark>ג'ון לסקואה</mark> (הוצאת כנרת זמורה־דביר, 2009) הוא הספר ה־12 בסדרת הספרים שכתב על הפרקליט דיזמס הרדי, גיבורו הקבוע. הרדי, נחת לשעבר, בלש משטרה וחוקר פרטי לשעבר, הוא גיבור תואם פרי מייסון, וגם בספר זה מוטל עליו להגן על לקוח שאשמתו נראית ברורה מעל לכל ספק, פרט לכך שהיא אינה כזו. למעשה, רק

המותחן המשפטי "השימוע" מאת <mark>ג'ון לסקואה</mark> (הוצאת כנרת זמורה־דביר, 2003) הוא הספר ה־7 בסדרת הספרים שכתב על הפרקליט דיזמס הרדי, גיבורו הקבוע. הרדי' ששירת "כנחת בווייטנאם, ואחר כך כשוטר לפני לימודי המשפטים" (עמוד 127), הוא גיבור תואם פרי מייסון. הספר נפתח כאשר איילין, עורכת דין צעירה ומצליחה, נורתה למוות בסמטה חשוכה. החשוד ברצח הוא קול ברג'יס, חסר בית מסומם שבידו נמצאו תכשיטיה, ארנקה וכן האקדח שבו נורתה