“הנושא המרכזי הנדון בספר הוא נושא שעולה לכותרות מדי פעם והוא: האם ניתן לסיים את חייו של חולה סופני, לפי בקשתו כמובן - וזאת כדי לא להיות למעמסה על הסובבים אותו.
"התאבדות בסיוע" הוא המונח שעמו מנסה המחבר להתמודד בסיפור - כמו גם "רצח מתוך רחמים," שבסיפור מתלווה אליו ניסיון להאשים את הבן שרצח את אביו, באמתלה של "לגאול אותו מייסוריו," כדי לשים יד על כספו.
האם הטופס שהיה לידו, ובו כתוב: "אין לבצע החייאה," כמו גם בקבוק מורפיום ריק נראים כמקלים על פתרון הבעיה?
לא כך חושבים בלשי המשטרה שעוצרים את בנו של המת, כחשוד שסייע לאביו להתאבד, וזאת בניגוד לחוק.
במשפט המתנהל באים לביטוי מגוון דעות של אנשים שונים - בהם אנשי חוק, בשאלה כיצד צריך לנהוג במקרה זה ואף ניתן פומבי לדעה, ע"י אשת חוק, שאם החוק לא מתיר זאת: "אז צריך לשנות את החוק," חד וחלק.
לוויכוח מצטרפות דעותיהן של הכנסייה, עיריית סן-פרנסיסקו, אגודות של "לחיות בכבוד" ועוד.
מבחינתי, הייתי מעדיף לצמצם מספר דפים עד תחילת המשפט, מאחר שמהמשפט מתחיל האקשן האמיתי.
הסיפור הוא הרבה על מוסר ומוסר כפול, ושאלות פוליטיות נמצאות בבסיס הקביעות. ואולי ציטוט מתוך ספרו של אוסקר ויילד "תמונתו של דוריאן גריי" תסכם לא רע את הסיפור.
הוא כותב: "אין דבר כזה, ספר מוסרי או ספר לא מוסרי. ספר יכול להיות כתוב היטב או כתוב רע, זה הכל."
לעניות דעתי, הייתי מגדיר זאת כמשהו בין שניהם...”