ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר טוב

---

כמה טוב להיות פרח קיר – סטויבן צ'בוסקי

זו הייתה תרפיה ספרותית. לקרוא את הספר "כמה טוב להיות פרח קיר" בדיוק לאחר שסיימתי את הקריאה בספר הכול כך קשה "חדר". כול שהייתי זקוקה הוא להשתחרר מהמתח, מהלחץ, מרצינות הנושא, ולעבור לימי הנעורים, לתיכון, לחיזורים, לאהבהבים, ועוד הרבה, פשוט לחייך וליהנות. זה מה שעשה לי הספר מיד בתחילת הקריאה. האופוריה שהשתלטה בי בתחילת הקריאה נטשה אותי בהמשכו, כאשר
נכנסתי אט אט לעובי הקורה של חיי הנוער האמריקאיים על כל בעיותיהם בגיל העשרה.

מי אמר שאין אפשרות לכתוב ספר על ידי מכתבים? ובכן, מי שאמר זאת ייתכן ולא קרא את הספר "כמה טוב להיות פרח קיר".
דרך מכתבים שכותב נער בן חמש עזרה, לאלמוני, מכניס אותנו צ'רלי לעולמו. כבר בתחילה הוא מיידע אותנו שהכתיבה תהיה בשפת הדיבור וגושפנקא לכך ניתנת על ידי המורה לספרות המטפח את כישרון הכתיבה שלו ושלדעתו הוא כותב כמו שמדבר.

כפי שציינתי, הכתיבה בשפה מדוברת יום-יומית, כפי שנער מתבגר מיומן בה, זורמת, נעימה ולעיתים מעלה חיוך, ללא התחכמויות יתרות, כאשר, לעיתים, נמצא מוסר השכל בקטע זה או אחר. אנו פשוט צוללים במנהרת הזמן (תלוי בגיל הקורא) ולמדים דרך צ'רלי על הבעיות החברתיות העומדות בפני הנוער והתמודדותם, הרגלי הבילוי שלהם, מסיבותיהם והשתכרויותיהם, עישון סמים, הסתגרות זוגות בחדרים השונים בבית בו נערכת המסיבה כשצ'רלי עד לאקט מיני של זוג שהסכים לנוכחותו בחדר. צ'רלי מוכן לגלות לידידו האלמוני קטעים אינטימיים על עצמו, שמלבדו אינו מספר לאף אחד, אך אלפי קוראים עדים להם. צ'רלי מקיף את תחושותיו והגיגיו גם עם משפחתו המורחבת, אבל אנו עדים לכך שהם חיים בעולמם ולמעשה, אינם מבחינים בבעיותיו של צ'רלי, לא שומעים את "זעקותיו הלוחשות" ואינם שם בעת שזקוק להם.

אופי הספר אינו מותיר מקום להרבה דיאלוגים, אך הם קיימים בקצרה מפעם לפעם.

צ'רלי חוסך בתיאורים נרחבים על תיאורי שקיעה, סערות, רחשי לב מעמיקים, ניתוח דמויות ועוד, אשר אנו רגילים לקרוא אצל סופרים אחרים. אך יחד עם זאת, התיאורים של צ'רלי קצרים, ענייניים, והעיקר, משרים בנו את האווירה שצ'רלי התכוון אליה. אביא מספר דוגמאות:

אנו עדים לנשיקה הראשונה של צ'רלי עם אותה נערה שאהב כל כך ותחושות הנשיקה מלוות אותו זמן רב: "זו הייתה נשיקה שאני אף פעם לא אוכל לספר עליה לחברים שלי בקול רם. זו הייתה נשיקה שגרמה לי להבין שאף פעם בחיים שלי לא הייתי כל כך מאושר". ולאחר כמה דפים: "...כי אני עדיין זוכר את הנשיקה של סם. ואני מרגיש שליו ונכון. אפילו שקלתי לא לרחוץ את השפתיים שלי, כפי שעושים בטלוויזיה, אבל אז חשבתי שזה יתחיל להיות מגעיל באיזשהו שלב אז במקום זה..."

תיאור קצר במיוחד צ'רלי נותן לבית שביקר בו בפעם הראשונה: "מדהים. מדהים. אני יכול לתאר לך אם אתה רוצה. כולנו ישבנו בבית של סם ושל פטריק, שאף פעם לא ראיתי אותו קודם. זה בית עשיר. מאוד נקי... האורות בחוץ דלקו וירד גשם וזה נראה כמו קסם. כאילו היינו במקום אחר. כאילו היינו במקום טוב יותר"... כאשר אתה קורא את המילים הספורות על הבית המיוחד, אתה מרגיש את יופי הבית ולמעשה, הסופר השיג את מטרתו.

לא אפסח על תיאורו ש"נראה טוב": "... ההרגשה הנעימה הזאת. רוצה שאספר לך עליה? שמסתכלים בראי והשיער מסתדר טוב בפעם הראשונה בחיים? אני לא חושב שצריך להקדיש הרבה חשיבות למשקל, לשרירים ולשיער שהסתדר טוב באיזה יום, אבל כשזה קורה, זה נחמד. זה באמת נחמד."

ספר ראוי לקריאה לכל גיל. בפרט מתאים לגיל הנעורים, אך בהתרעה, לא לחקות את הנוער האמריקאי, בתקווה שהווי זה טרם הגיע אלינו. הספרנית הצעירה אמרה לי שקראה את הספר עשרות פעמים. אפשר להאמין לה.
סטיבן צ'בוסקי תסריטאי ומתגורר בניו יורק וזהו ספרו הראשון. הספר יצא לאקרנים, אך לא ראיתי אותו.

» ביקורות נוספות של פני
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט