ספרים כאלו נוחים להתקבל בימים המבולבלים שלנו. בעולמנו כיום ובעיקר בעולם המערבי, הרבה אנשים לא מאמינים יותר בכל מה שהוריהם לימדו אותם בלידתם, ואני לא מדבר רק על הדת אלא בנוגע להכל. אנשים היום חופשיים יותר, משכילים יותר, גשמיים יותר, גאים יותר בעצמם, אנשים רוצים יותר לאמץ לעצמם זהות ולקבוע לעצמם מה טוב בעבור עצמם, אנשים לא סומכים יותר באופן עיוור על הממשלות כמו בעבר ורעיון הדמוקרטיה יקר ללבבות רבים.

זהו ספר הפילוסופיה הראשון שקראתי והוא נכתב בידי אדם שסבל הרבה בחייו, בפעם הראשונה שקראתי הוא העניק לי התרסקות חושים, קשה לתאר כמה הוא השפיע עליי והרשים. הנה אני אגיד אודותיו דברים אחדים:

מסופר על אדם חכם בשם זרתוסטרא העוזב את משכנו באיי האושר ויוצא לחלוק את חוכמתו עם הבריות, הוא מטיף תורה שתהפוך את טבלת הערכים על פיה, ובעולמנו המתחלן ניתן לראות כבר כמה סימנים מתורה זאת על פני השטח. כי העולם הוא

כפי שכבר כתבתי פעם - אני די גאה על כך שבספריה שלי יש רק ספרים שקראתי וספרים שטרם הספיקותי ועם ההישג הזה אני מסתובב כבר שנים רבות.
מה שאני לא מספר לאף אחד שכמו בכל ההישגים, גם בזה ראוי קצת לפקפק.
אבוי לאותה כלימה גם בספרייתי, כמו בספרייתו של כל מי שאינו על-אדם, מתחבאים כמה ספרים מבוישים שלעולם לא אקרא.
ולא שלא ניסיתי. בחיי.
בתקופת נעורי הרחקתי מיישוב מגורי הזעיר עד לחיפה, שרק בספרייתה ברחוב הח

בתור מי שקורא את ספריו של <mark>ניטשה</mark> וחוזר וקורא אותם שוב, אני רוצה לומר שממש כמו האיש עצמו, גם אותי הכתבים שלו מכניסים אותי לסחרור וקונפליקט פנימי נפלא. אני לא מסכים עם מרבית דעותיו של <mark>ניטשה</mark>, אותן הוא פורש בספריו בכתיבה העמוקה והגאונית כל כך, עד כדי שאני לא מסכים עם רוב השורות שאני קורא בו, אבל התענוג האינטלקטואלי שרק <mark>ניטשה</mark> יודע להעביר באמצעות מילים, הגאונות הבלתי נתפסת וההבנה המעמיקה שהוא מגלה בכל נו

מה זה הספר הזה? לא בטוח ש<mark>ניטשה</mark> אכן כתב אותו שם בבית המשוגעים אחרי ההתמוטטות שחווה בשנת 1889. כתב היד המקורי לא בדיוק קל להשגה אם בכלל וזה עורר את חשדות האינטלקטואלים בנוגע לאמינותו של הספר. הספר הופיע במאה הקודמת וזכה לכלל גינויים לכך שהוא מזוייף, היו גם כאלו שטענו שהספר לא מזוייף (אבל הם מעטים) וקאופמן המפורסם שתירגם את ספריו והיה אחד מהכוחות המובילים לטיהורו האקדמי מהתואר המפוקפק ''פרוטו-נאצי''

אני הרגשתי ממש טוב עם הדבר הזה. <mark>ניטשה</mark>, במה שקרא לדבר הזה כמייצג של כל הפילוסופיה שלו - שוחט פרות קדושות ועושה מסיבה אחת גדולה שהולידה את רוב הרעיונות של המאה הקודמת שנהיו יותר ויותר פופולריים במאה הזו. אילנה המרמן מתרגמת את הספר ושולחת אותנו לאינספור פרשנויות והסברים, שגורמים לנו להבין את הספר יותר. אבל בכל מקרה, זהו "כה אמר זרתוסטרא", ספק ספר עלילתי, ספק משנה פילוסופית, ספק פואמה ארוכה, ספק מהתלה

ספר לכל אחד ולאף אחד, כבר נשמע טוב, לא? אחל'ה שיווק <mark>ניטשה</mark>. טוב. אז צרור מילים חמות וטובות לתרגום המעולה של אילנה המרמן, ספר שהיה כמעט ולא נגיש עבורי פתאום נפתח, עם מניפה בצד לרוח ועם שמשיה מהשמש הקופחת. יש מבוא בעיני משובח שנותן איזה "מורה נבוכים" לכל הטקסט, מפרק תימתית, מבנית והיסטורית ומאפשר לנוע ברכבת התחתית הזו, מצויידים במפה ברורה היכן לרדת, אם צריך.
<mark>ניטשה</mark> הקדים את זמנו. מה זה הקדים? זה כמו

תמיד נראה לי מעט יומרני לכתוב ביקורות על יצירות-מופת קאנוניות, בטח ובטח כאשר הביקורת שלי אינה מצטרפת אל שורה ארוכה של תשבוחות.
הספר "כה אמר זרתוסטרה" הוא ספר קשה מאוד לקריאה. "קו העלילה" שלו מתקדם לאורך הפרקים, אך בכל פרק ופרק נדמה כי הקורא פשוט הולך לאיבוד בין עשרות משפטים, שלרוב חוזרים על עצמם בצורה של דוגמאות שונות.

התרגום של אילנה המרמן הוא תרגום מיוחד - זוהי גירסה מבוארת מאוד, המכילה מאות

מיועד לחובבי <mark>ניטשה</mark> אני מניח, כי מצב אחד כאן טמונים הטקסטים הפילוסופיים באמת שלה האיש, ובקריאתם יש תחושה שונה מקריאת שאר הכתבים המבריקים שלו. נראה שהוא שינה באופן מהותי את הפריזמה, והכתיבה בשני כרכים אלה פשוט אחרת, אגרסיבית יותר, פילוסופית יותר, והרבה פחות הוא עצמו. ישנן טענות של חוקרים לפיהן אחותו ובעלה אחרי מותו של הוגה שלא קם כמוהו, החליטה עם בעלה, לשכתב כמה קטעים או יותר מכמה, במטרה לקדם א הנ