ביקורת ספרותית על כה אמר זרתוסטרא מאת פרידריך ניטשה

---

כפי שכבר כתבתי פעם - אני די גאה על כך שבספריה שלי יש רק ספרים שקראתי וספרים שטרם הספיקותי ועם ההישג הזה אני מסתובב כבר שנים רבות.
מה שאני לא מספר לאף אחד שכמו בכל ההישגים, גם בזה ראוי קצת לפקפק.
אבוי לאותה כלימה גם בספרייתי, כמו בספרייתו של כל מי שאינו על-אדם, מתחבאים כמה ספרים מבוישים שלעולם לא אקרא.
ולא שלא ניסיתי. בחיי.
בתקופת נעורי הרחקתי מיישוב מגורי הזעיר עד לחיפה, שרק בספרייתה ברחוב החלוץ היה עותק מרוט ובלוי בתרגום דוד פרישמן.
אני זוכר שישבתי כשעה-שעתיים וניסיתי לקרוא את הטקסט הזר והמוזר.
אין לי מושג איך הגעתי לניטשה, אבל מהיכרותי עם עצמי אני חושד שחשבתי שאצליח לדלות ממנו מספר משפטי מחץ שיפתחו לי את אההמ ליבן אההמ של בנות השכבה שלי בתיכון. זו הייתה תקופה שבה גם למדתי כמה שירים בעל פה מאותה סיבה בדיוק.
אני זוכר שעפעפי כבדו מבליל המילים המוזרות שהזכירו לי ניגון עתיק באידיש שאת מילותיה מעולם לא הבנתי וממנה התרחקתי.
החזרתי את הספר לספרנית ושכחתי לגמרי את ניטשה על מלמוליו המשונים.
כמה שנים מאוחר יותר למדתי באוניברסיטה העברית ובזמן שבנו את שכונת וולפסון שכן ליד הצומת מבנה ישן שכל כמה חודשים הייתה צועקת מקירותיו אמרה בעלת פוטנציאל חודר כל שריון הממאן להיעתר לחיזורי צעיר מיוחם.
לצד וריאציות על "החיים כמשל" של פנחס שדה ("אני כואב את שתיקת האדמה", "אני אדום את כאב השתיקה" ו-"אני שותק את אדמת הכאב") היפים לאזנן של מתבגרות בתולות, הופיע גם "בלכתך אל האישה אל תשכח את השוט" הממיס כל לב פמיניסטי
ניטשה חזר. בגדול, ואני רכשתי עותק של כה אמר זרתוסטרא בתרגום הנהיר יותר של ד"ר ישראל אלדד.
התרגום היה אולי נהיר יותר אבל שוב נפלה עלי תרדמה כבדה עוד לפני שנכתב בדם הרעיון הבלתי מוסרי הראשון.
אני מכיר כמו כולנו בגדולת הפילוסוף הטבטוני וביכולתו המאגית לכשף כל בת חוה, אבל יחד עם כל רצוני לשאוב ממנו קצת קסם, איכשהו המשכתי ללכת לישון לבד עוד הרבה שנים אחרי שנטשתי את ניטשה.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על כה אמר זרתוסטרא