HAPPY BIRTHDAY לי! הופ הופ טרללה גדלתי בשנה. ועכשיו אני רצה כאילו רוצח סדרתי רודף אחרי ישר אל צומת ספרים. אבל בואו נחזור קצת אחורה.
הנמל. מקום ענק עם מלא אנשים שהחליטו דווקא ביום הזה ללכת למסעדה, או להסתכל מרחוק על הגלים של הים ו"להריח אותו", כמו שאבא אומר. ואני כל כך מקווה שמישהו יקפוץ עלי ויצרח לי מזל טוב! אבל זה לא קורה, כי זה יום שבת, אז זה באסה. ואנחנו מתיישבים במסעדה, ואני אוכלת קרם ברולה

זכרתי דברים ספורים מהספר הקודם; זכרתי עץ ענקי, קדמונית מוזרה, זומבים, וכמו כל מתבגרת סתומה טיפוסית, שהאייפוד לא עבד. כן. בבקשה תצלבו אותי.
אני מגלה שככל שעוברות השנים אני יותר ביקורתית, הכתיבה שלי נבנית ביחד עם האישיות שלי, שמתרכבת על השלד שהשם שלי כתוב עליו. אני מגלה שאני שונאת ספרים שאהבתי בעבר, שהדעות שלי בעבר כבר לא רלוונטיות, ואני חושבת לעצמי אם בעתיד אאבד את הצלם של מי שאני כרגע. אבל זה כבר

אתמול בלילה חלמתי חלום מוזר.
מאוד מוזר.
ספויילר
זומבים ומומיות עם בשר מיובש שתלוי להם מעצמות הרופפות הקיפו אותי, שרשרת אנרגיה ירוקה... או שהיא הייתה צהובה (?) חנקה אותי ולחצה על צווארי, ריח של ביצים סרוחות באוויר, גועל.
ואז הופיע הדוב זומבי.
המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היא "לברוח!! עכשיו! מייד!"
ואז קלטתי שאני לא מסוגלת לזוז ושהאנרגיה חוסמת את התנועה שלי, הו, כמה מאושרת הייתי באותו רגע, פ

אז סיימתי קצת לפני מתכונת בכימיה את הסדרה הזאת.
אחרי שקיבלתי את הספר במתנה בספטמבר וגררתי את הקריאה שלו במשך 7 חודשים -סיימתי.
בהתחלה מממש אהבתי את הספרים
(אני חושבת על זה שקראתי את הספר הראשון בסדרה בכיתה ח', ואוו -לשם ההשוואה אני עכשיו בסוף יא).
בהתחלה זה היה מעניין.
סגנון הכתיבה של <mark>מייקל סקוט</mark> בהתחלה היה מהנה עבורי. כתיבה זורמת , הומור איפה שרק מצא לנכון להוסיף, מונולוגים ארוכים של הדמיו

לפעמים יוצא לקרוא ספר כל כך טוב, שאתה נשאר המום, חסר מילים. אי אפשר לתאר את ההרגשה. אין מספיק מילים כדי לתאר את זה. זה קרה בספר הזה. <mark>מייקל סקוט</mark> הוא פשוט סופר מדהים.
אבל בתת מודע אני כועסת עליו שבגללו אני צריכה לחכות לתרגום של הספר הבא בעברית, כשאני במתח נורא (!). ממש בלתי נסלח!
אין מה לומר. הספר הזה נפלא. אני חסרת מילים. אין מה לומר, באמת. בעצם.. חוץ מ... כולם ללכת לקרוא מיד!

זה עצוב.
מזה הסוף הזה לעזאזל?

הספר התחיל בצורה ממש מייגעת ומשעממת. זה גרם לי לתהות": "רגע, לא כל הסדרה הייתה כזאת?"
התחלתי להילחץ.
התחלתי את הססדרה בכתה ד'. לפני 4 שנים. ככה היא עומדת להיגמר??
קראתי את כל הביקורות כאן, שרובן אומרות שהספר פשוט מעולה.
ובשלב מסוים הוא באמת הפך להיות כזה.
יש כאן מלא מתח, מלא הומור, הכתיבה חלקה וזורמת...
<mark>מייקל סקוט</mark> באמת סופר טוב. חבל שאין לו כמעט ספרים שמתורג

בנבדל מהספרים הראשונים, פה <mark>מייקל סקוט</mark> מגיע להבנה כלשהי לגבי הכתיבה שלו...
ורושם מעניין, לשם שינוי :)
במקום מלא הפרטים המסובכים שמילאו את מאות העמודים בספרים הראשונים, יש תיאורים בוגרים יותר ומעניינים יותר, וגם העלילה מתפתחת למקומות הרבה יותר... מותחים.
הענין שכל פרק הוא על חבורה אחרת הוא יפה מאוד, אבל משום מה הרגיש לי קצת קטוע, אפילו שזה הוסיף עניין ומתח.
סופי וג'וש נעשו הרבה פחות מושלמים ויש

ראשית כול הספר נפלא,
כל מה שספר פנטזיה טוב -יש בו,
הספר כתוב בנימה קלילה ומובנת והעלילה מרתקת ,
הפנטזיה לא מוגזמת ויש הקשר נפלא למציאות, כך שניתן למצוא היגיון כלשהו בכתוב,
אך מה שטוב עוד יותר הוא שההסבר מצומצם ושטחי בצורה שגורמת לקורא לחשוב ולהרהר במורכבויות לרוחו, אך לא בצורה המאלצת אותו לעשות כן,אני אכן מסכימה כי יש מן המשותף בין סגנונות הכתיבה של <mark>מייקל סקוט</mark> וריק ריירדן.

(זאת דעתי על כל

קראתי אותו לפני די הרבה זמן אז אני אדבר די בכלליות,

הוא היה ספר מצוין בערך ברמתם של קודמיו , עדיין לא קראתי את הספר הרביעי ,אבל אני מניחה שיהיה די קשה לבחור את הספר המועדף מהסדרה .

קראתי אותו ביום אחד רק כי לא יכולתי להוריד את עיני ממנו, ספר מותח, בעל קצב מסחרר, מלא מידע והפתעות - נפלא .

מהספר הראשון רשמתי לעצמי את <mark>מייקל סקוט</mark> כאחד הסופרים המועדפים עליי.