זבל. הגיע זמן שמישהו יאמר את מה שכולם מפחדים לומר בקול, סדרת הארי פוטר היא פשוט זבל. עלילה בלתי נסבלת של השתלשלות קסמים מעיקה מאבן האווילים ועד חצוצרות המוות.
אם ישנה סטיגמה שצריך לנפץ אז היא את הילד המקולל. שבהחלט הפך לאגדה שרבים מהנהנים את ראשם בחיוב בכל פעם ששומעים את שמה.
אז הנה אני- מנידה את ראשי לשלילה לכל אגדת הקסמים הבדיונית עד כאב הזו.
כמה פעמים אפשר לסלק סוהרסנים? כמה פעמים אפשר לה

אל תתחתנו, ילדים יקרים.

טוב טוב בסדר, תתחתנו - אבל שכל העסק ייקח לא יותר מדקה וחצי. סגרנו?

מה קרה לך, בייקר, אתם שואלים? אני שואלת, לכל הפחות. מה שקרה הוא שאני מתחתנת (חן חן ותודה וכו' וכו' בקרוב אצל החתול שלכם) ואני גם מנסה לעבוד בעולם האכזר הזה ואני גם מנסה לגדל חתולה וכל הדברים האלו הם הרבה יותר מדי. הרבה יותר מדי.

אבל מה, בייק, את לא אוהבת שמלות לבנות ונצנצים וסידורי פרחים?
יודעים מה

לא מקורי במיוחד, אני יודעת, להעלות ביקורות על הארי ב31 ליוני, אבל הייתי חייבת. בשנה שעברה בתאריך הזה לא הייתי פעילה כאן, לפני שנתיים בתאריך הזה – פחות או יותר כמה ימים – סיימתי בפעם הראשונה את כל הסדרה ולא ידעתי מה בדיוק עושים עכשיו. כלומר, מה היה לי בחיים לפני שהכרתי את הארי? ועכשיו, אחרי שסיימתי ונסגרו כל הקצוות – איך אעזוב את הוגוורטס? באוטונוס? ברכבת האקספרס? אבקת הפלו נגמרה לי, ואני לא טובה ב

סיימתי.
ההרגשה שלי עכשיו: אובדן, מוחלטות, סיום.
וגם: התרגשות עילאית, התפעמות, אהבה.

טוב, עברתי מסע לא פשוט בימים האחרונים. קראתי את כל ההארי פוטרים מחדש. עכשיו אני הולכת להמשיך אל הנספחים הקאנוניים, אבל זו לא הנקודה - עברתי את המסע הזה. מסע שהתגעגעתי אליו, מסע שניגשתי אליו עכשיו מזווית רחוקה יותר, מסע שבו התאהבתי שוב.

מה גיליתי?
גיליתי שהכאבים הנפשיים שקורים בסדרה חודרים אליי טוב יותר.
ג

בזמן הסגר החלטתי לנצל את הזמן ולקרוא כמה שיותר. אז קראתי גם את אחד הספרים הטובים... הארי פוטר והאסיר מאזקבאן.

הספר השלישי בסדרה מתאר את שנתו השלישית של הארי פוטר בן ה-13 בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
בכל מקום מדברים על אסיר בשם סיריוס בלק שנמלט מכלא הקוסמים אזקבאן לאחר שהוחזק שם 12 שנה, ומסופר שהיה רוצח ותומך של הלורד וולדמורט הרשע, ומטרתו להרוג את הארי פוטר כדי לסיים את מה שוולדמורט לא

[הביקורת הזו נכתבה במקור כתגובה לביקורת אחרת אך הרחבתי אותה לאחר סיום הסידרה:]
כרגע סיימתי מסע קסום (אבל גם מפרך- בגלל האורך...) לקריאת כל סדרת הארי פוטר.
קראתי בעבר ספר פה וספר שם אבל לא בצורה מסודרת.
בעקבות ילדי שקוראים את הספרים ללא הפסק החלטתי לעבור עליהם שוב ולראות האם שווה את הזמן? וגם האם התכנים שהילדים קוראים שווים ובונים או הורסים ומקלקלים (מדי פעם אני פולש לספריית הילדים ולוקח ספר רנד

לקח לי די הרבה זמן (13 שנים בעצם, מאז יציאת הספר הראשון) עד שהחלטתי שאני רוצה לבדוק בעצמי - על מה כל הרעש... אז ככה:(אני אנסה להתמקד בספר האחרון)

אני ממש מצטער שלא קראתי את הסדרה הרבה לפני - באמת שלא האמנתי שאני אהנה עד כדי כך משבעת הספרים המופלאים האלו שפשוט היו רקומים אחד בשני בצורה כל כך קסומה, תרתי-משמע!
היו ספרים טובים וכאלה פחות (לדעתי, הרביעי והשישי הם ה-כותרים של הסידרה כולה).

ג'יי.

הארי פוטר בן ה-12 חוזר לשנת הלימודים השנייה שלו בהוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות, לא לפני שמגיע לחדרו גמדון בשם דובי ומזהיר אותו לא להגיע לבית הספר, כי אם יחזור - יקרה אסון.
מכאן, רולינג מגישה לנו ספר מתח-פנטזיה מרתק שכולו מסתורין אחד גדול.

הארי מחליט לחזור להוגוורטס למרות הסכנות הטמונות בכך, כמובן מאחר שאינו מסוגל לסבול את הדרסלים האיומים - הדודים איתם גר.
אנו מבינים שהספר מיוחד עוד בתחי

"בעיני היא היתה הילדה
היפה ביותר שראיתי בחיי,
מלאך קטן מדמם בשלג,
והם רצו להשמיד אותה.
אני ראיתי את זה.
ראיתי אותה, כמו שלא
ראיתי דבר מעולם."


אני אתחיל מזה שהספר ממש לא דומה לדמדומים. הדבר היחיד שמזכיר בו את דמדומים הוא הז'אנר, וגם הרעיון של סיפור אהבה בין יצור על טבעי לבין בת אדם. לדעתי הוא יותר טוב מדמדומי