לאבד את עצמך.
איך אנשים מאבדים את עצמם? יש הרבה דרכים לגרום לזה לקרות.
אתה יכול להשתגע, אתה יכול להשתנות מנטלית, אתה יכול להתכנס באבל סופני או לקפוץ פתאום לתוך אושר לא אופייני, אתה יכול להסתכל במראה וכבר לא להכיר את מה שאתה רואה.
אבל ההשתנות הזאת היא תוצר... של משהו שאנחנו עשינו. קבר שכרינו לעצמינו. אפשר להשתגע - כי שיגענו את עצמינו, או שנתנו למשהו לשגע אותנו. אפשר להשתנות מנטלית - כי אנשים משת

"היא צרחה, צריחה דקה
שלא נשמעה אנושית וגם
לא חייתית, אלא משהו
נוראי בין לבין, מין קול כזה
שלא שוכחים אף פעם, ולא
משנה כמה דברים יפהפיים
שומעים אחר כך.
ואז היא דממה, כי הריאות
המנוקבות שלה התרוקנו.
היא מתה, ואני רציתי למות.

ספר מדהים! לדעתי הרבה יותר טוב מהראשון...

הספר מקסים, רומנטי, חדש ועצוב. המתח התמידי והתעלומה הלא פתורה של מה-יש-לגרייס רק משפרת את הספר, ומשאירה אותנו מלאי סקרנות לגמור כבר את הספר ולגלות את מה שיש מאחורי המחלה שלה.

כמובן שגם הסופרת עשתה עבודה מעולה -שוב- והתיאורים שלה מדוייקים ומפורטים ויפהפיים -למרות שהבחנתי שלפעמיים הם חוזרים על עצמם-

סוף מבעית ושובר לב שיגרום לכלם רק לחשוק יותר כבר ב

היי אני לא מאמינה שגמרתי את הספר תוך 12 שעות (ב12 שעות גם הספקתי לישון ) האמת אני לא כל כך התלהבתי עד עמוד 70 כי זה התחיל להיות די משעמם ואז....
בוםם הפצצה הוטלה ומסתבר שגרייס הופכת לזאבה מתי שסם הפך לבן אנוש איזו אירוניה אתם לא חושבים???

אני באמת אהבתי שהוסיפו את איזבל וקול , את איזבל הבנתי היא הילדה הרעה שנהפכה לכזו כי לא התייחסו עליה אבל קול??? הוא מוזיקאי מפורסם שלא נהנה מחייו ורוצה להיו

איזה יום ארור. הרגע הרגתי שני יתושים בגודל טרנטולה, אבל אז החברים הענקיים שלהם החליטו להתנקם בי (או שהם סתם החליטו שאני טעימה) ועכשיו הלכה התוכנית שלי להראות במקומות ציבוריים בחופש.
אז מה אני עושה בדרך כלל כשמשהו מעצבן קורה? קוראת ספר! (ספרים- הפיתרון האולטימטיבי להכל, קנו ספרים עכשיו בחנויות הספרים! זה לא פרסומת סמויה, אבל החנויות שלנו פתוחות משמונה עד עשר.^^ )
למרות ששמתי לב שלא כולם יסכימו אי

אני מאה עמודים לפני הסוף ופשוט לא יכולה להתעלם מהזוג החדש.
בהתחלה אהבתי את גרייס וסם( בספר הראשון כמובן ) , ובספר השני משום מה מערכת היחסים ביניהם נעשתה יותר כבדה, אפילו האישיות של סם שנהיה רציני ופסימי מדי, כל דבר הוא חושש ומטיל ספק עד שזה נהיה כבר מעצבן. האובססיביות הלא מובנת הזאת הורסת יותר את הספר, אין לה ביסוס! ברצינות יום אחד לבד ומה הטירוף הזה? השהות הבלתי נפרדת שלהם מציקה, כאילו לשניהם א