ביקורת ספרותית על שפה שסועה מאת בוריס זיידמן

---

הגיבורה העיקרית בספר זה היא השפה העברית אשר בוריס זיידמן מלהטט בה בוירטואוזיות מרשימה. כמו בבובת המטריושקה שעל הכריכה שבה מסתתרות בובות נוספות בגדלים שונים, כך גם בתוך העברית שלו מסתתר סלנג צהל"י עם הרבה קיצורים וגסויות של חיילים, שפה תקנית מתובלת במילים רוסיות ועברית המתחזה לצרפתית "פרנצויזית".

יש בספר זרם, נכון יותר שיטפון, של אסוציאציות שנולדו במוחו הקודח של המחבר. עלילה ממש אין כאן, אולם בתוך הזיכרונות מסתתרים קטעי עלילה, כך שהספר אינו משעמם.

מדובר כאן בצעיר טל שני המסיים שירות מילואים קרבי קשה ועולה, עם חברתו, על טיסה לפריז. לחברה יש דודה בפריז ובדירתה הם מבלים שלושה ימים, שכמובן אינם מספיקים ומשאירים טעם חזק של עוד. שבוע נוסף הם מבלים בבית הנטוש של סבתה בכפר נידח במרכז צרפת.

זוהי רק המעטפת החיצונית. בתוכה מסתתרות שכבות נוספות. טל שני אינו אלא טוליק שניידמן שנולד בלנינגרד, התחנך בבית ספר יסודי סובייטי קפדן וממנו נתלש באכזריות כאשר החליטו הוריו לעלות ארצה. שם היה ז'יד ואילו כאן הוא, כמובן, רוסי. למרות שסיים כאן יסודי ותיכון, שירת שירות קרבי מלא ולמד בבצלאל – חותם הרוסי הזר טבוע בו לנצח.

טל זוכר בגעגוע את הבית שם, בלנינגרד, שהפכה לסנקט-פטרבורג. הדירה ב"שיכוניסטאן" בישראל (אחת ההמצאות הלשוניות שלו !) מעולם לא הייתה בית עבורו. חלק גדול מן הספר עוסק בשירות הצבאי, בסדיר ובמילואים, ומביא שלל טיפוסים ומצבים המוכרים לכל מי שגדל ובגר בארץ.

צרפת, שפתה ותרבותה, היו משאת נפש עבורו עוד מילדות והחלק המתאר את הביקור בצרפת, בפרט באחוזה הכפרית, מאוד יפה וככל שאני מכירה את צרפת – הוא גם אותנטי.

היחסים בין טל (טוליק) לחברתו ניק (ניקולט) מתוארים גם הם בצורה מאוד עכשווית ואמינה. החיפוש אחר הבית במובנו הרחב עובר כחוט השני לאורך כל הספר ומביא עמו תובנות מעניינות כמו זאת למשל : "...כמו שלמשפחות יש בתים, כך גם לבתים יש משפחות. ושאי אפשר לדעת מה טראומתי יותר ולמי : למשפחה שעוזבת את ביתה או לבית שנעזב על ידי משפחתו..."

אני נהניתי ואהבתי את הספר.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על שפה שסועה