לעיון, הרשימה שלי, רוצה לקרוא, ספרים שמושכים את העין, הספרייה העברית בברלין, מאד רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא 2, wish list, הייתי רוצה לשבת איתם על כוס קפה, רוסיאתיים, ביקורות שכתבתי מזמן על ספרים מעולים ולא קיבלו כמעט התייחסות וחבל, כי הם מאוד מומלצים:-), ספרים ישראלים בעיניי, הגירה ומהגרים, רוצה לקרוא, על המדף בבית , ספרים אפשריים, מחפשת, הנפת הדגל בגאווה, 2019-2020 , נו, זה...איך קוראים לזה?.., 2022, רשימת הספרים שלי, עברי קרא עברית, בגרות בספרות, ספרים שרוצה לקרוא, ספר הבא שלי, ספרים שאני רוצה לקרא, קראתי, סיפורת, בקרוב, 1, ספרים מצויינים, נקראו לאחרונה, ספרות ישראלית, קראתי ואהבתי, רוצה לקרוא... ספרות ישראלית, למכירה עד 20 ש'ח, ספרות מקור , רשימה, למכירה עד 10 ש'ח , עותקים כפולים (אישי), One Eye Symbolism , ״טוֹב ִלְפתַֹּח ְלֶפַתע ֵעיַנִים ֵמאָה...", רוצה לקרוא :), עוד ...

1.

המינגוויי וגשם הציפורים המתות - ספריה לעם #566 מאת בוריס זיידמן מה לטל שני, אחד משלנו-מלח הארץ, צעיר תל-אביבי קוצני, ולטוליק שניידרמן בן השבע, היושב לבדו בדירה זעירה וריקה, ומחכה לגרמנים שיבואו "לקחת" אותו כמו שלקחו את סבא? מה לטל הממתין בתור לחבילה בסניף דואר רמת-אביבי ולטוליק המצפה לסבו המאומץ שיחזור מ"גולאגיה" הקפואה? מה לכרזת תעמולה סובייטית המכוונת אצבע מאשימה אל ילד אחד ויחיד "שם" ולמערכון אינשטייני-שיסלי שחור-לבן "כאן"? בכתיבה חריפה ועשירת דימויים פותח בוריס זיידמן צוהר אל "הווייתם" של מאות אלפי "טוליקים" החיים בו זמנית בשני עולמות מקבילים שלעולם לא יפגשו – כפל ההווייה של מה שמכונה "העלייה הרוסית". "ספרו הראשון של בוריס זיידמן "המינגוויי וגשם הציפורים המתות" הוא ספר הביכורים הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות. ספר חכם, חריף ומעורר השתאות. מדובר במקרה נדיר שבו להכרזה על "קול חדש בסיפורת העברית" יש גיבוי גם בטקסט עצמו." אשכול נבו "ארבעה בתים וגעגוע"...

2.

שפה שסועה מאת בוריס זיידמן במרכזו של שפה שסועה עומד החיפוש אחר הבית. הבית כמושג, הבית כמקום והבית שחלק בלתי מפרד מקיומו ואובדנו הוא השפה. זהו חיפוש הנע בין מולדת אחת, שלוש ארצות ובעיקר שני כפרים: האחד פלסטיני, הרותח בין ירושלים לרמאללה בתקופת האינתיפאדה הראשונה, והאחר צרפתי, הקופא על שמריו בין פריז לנוואר. זהו מסע אל האהבה האמיתית, הבוגרת והמפוכחת, אך מעל לכול, זהו חיפוש המסתיים בהבנה מפתיעה, סופים ומטלטלת עבור זוג גיבוריו. "והוא נזכר שאז, כשעזבו, הוא השתעשע בינו לבין עצמו בהגיג שפעם נראה לו ילדותי-רוסי ועכשיו הולך ומתגבר-מתבגר עם הצרפתייה הירושלמית הזאת, שכמו שלמשפחות יש בתים, כך גם לבתים יש משפחות. ושאי-אפשר לדעת מה טראומתי יותר ולמי: למשפחה שעוזבת את ביתה או לבית שנעזב על ידי משפחתו. ושהבית הזה, שלוכד אותם בתוכו ברגע זה, ניצב אולי עוד לפני הטראומה האמיתית." בוריס זיידמן לוקח אותנו אל מסע בין שפת-אם לשפת אם-חורגת, ובעיקר את מסע המנסה לחבר בין שלושה עולמות שנראה כי לא יתחברו לעולם. כמו בספרו הקודם המינגווי וגשם הציפורים המתות שב זיידמן ומלהטט בעט מושחז בין שתי שפותיו-אהובותיו ומעשיר את העברית הישראלית בדימויים השאובים מהוויות שונות בתכלית, המתחברות רק ב"שפתו השסועה" של המחבר עצמו....

3.

תחנות ביניים מאת בוריס זיידמן כמו רוב בני דורו, גם טל שני שורף ימים ולילות (ובעיקר לילות) באבטחת שדה תעופה מדברי בגבול מצרים, כדי להרוויח את טיולו הגדול, לאחר שלוש שנות לבנון. רק שבניגוד לבני גילו,יעדיו אינם דרום־אמריקה־המזרח־הרחוק.הוא עורג אל נופיה הקפואים־מושלגים של ילדותו ונעוריו המוקדמים, כשעוד היה טוליק שניידרמן. הטיול הגדול מתממש, אבל כדרכם של כל המימושים, בדרך הכי לא צפויה. המפגש עם עברו, שכה כמה אליו, הופך לסיוט, מסבך אותו בפרשה ביטחונית לא מפוענחת, שותפות לפשע ואהבה בלתי אפשרית וחסרת סיכוי. עלילת הספר שמתחילה בנוף המוכר של הנגב לוקחת את הקורא אלפי קילומטרים צפונה אל החורף הכאוטי של שנות התשעים בעיר הולדתו של טל, על רקע האימפריה הסובייטית המתפוררת. נופי הילדות המוכרים הופכים לזרים, המפגש עם הבית (עם ביתו ממש!) טומן בחובו הלם, סכנה ואיום ממשי על חייו. סופה של הפרשה מלמדת את טל־טוליק, שמה שנראה לנו כסוף, יכול להסתבר דווקא כהתחלה... בתחנות ביניים ממשיך הסופר בוריס זיידמן לעסוק בתמות המסע וההגירה, אך הפעם מצדן המהופך, המקורי והמפתיע. ארבע דמויות מרתקות, מנוגדות בתכלית האחת לשנייה, מתנגשות בצומת דרכים הרסני של חייהן. הן כופות על הגיבור "שיבה אל המולדת" ומובילות אותו אל טלטלה שנייה, עוצמתית לא-פחות-אם-לא-יותר מחוויית ההגירה של נעוריו. היא גובה ממנו מחיר נפשי ומנטלי כבד, עד כי נדמה שהלשון, שזיידמן ממשיך ומלהטט בה גם כאן בפיכחון ובסחף, היא הבית היחיד שנותר לטל שני — בתוך המרחב המשתנה ללא הרף אל מול עיניו....