ביקורת ספרותית על פצפונת ואנטון מאת אריך קסטנר

---

"זה לא משנה אם הסיפור קרה או לא קרה. העיקר שהוא אמיתי! סיפור הוא אמיתי אם הוא יכול היה לקרות בדיוק כפי שמספרים אותו." – אריך קסטנר

במסגרת התוכנית המתוכננת והמדוקדקת שלי להשלמת פערים ויישור קו עם הידע העולמי שנצבר על ידי דורות שלמים של מלומדים יודעי ספר, או במילים אחרות, קריאת ספרי ילדים שנתקלתי בהם במקרה, קראתי גם את הספר "פצפונת ואנטון".

לאחר שסיימתי לקרוא אותו פעם אחת, לא הייתי בטוח מה דעתי עליו, אז מיד קראתי אותו פעם נוספת ו...עדיין לא הייתי בטוח מה דעתי עליו. מה שאפשר לומר על הסיפור כאן הוא שאין ממש סיפור. אם תשאלו " אבל יש כאן הרבה מילים במספר פרקים, איך אפשר לומר שאין כאן סיפור?", אומר שיש מידה של אמת בדבריכם; אמנם יש כאן, כביכול, סיפור על ילדה מצחיקה ורבת דמיון מבית עשיר ששמה פצפונת, וגם על חברהּ העני אנטון, על המשרתת ברטה, על הכלב פיפקה ועל עוד כמה דמויות משעשעות יותר או פחות, אבל הסיפור עצמו יחסית דל והוא אף הזוי במיוחד, ואת זה אני אומר גם בהשוואה ל"מרי פופינס", "הארי פוטר" ועוד כמה סיפורים דימיוניים בהרבה. אם כך, ודאי תשאלו "האם לא אהבת את הספר?" והתשובה היא "It's complicated" , בגרמנית "Es ist kompliziert" או בעברית "דווקא כן אהבתי אותו, אבל לא בזכות העלילה".

העלילה אמנם דלה, אך לשמחת הקוראים יש כאן דברים אחרים שמפצים על כך. הכתיבה משעשעת, ממזרית ובלתי תקינה־פוליטית בעליל, ואף כוללת שילוב של ביטויים מיוחדים ובלתי צפויים. יש כאן משרתת שמרשה לעצמה "לזרוק" הערות על המעסיקה, ילדה שאומרת למבוגרים את דעתה בלי שום סינון, עולם הפוך של מבוגרים ילדותיים וילדים שמתנהגים כמבוגרים. לעיתים יש ערבוב בין פעולות ומחשבות שנעשות מגובה העיניים של הילדים עם פעולות הרבה יותר בוגרות ויש בזה ניגוד מעניין, למשל, כאשר פצפונת חושבת על הקרחת של המורה מר בְּרֶמְזֶר, בשעה שהיא בכלל באה אליו לשיחה רצינית אודות אנטון. ציוריו המקסימים של וַלְטֶר טְרִיאֶר מעטרים את הספר ומשתלבים היטב עם כתיבתו ההומוריסטית של קסטנר.

בין הפרקים פונה קסטנר אל הקורא הצעיר ומציג בפניו תובנות הקשורות לפרק שזה עתה הסתיים. באופן כללי, נראה שעלילת הספר רק מהווה תירוץ עבור קסטנר לפרוש בפני הקורא את עולם הערכים שלו בנושאים שונים, כגון: חובה, גאווה, אומץ לב, ידידות, אמת ושקר, עוני, יחסים במשפחה וכו'. בדרך כלל התפישה שלו נראית מודרנית ומאוזנת, אך יש גם מקרים שהפתיעו אותי, כגון חוסר איזון בביקורת כלפי הנשים לעומת הביקורת כלפי הגברים (מדבר על הזנחת המשפחה על ידי אמא של פצפונת, אך אין התייחסות להתנהגות כוחנית של אבא של פצפונת), או הביקורת על אנטון ביום ההולדת של אמו ואי־התייחסותו של קסטנר להתנהגותה של אמו של אנטון. יש גם אמירות שלא הייתי כותב בספר לילדים, כגון החשש של אנטון שמא אמו התאבדה משום שלא היה מענה כשדפק על דלת ביתו.

"מרבית האנשים מניחים את ילדותם בצד כאילו היתה כובע משומש. רק מי שבגר ובכל זאת נשאר קצת ילד, הוא בן אדם". - אריך קסטנר

הספר מתאים לילדים בכל גיל...וגם לפיפקה :-)




**** ציטוטים --- ספויילרים ****




- "ואז הופיעה העלמה אַנְדַּכְט. העלמה אַנְדַּכְט היתה המטפלת. היא היתה גבוהה מאוד, רזה מאוד ומשוגעת מאוד."

- כאשר המשרתת ברטה השמנה שואלת את העלמה אנדכט למה פצפונת נראית חיוורת:
"פצפונת גדלה," אמרה אנדכט, "צריך לתת לה ברזל או שמן דגים."
"כבר מזמן את מעצבנת אותי כמו שַׂעֲרָה במרק," אמרה ברטה, "אם אני אצליח לגלות מה את מסתירה ממני, את תצטרכי לשתות את השמן. יחד עם הבקבוק!"

- כשמר וגברת פוגה חוזרים הביתה ומוצאים את המשרתת ברטה השמנה רוקדת טנגו עם שוטר, כששוטר נוסף לידם, מר פוגה פונה אל ברטה:
- "די! זה כבר באמת מספיק!" אמר המנהל. "ברטה, מה קורה פה? התארסת עם פלוגה שלמה של שוטרים?"
"לצערי לא," אמרה ברטה השמנה. אבל בדיוק אז יצא שוטר שלישי מן המטבח וגברת פוגה מלמלה, "אני מתחילה לאבד את השפיות שלי!"
פצפונת התיצבה לפניה ובקשה: "כן, כן אמא, בבקשה תאבדי אותה פעם!"
"את זה היא כבר לא יכולה לעשות," קראה ברטה...

- אריך קסטנר בהרהור על הידידות:
"אם אתם מאמינים לי או לא: אני מקנא בפצפונת. לא לעיתים קרובות יש הזדמנות להביא תועלת לחבר או לחברה... אני מאחל לכל אחד מכם שתהיה לו הזדמנות לעשות טובה חברית כזו בלי שהחבר ידע. רק כך תדעו כמה אושר נגרם כאשר גורמים אושר למישהו אחר."



εϊз

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על פצפונת ואנטון