ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 5 ביולי, 2025
ע"י Cantona
ע"י Cantona
אני ממשיך את הקריאה בספרי ילדים ונוער, שמתאימים יותר לתקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה ומקשה עלי לקרוא יצירות מורכבות. יש לי הרבה "חורים" ספרותיים להשלים כי לא קראתי המון בילדותי, ומבין ספרי הילדים של אריך קסטנר קראתי רק את "35 במאי", שסבי ז"ל קנה לי במתנה פעם. אני זוכר שמאוד אהבתי את "35 במאי", ולא יודע למה לא קראתי עוד ספרים של קסטנר.
בכל אופן, מוטב מאוחר מאף פעם.
שני דברים שאהבתי ב"פצפונת ואנטון":
1. סיפור העלילה הוא די פשוט, אבל הדמויות הראשיות (פצפונת, אנטון, אבא של פצפונת) הן דמויות עגולות, לא מושלמות, שמבצעות טעויות ומשקרות. בקיצור, דמויות כנות ואמינות. זה מעיד על הכוונה של קסטנר לא להתנחמד לילדים אלא לספר להם סיפור אמיתי עם דמויות אמיתיות.
2. בין כל פרק שבו מתקדמת העלילה, יש עמוד נוסף ובו קסטנר מנתח את מה שקרה בפרק וכותב את דעתו על האירועים ומה מוסר ההשכל שניתן לקחת מהם. זה נשמע חינוכי ודידקטי מדי, כאילו מאכיל את הקוראים בכפית, אבל זה עובד. קסטנר כותב בצורה נהדרת לילדים, גם כאשר הוא כותב בישירות בין הפרקים וגם, כמובן, כשהוא מקדם את העלילה. מעניין לראות מה הוא עצמו חושב על האירועים, והעמודים האלה הם בסיס נהדר לשיחה להורים שקוראים את הספר עם ילדיהם.
לסיכום, ספר מקסים, מאוד מומלץ להורים לקרוא עם ילדיהם (אני מניח שמתאים לילדים בני 8-12 בערך).
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי
(לפני חודש)
ספר נהדר, הכי אהוב עליי אחרי "הכיתה המעופפת".
|
|
רויטל ק.
(לפני חודש)
בדיוק!
כאמור, חומר לביוגרפים-פסיכולוגים חובבים, ובמקרה של הביוגרפיה של קסטנר - יש עם מה לעבוד. |
|
Cantona
(לפני חודש)
תגובה לרויטל
ההתעסקות עם אמו של אנטון באמת מוזרה, בעיקר הפרק שעוסק ביום ההולדת שלה והתגובה הבלתי מותאמת שלה לזה שהבן המדהים שלה שכח (רחמנא ליצלן) את יום ההולדת שלה! גברת, הבן שלך מכלכל אותך ואותו תוך כדי שהוא מצליח להשאיר את הראש מעל המים בבית הספר ונשאר אדם טוב וערכי. קצת רגישות!
|
|
מיקה
(לפני חודש)
ספר מתוק.
|
|
רויטל ק.
(לפני חודש)
ספר שאהבתי וקראתי שוב ושוב כילדה
כמבוגרת יצא לי לחזור אליו לא מזמן, כשקראתי עם הבן שלי. הסתבר שהוא מורכב לקריאה יותר ממה שזכרתי, משהו בהומור המתחכם-מתפתל של קסטנר קצת מורכב מדי, בטח בספר שמשווק כספר לילדים קטנים - דק, מנוקד, עם ציורים. אבל צלחנו את זה והיה כיף. פצפונת היא דמות מתוקה כמו שזכרתי. עוד נקודה שלא זכרתי - איזה פולניה בלתי נסבלת אמא של אנטון! מה זה הדבר הזה, מי ידע שאמא גרמניה יכולה להיות כל כך פולניה, ואיך קסטנר מזדהה עם נקודת המבט של האמא, כל חובבי הנבירה הביוגרפית-פסיכולוגית יכולים לחגוג על הספר הזה. |
11 הקוראים שאהבו את הביקורת