ביקורת ספרותית על אל האבדון - ספרית פועלים # מאת אריך קסטנר

---

Der gang vor die hunde –"הליכה לפי הכלבים/ אל האבדון"- הוא הרומן היחיד שפרסם אריך קסטנר למבוגרים. הרומן מספר על האבדון שחווה פביאן, הגיבור הצעיר של העלילה, שבתחילת הסיפור חי בברלין של רפובליקת ויאמר- בראשית שנות השלושים, רגע לפני סופה הדרמטי. הרומן נכתב ע"י קסטנר בסוף שנות ה-20 ולבסוף גירסה מצונזרת פורסמה בשנת 1931.
"מאחר שכך, היום כמובן קשה אף יותר מאשר אז להבין ש"פביאן" אינו ספר "בלתי מוסרי" אלה להפך:
זהו ספר מוסרי מובהק. (..) ובכן, כבר הכריכה נועדה להבהיר שלרומן יש כוונה-להרתיע. להרתיע מפני האבדון שגרמניה ועמה אירופה כולה הולכת לקראתו. הספר התכוון להשתמש באמצעים המתאימים- כלומר בנסיבות של אז, בכל האמצעים- כדי לכפות ברגע האחרון על הקוראים שיטו אוזן ויפקחו את העיניים.
(אחרית דבר, ע"מ 210-209).
הרומן נפתח בכך שפביאן משלם 30 מארק בכניסתו לבית-זונות.
"סלח לי, אדוני, אבל לא יכולתי לדעת שאדוני כבר זוחל עם אשתי בחדר". "עם אשתך?"
הפולש נענע בראשו, פיהק בייאוש ואמר בנימה של תוכחה:
"אירנה, איך יכולת להביא את האדון למצב פרוע כזה! אם את כבר רוצה שאכיר את המציאות החדשות שלך, את צריכה לפחות להציג לי אותן בצורה מכובדת. על השטיח! אני בטוח שהאדון בכלל לא מרוצה. (..) שמי מול ,אדוני , אני עורך-דין וחוץ מזה..." הוא פיהק פיהוק קורע לב, "אני בעלה של הברייה הנשית הזאת שמתרווחת לה עליך עכשיו". (ע"מ 18).

פביאן נפגש שם עם אירנה הבוהמיינית ובעלה מול שמסרסר אותה. פביאן האידאלי לא נופל לזרועותיה, ולא ברור בשביל מה הוא הלך בכלל לבית-בושת.
פביאן עובד בחברת פרסום לסיגריות בברלין הבוהמיינית של התקופה. הוא חי מהיד לפה, צעיר אידאליסטי בן 32 שגר בדירה השכורה של הולפלר .
"גברת מול הניפה את ידה וקראה: לזה קוראים גברים! רק נוגעים בהם והם מתרפקים! גבירותי הנכבדות , אני מציאה לכלוא את כל הכנופיה. גבירותי הנכבדות, אנחנו זקוקות לבתי לבתי זונות של גברים!
(..) היא פשטה את שתי זרועותיה ושאגה:
"גם האדם הוא רק בהמה,
תמיד בהמה וכפליים בשניים,
בוא, פרוט על גופי בשתי ידיים,
פרוט על קלידיי באצבעות זריזות
(ע"מ 48).
מול בבית-הבושת יחדיו עם פביאן וחבר שלו מהעבודה (לבודה) נתקלים בחבורת בני-נוער המסתאבים ברחובות (לאחר שנשמע על איזה רצח ברחובות). מול מסרסרת את המין הגברי במועדון וכול יושביו פורצים בצחוק.
בהמשך העו"ד לבודה נכנס לדו-קרב עם קומוניסט, פוגש אומנית בשם רייטר שמסבירה על החזון האומנותי שלה (בעירום).

"אדון נכבד, החברה רואה עמצה נאלצת להודיע לך על פיטוריך החל מהיום. המשכורת שהייתה אמורה להיות משולמת לך בסוף החודש תשולם לך כבר היום בקופה. ברשותך, אנו מצרפים בזה מרצוננו מכתב המלצה וגם מציינים פה בחפץ לב את כישורייך המקצועיים כאיש פרסומת. אנו מודים לך על העבודה בשירות המפעל ומאחלים לך כל טוב במשך הדרך". (ע"מ 91).
פביאן מפוטר מחברת הסיגריות ונפטר מ-270 המארק שהיה מרוויח. אימו באה לבקר ופביאן מעמיד פנים שהוא עדיין עובד, משכן אותה בספה, את המאהבת שלו קורנליה במיתה והוא מסתאב ברחבי העיר.
בהמשך פביאן מתחיל רומן עם אישה נשואה, הוא מפסיק לספק את המאהבת שלו קורנליה, חברו שטפן מהאוניברסיטה מתאבד, באופן תמוה. פביאן נוסע לפרנקפורט לאחר שקורא את מכתב ההתאבדות של שטפן:
הנסיעה הפוליטית שלי לפרנקפורט הייתה גם היא בזיון. בסוף חטפנו מכות זה לזה. אתמול, כשחזרתי, שכבה זלוב עם הפסלת במיטה שלי וכמה בחורות אחרות עזרו להן ושירתו אותן. עכשיו.(..) אני בוחן את מצבי הנוכחי ואני יכול לומר:
כל הכיוון לא מתאים לי! מהחוגים שאני שייך להם סילקו אותי. אל המקום שרוצים בי שם איני רוצה ללכת.
אל תכעס עליי, ידידי הטוב, אני מסתלק. אירופה תתקיים הלאה או תיחרב גם בלעדיי, היא לא זקוקה לי".
(ע"מ 158).

בהמשך אהובתו קורנליה עוזבת אותו ומתחילה קרירה חדשה כשחקנית קולנוע.
האנטישמיות של התקופה מגוללת ברומן:
"פביאן הולך לאורך קניגסאלה. הוא עבר על פני אלון-רתנאו. על העץ היו תלויים שתי זרים פה, בעיקול הזה של הרחוב, נרצח איש חכם. "רנתאו היה חייב למות", אמר לו פעם סופר נציונאל-סוציאליסט. "הוא היה חייב למות, האשמה הייתה ביוהרה שלו. הוא היה יהודי ורצה להיות שר-החוץ של גרמניה. תאר לך שבצרפת, כושי מהמושבות היה מציג את מועמדותו לקי ד'אורסי זה היה לא פחות מופרך". (ע"מ 167).
המקרה מבוסס על רצח בשנת 1922 של ולתר רנתאו בידי חיילים מחוג הימין של התקופה.
בסוף הרומן נוסע פביאן האידאליסט לדרזדן מברלין וזוכה לסוף רע וסתמי שלא מפורט יותר מדי.

לפני יותר מעשר שנים הייתי בטיול מברלין לדרזדן, החברה הגרמנית של ימינו לא מזכירה את המתרחש בספר כיום- אומנם הייתי בהרבה מקומות שמצוינים בספר- שער ברנדנבורג והעיר העתיקה בדרזדן של סוף הרומן.
הרומן "אל האבדון" המורבידי והגס המתאר את הבוהמה של עידן וימאר בעליבות, עוני מכפיר ופריצות מינית מסואבת, שמתארת את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אל האבדון - ספרית פועלים #