ביקורת ספרותית על המיניאטורה שנעלמה מאת אריך קסטנר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 בפברואר, 2019
ע"י רץ


ימי הנטישה

לעתים אני טרוד, כפי שקורה לי בשבועיים האחרונים, ממבחן והגשת עבודות (כן בגילי המופלג לקחתי על עצמי משימה, לחזור וללמוד). בימים שכאלה אני מעדיף לחזור לסופרים, או ספרים מוכרים, כאלה שהכרתי בנעוריי. כזהו אמור להיות אריך קסטנר, אחד מהסופרים שהיו גיבורי ילדותי, כמי שכתב את אמיל והבלשים.

לעתים אני מחפש סוגה מוכרת, כרומן היסטורי, או רומן היסטורי המשולב באמנות, בספר המתחקה אחרי יצירת אמנות אבודה. כזהו היה אמור להיות סיפרו של אריך קסטנר, המיניאטורה שנעלמה.

המיניאטורה שנעלמה, נראית על פניו כספר בלשים למבוגרים, הקשורה ביצירת אמנות אבודה, שיש בה לבטח תובנות שנונות ואירוניה מושחזת. אז יצאתי לדרך, רץ בעקבות קסטנר.

כשהתחלתי לקרוא בספר, התחלתי לגלות אליו חיבה נוספת, בגלל יצירת האמנות שנעלמה, המאזכרת מיניאטורה של הנס הולביין הבן, שצייר את אן מבולין, אחת מנשותיו של הנרי השמיני שסיימה רע את חייה. כחודש לפני קריאת הספר ראיתי תערוכה מהפנטת במוזיאון תל אביב לאומנות, שם ראיתי את צילומיו המונומנטאליים של הצלם היפני הירושי סוגימוטו. אחת מסדרת צילומיו המרגשים היא של הנרי השמיני ונשותיו (צילום מעובד של בובות שעווה), אחת מהן היא, אן מבולין. ממש מלהיב שבפרק זמן של שבועיים, אזכור מאן מבולין מגיע אלי פעמיים. פעם אחת באמצעות ציור מיניאטורה, והפעם שנייה באמצעות צילום ענק ומרגש.

חזרתי לספרי ההיסטוריה, וגיליתי, פער בין העלילה להיסטוריה. לא נשארו ציורים של אן בולין, אלה הושמדו אחרי שהיא הוצאה להורג, בשנת, 1536, על אישומים כוזבים של בגידה, גילוי עריות וכישוף. קתרין הווארד, אישתו החמשית של הנרי, צוירה במיניאטורה כשהיא לובשת שמלת זהב ועונדת את תכשיטיה, אך אין ודאות שזאת אכן יצירתו של הולביין הבן.

אני חשבתי שהיצירה שנעלמה, היא המפתח שהניח לפתחנו קסטנר, בכדי להבין את הספר ברובד השני שלו, כנראה אלגוריה לתקופה שבה כתב קסטנר את הספר, בשנת -35, של המאה הקודמת, בה הנאצים היו בשלטון, ותכונותיהם הרצחניות החלו להיחשף לגרמנים ולעולם הרחב. הולביין, הצייר הגרמני מהווה ביטוי לתרבות הגרמנית, אך מצד שני, התרבות הזאת חוברת להנרי ה-8, שבמהותו מבטא דמות רצחנית, לחלק מנשותיו, שאחת מהן הייתה אן מבולין, לה הייתה שייכת המיניאטורה שנעלמה, פורטרט שלה, אותה היא העניקה להנרי ה-8 כמתנה.

לאלגוריה שלו קסטנר מכניס את גיבור העלילה, שולץ הקצב מברלין, בן קצבים, כמעט כל משפחתו עוסקת בתחום, הוא לא מכיר תחום אחר, הוא אדם בור מבחינה תרבותית, אך בהחלט בורגני גאה.

יום אחד שולץ הקצב מאס בחייו המשעממים, והחליט לצאת לבדו לקופנהגן, לפסק זמן מהחיים השגרתיים והמשעממים, שם מבלי שהתכוון הוא הפך להיות חלק מעלילה בלשית, בניסיונו לסייע לאישה מסתורית בכדי למנוע את גניבת המיניאטורה, אותה היא אמורה להעביר לברלין. קסטנר חוזר בספר לתבנית המוכרת של גנבים ונשדדים ההופכים בעל כורחם לבלשים.

האלגוריה אמורה לבטא את המורכבות החברתית והתרבותית הגרמנית, שיש בה ניגודים שלא בהכרח ניתנים לגישור. או האם יכולה תרבות לשתף פעולה עם רוע אנושי ורצחנות, כשם שהולביין היה צייר החצר של רוצח סידרתי?

למרות ההבטחה הגדולה של המיניאטורה שנעלמה, אני נטשתי אותו, כי הוא פשוט כתוב רע. לא כל מה שמוגדר כקלאסיקה, הוא אכן כזה, העומדת במבחן הזמן.

אני חושב שזה בכלל, לא רע לנטוש ספר באמצע, במצב שאין חיבור ביני ובינו, כי אם לא אנסה, איך אדע, ואם ניסיתי ולא זרם, נטישה היא אופציה חיונית. ועל הדרך למדתי מעט על הולביין הבן.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני חודש)
יעל - תודה, קריאת ספרים מחייבת עיתוי, מצד שני אני מבקש שלספר תהייה את היכולת לעבור את מסך הימים הרעים.
אפרתי (לפני חודש)
רץ, יכול להיות שהוא נחת עליך בזמן לא טוב. העובדה שאני אוהבת חידה בלשית לא גורמת לי לאהוב ספר יותר או פחות, בוודאי שלא להעריך אותו יותר או פחות. מתוך מאות ספרי מתח שאני קוראת, אני כותבת ביקורת על בודדים, וזה אומר הכל.
אם הספר לא חשוב או טוב מבחינה ספרותית לא אתן לו ניקוד גבוה. העובדה שאני נהנית מהבלשות לא משנה את דעתי לגביו.
קסטנר, נהדר בעיני.
yaelhar (לפני חודש)
הוא נמצא ברשימה שלי מאז הביקורת של אפרתי.
בינתיים לא השגתי אותו אבל אני אופטימית (-: קסטנר חביב עלי מאד מאד.
רץ (לפני חודש)
עמיחי - תודה, לא יודע לא בהכרח מה שלא נכון לי ברגע מסוים הוא האמת על הספר. ואם לא תנסה איך תדע?
רץ (לפני חודש)
אפרתי - קראתי את הביקורת שלך והופתעתי, אני מייחס זאת לעובדה שיש לך כבוד לספרות שהיא בלשית, או מייצגת זרם זה. לי אין עניין בסוגה הזאת. העניין שני הוא עיתוי, לא פעם ספר לא עובר את המסך האישי בגלל עיתוי לא טוב, מצד שני מבחנו של ספר טוב הוא יכולתו להתחבר לקורא גם בזמנים שבהם יש פחות קשב.
רץ (לפני חודש)
רויטל - תודה
עמיחי (לפני חודש)
בזמנו חשבתי שזה ספר חביב שקריאתו קלה כנוצה.
לא חשבתי עליו יותר מדי כי יש ספרים הרבה יותר חשובים ו/או מעמיקים על שנות ה-30' בגרמניה, גם של קסטנר עצמו ("פביאן"), של פאלאדה, אישרווד, ועוד.
הוספת תובנות מעניינות, רץ. תודה.
אפרתי (לפני חודש)
אני כל כך אהבתי את הספר הזה!
רויטל ק. (לפני חודש)
מה שגלית.
רץ (לפני חודש)
Rasta -תודה.
רץ (לפני חודש)
פרפר צהוב, קסטנר כתב גם ספרים לבוגרים, אני לא בטוח שנפגשתי אתו ביום טוב. אני לומד במכון שכטר ליהדות בירושלים לתואר שני בלימודי ארץ ישראל וירושלים.
רץ (לפני חודש)
גלית - תודה, לי הספר הזה היה רע, אני לא בטוח שזה משקף את טעמם של האחרים לספר.
רץ (לפני חודש)
חני - תודה, אן בולין מעניינת, משום שהיא מייצגת תקופה בה נשים היוו כלי משחק פוליטי וציני, והתערוכה ממש הייתה נפלאה.
רץ (לפני חודש)
מחשבות - תודה, רע לי ברגע נתון, לא בהכרח רע לכל אחד. אני מניח כשאני טרוד הפתיחות שלי לספר חדש יורדת פלאים.
Rasta (לפני חודש)
סקירה מושקעת ומעניינת, כרגיל.
תודה רץ.
פרפר צהוב (לפני חודש)
רץ, יכול להיות שאריך קסטנר כותב באופן שמתאים יותר לילדים, בשחור ולבן ברורים.
החיים הם לימוד אינסופי, בין אם באופן רשמי ובין אם באופן עצמאי.דרך אגב, מה התחלת ללמוד ?
גלית (לפני חודש)
למיטב זכרוני אני דווקא אהבתי את הספר אבל זה היה לפני שנים רבות אז אוליי כדאי לנסות שוב.
ולגבי הסיפא של הבקורת- לא יכולתי להסכים יותר.
( ויופי של בקורת-עם ערך מוסף,לא ידעתי שלא נותרו תמונות של אן בוליין)
חני (לפני חודש)
אבל הנושא הוא מעניין מאוד. אן בולין מעניינת וכל התקופה.
לפחות נהנת במוזיאון...
מחשבות (לפני חודש)
כתוב רע? מאמין לך.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ