“באחד הלילות מרובי האזעקות ועתירי המלל, שעל כן המדווחים הפרשנים וילדי הwhatsapp לא חדלו לרגע משיחתם מעוררת החרדות והפחדים, ובכן באחד הלילות הללו בתחילת המלחמה לא הצליחה קטנתי להרדם. אמא, חיננה קולה, תקריאי לי משהו מרגיע, משהו מעודד. ומנבכי העבר שמעתי את קולו של פו שבא בין המיצרים, וכך הוא אומר לכריסטופר רובין: "אים כך עליך לקרא לפני מספר תנחומין, ספר שיש בו לנחם ולשעשע דב מסכן שבא בין המצרים." ו”

“א.א מילן הוא קוסם. לא, הוא לא קוסם ששולף במהירות ומיומנות שפנים מהכובע או מחזיר אנשים חתוכים לשלמותם והוא גם לא קוסם סטייל הארי פוטר. טוב, הבנתם, אין לו שרביט או מטה קסם. א.א מילן הוא קוסם מסוג אחר, הוא ניחן ביכולת להוציא מהקורא את הילד הפנימי השוכן בו, אותו ילד פנימי שרבים מאיתנו לא מודעים לקיומו. בתחילה כשאתה קורא חלק משיריו אתה מבולבל, שפנינים? רקיקיקים? מה? דובים מדובים?! החלק הבוגר שבת”

“*****ספוילרים, ספוילרים, ספוילרים!***** *לא לקרוא לפני שקראתם את שני ספרי פו הדב* כריסטופר רובין עוזב את היער. משפט הפתיחה של הפרק האחרון הוא לא באמת ספוילר – כבר בפתיחת הספר מסופר לנו שעתה עלינו לומר להתראות. אבל כאן המקום להזהיר: זהו לא פו הדב. זהו הספר שאחרי פו הדב. שלא תבינו לא נכון, זה אותו הסופר ואותן הדמויות האהובות, זה פו וחבריו במלוא הדרם. אבל מהות הספר שונה. ואם לא קראתם את הראשון”

“מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שעוד לא נאמר? הכל, מניתוחים פילוסופיים ועד בודהיזם, מספרים ומאמרים שנכתבו עליו ועד להרצאות וביקורות שונות שמהללות מנתחות ומחפשות משמעות חדשה לספר הילדים הענק הזה. ספרי ילדים, מבחינתי, הם ז'אנר בפני עצמם, ומתוך הז'אנר הזה- פו הדוב הוא בלי ספק האהוב עליי. כמו רבים אחרים גדלתי עליו, הקריאו לי אותו כשהייתי קטן וחזרתי אליו כשהייתי גדול, ומצאתי שחווית הקריאה בו כשגדלי”

“באחד הלילות מרובי האזעקות ועתירי המלל, שעל כן המדווחים הפרשנים וילדי הwhatsapp לא חדלו לרגע משיחתם מעוררת החרדות והפחדים, ובכן באחד הלילות הללו בתחילת המלחמה לא הצליחה קטנתי להרדם. אמא, חיננה קולה, תקריאי לי משהו מרגיע, משהו מעודד. ומנבכי העבר שמעתי את קולו של פו שבא בין המיצרים, וכך הוא אומר לכריסטופר רובין: "אים כך עליך לקרא לפני מספר תנחומין, ספר שיש בו לנחם ולשעשע דב מסכן שבא בין המצרים." ו”

“א.א מילן הוא קוסם. לא, הוא לא קוסם ששולף במהירות ומיומנות שפנים מהכובע או מחזיר אנשים חתוכים לשלמותם והוא גם לא קוסם סטייל הארי פוטר. טוב, הבנתם, אין לו שרביט או מטה קסם. א.א מילן הוא קוסם מסוג אחר, הוא ניחן ביכולת להוציא מהקורא את הילד הפנימי השוכן בו, אותו ילד פנימי שרבים מאיתנו לא מודעים לקיומו. בתחילה כשאתה קורא חלק משיריו אתה מבולבל, שפנינים? רקיקיקים? מה? דובים מדובים?! החלק הבוגר שבת”

“*****ספוילרים, ספוילרים, ספוילרים!***** *לא לקרוא לפני שקראתם את שני ספרי פו הדב* כריסטופר רובין עוזב את היער. משפט הפתיחה של הפרק האחרון הוא לא באמת ספוילר – כבר בפתיחת הספר מסופר לנו שעתה עלינו לומר להתראות. אבל כאן המקום להזהיר: זהו לא פו הדב. זהו הספר שאחרי פו הדב. שלא תבינו לא נכון, זה אותו הסופר ואותן הדמויות האהובות, זה פו וחבריו במלוא הדרם. אבל מהות הספר שונה. ואם לא קראתם את הראשון”

“מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שעוד לא נאמר? הכל, מניתוחים פילוסופיים ועד בודהיזם, מספרים ומאמרים שנכתבו עליו ועד להרצאות וביקורות שונות שמהללות מנתחות ומחפשות משמעות חדשה לספר הילדים הענק הזה. ספרי ילדים, מבחינתי, הם ז'אנר בפני עצמם, ומתוך הז'אנר הזה- פו הדוב הוא בלי ספק האהוב עליי. כמו רבים אחרים גדלתי עליו, הקריאו לי אותו כשהייתי קטן וחזרתי אליו כשהייתי גדול, ומצאתי שחווית הקריאה בו כשגדלי”