» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (42):
ספרים שצריך לקרוא,
חדשה,
פרוזה מקור למכירה,
כשלסבתא יהיו מדפים,
2021 פואנטה℗,
עברי קרא עברית,
ספרות מקור,
צרפת (הוצאת נהר ועוד ...),
רשימה,
נו, זה...איך קוראים לזה?..,
בדידים הוצאה לאור,
ספרים שאני מתכנן לקרוא,
2020 פואנטה℗,
פסיכולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה,
קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה,
צבים הם צב השעה,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
פעמיים,
מועמד,
תומחר ,
להוציא פרוזה,
סיפורת - מקור,
קריאה - ילדים1,
עם איורים ו/או תצלומים ו/או מפות ו/או תווים, תרשימים וטבלאות,
אני אקרא מתישהו,
ספרים לקרוא,
הוצאה אחרת / כריכה שונה / קיים גם בהוצאה אחרת / שנת הוצאה אחרת,
סימן קריאה !,
הספרייה העברית בברלין,
קח מקל קח תרמיל,
זלי תקרא בהמשך,
המדף שלי,
ק - 2014,
One Eye Symbolism ,
,
ק ר א ת י,
ק - 2013,
ספרייה / מרקר,
RTBCPT3,
גברת עם סלים,
קראתי,
עמלתי יגעתי וגם מצאתי?,
עוד ...
|
2.
|
|
"דווקא בימים של דיאלוג כואב ומורכב בין ישראל לבין צרפת, בין ביקורת מדינית ומוסרית לגיטימית לבין התפרצויות של ביטויים אנטישמים חריפים, יש משמעות חשובה לליברלים הישראלים לקרוא את דבריהם של אנשי רוח צרפתים כנגד הימין הגזעני והאנטישמי במאה האחרונה. המבחר הנבון והמוקפד הזה מלווה בהערותיו של העורך, שמרגיש, ובצדק, שמלחמות העבר למען הומניזם ואחווה אנושית יכולים לתת נשק יעיל גם למלחמות ההווה." א.ב. יהושע "הכידון והמחט" הוא מבחר טקסטים הלקוחים מדבריהם של אמיל זולה, ז´אן ז´ורס, שרל פגי, אלפרד דרייפוס, אמיל דורקהיים,לאון בלום, ז´ורז´ קלמנסו, מרק בלוך, ז´ורז ברננוס, אלי הלוי, סימון ויל, רימון ארון, פייר מנדס פראנס, פרנסואה ז´קוב, רובר בדנטר, וסופרים, אנשי רוח, מדע ומדינה נחשבים נוספים ? מאוחדים כולם תחת מטרייה אנושית אחת בהתנגדותם החד-משמעית לאידיאולוגיה של הימין הקיצוני בארץ ולביטוייה הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים האלימים וההרסניים. דומה שיש בדבריהם מסר אקטואלי רלוונטי לכל אזרח ישראלי הסבור כי היסוד האנושי והמוסרי הנו תנאי הכרחי לקיומה והישרדות של כל חברה וכל מדינה....
|
3.
|
|
"זיכרונות מעונה מתה" של ראובן מירן יוצא לאור מחדש (לראשונה ידיעות ספרים 1996) עם סיפורים חדשים ובעריכה חדשה ואחרית דבר מאת ד"ר שחר ברם.
זהוא קובץ סיפורים קצרצרים זורמים וקליטים, לעתים משעשעים, לפעמים עצובים, סיפורים שקריאתם שוטפת ובה בעת הם מגרים את המחשבה, את הדמיון והרגש.
סיפורי הקובץ הם אבני פסיפס המרכיבות את עולמו של המחבר בתקופה מסוימת בחייו, וכמו בחיים ש"מחוץ" לספרות, גם כאן הכול קורה על פי הגיון הנסתר מן העין.
את הספר ערך ד"ר שחר ברם, מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, אשר צירף סיפורים חדשים לאלה שראו אור בעבר ויצר מהם מסע לתוך נפשו של המחבר.
יורם ברונובסקי, "הארץ", אוגוסט 1996:
"הכתיבה הזאת מבקשת את סוד הצמצום והיא לא-מאוד-רוֹוחת בספרות העברית, ועיקרה לא הפואנטה אלא באווירה הכובשת את הקורא... מירן מתקשר אל ז'אנר שהפליאו ליצור בו גדולים כמו בודלר וקפקא, ובהחלט אינו מבייש את המסורת המפוארת."
ראובן מירן (1944) הוא סופר, מתרגם, מבקר ספרים, מוציא לאור, תסריטאי ומנחה סדנאות ליצירה ספרותית. בין השנים 1970-1995 שימש בתפקידים שונים בשירות משרד החוץ. את השכלתו האקדמית רכש במחלקות לפילוסופיה של הסורבון, אוניברסיטת פריס-ננטר ואוניברסיטת חיפה.
מספריו: שלוש סיגריות במאפרה (ידיעות אחרונות 2001), זכרונות מעונה מתה (ידיעות אחרונות 1996), מרק צבים לארוחת בוקר (כתר 1995), דרומית לאנטארקטיקה (כתר 1990), התוכי שתק פעמיים (זמורה ביתן 1987), לילה על העיר (תרמיל 1986) שלדגים (הקיבוץ המאוחד 2006) ועוד.
עוד על פועלו הספרותי של ראובן מירן: בלקיסקון הספרות העברית. ...
|
5.
|
|
בוקר אחד, בבית-קפה על שפת הים, מכיר גץ נובל - סופר צעיר ובודד שרק החל את דרכו הספרותית - את ליסה, אשה שתחדור לחייו ותשנה אותם כמעט בן-לילה, באורח קפקאי כמעט, הוא מגויס לשורותיו של ארגון מסתורי, והשתתפותו בפעילויות חובקות-עולם חושפת אותו למציאות הזויה שהאמת והשקר מאבדים בה כל משמעות נורמטיבית.
גץ נובל - לימים יהיה זה רק אחד משמותיו הרבים - שהבטיח למפעיליו לנתק כל קשר עם עולמו הספרותי, זוכה לכך שהפנטזיות החבויות עמוק בנפשו יהפכו למציאות יומיומית. מציאות זאת, שבה מטשטשים כל הגבולות, מוארת באירוניה עצמית, לעיתים אכזרית, שרק האהבה מצליחה להתמודד איתה.
על רקע אירועים עזים בעולם בלי אלוהים, שבו החיים והמוות מתרחשים עמוק מן העין, זוכה גץ נובל לרגעי חסד ולתובנות עצמיות מאיימות ומרתקות באשר ליחסים הנפתלים שבין אדם לזהותו, בינו לבין היקרים לו, בין המסכה לבין מה שמאחוריה, ובין המציאות להכחשתה. בשנים הארוכות שחלפו בין תחילת הסיפור לבין סיומו הבלתי-סופי מנסה גיבור שלוש סיגריות במאפרה לחבר את קו-התפר הדק שבין נאמנות לבגידה, ולהחיות מן האפר את מה שאיבד מעצמו במהלך יצירת - עצמו - מחדש שוב ושוב.
זהו ספרו התשיעי של ראובן מירן. ספרו הקודם, זכרונות מעונה מתה, ראה אור בפרוזה 1996....
|
6.
|
|
אסופת סיפורים קצרים שבמרכזם "גיבורים אבודים", נשים וגברים המשוטטים במקומות נידחים וקסומים שבקיומם כמו מוטל בספק. הם מתגעגעים למה שבעצם עוד לא התרחש, כמהים לאהבה, לרעות, למגע של חסד, שואפים להיחלץ מבדידותם, שהיא גם - למרבה האירוניה - מחוז הקיום היחיד שבו הם חשים בטוחים. "מרק צבים לארוחת בוקר" - פרשיות מסתוריות או פרשיות פשע קטנות, לעיתים זעירות, המשמשות נקודות מוצא להפלגות אל לב המאפליה של המצב האנושי. ההפלגות הללו, יש לציין, הן מסעות רגשיים חרישיים ומאופקים. לא תמצאו כאן הכרזות מלודרמטיות או זיקוקי די-נור לשוניים. אמנותו של מירן נוגעת באש שבלב בדרכים עקיפות וזהירות. "מרק צבים לארוחת בוקר". מבחר מייצג ממכלול סיפוריו של אחד מאמני הסיפור הקצר המשובחים ביותר - וגם, יש להודות, המוחמצים ביותר - בשנים האחרונות. הזדמנות מחודשת להתוודע אל סיפוריו של סופר שמסיבות שונות - לאו דווקא ספרותיות - נעלם מתודעתם של רבים מן הקוראים.
...
|
9.
|
|
אנה והציידים הוא סיפורה של נערה בת 13, בת למשפחת מהגרים, המסתתרת במרתף בתל אביב מפני המבקשים לגרש אותה מן הארץ. במקום המסתור שלה, אנה מאזינה לרדיו וקוראת עיתונים שמגניב לה טוני, אף הוא יליד הארץ ומועמד לגירוש, נער אמיץ שמהתל בציידים. כבדרך אגב מעלה אנה הרגישה והפקחית שאלות נוקבות המתייחסות להתנהגותו כבני אדם, כחברה וכמדינה.
"הם היו ממש נחמדים שהרשו לנו להיפרד מאבא בשדה התעופה לפי שהעלו אותו למטוס. ´אם אתם רוצים להישאר ביחד,´ אמר אחד משני הציידים שליוו אותו, ´מצדנו זה בסדר.´ הוא קרץ לחבר שלו והמשיך: ´בבקשה, הצטרפו אליו ותחזרו הביתה. הכרטיס על חשבוננו,´ הוא אמר הביתה, ולא ניסה אפילו להסתיר את החיוך. אחר כך הוא הציע לי פתאום בקבוק מים, אבל אמרתי לא, בלי טובות. מה זאת אומרת תחזרו הביתה?! בשביל לחזור הביתה אני לא צריכה מטוס. מקסימום אוטובוס. הבית שלי זה כאן, בתל אביב, העיר שבה נולדתי. ב´איכילוב´, אם אתם רוצים לדעת בדיוק."
מתוך הספר
הספר מיועד לכל קוראת וקורא מגיל 12 ועד 120 המבקשים לחיות כאזרחים בחברה צודקת ואנושית יותר....
|
10.
|
|
גיבורי הרומן "דרומית לאנטארקטיקה" הם נשים וגברים ישראלים השומרים על קיומה של המדינה הרחק מגבולותיה. תוך כדי שיטוטם המתמיד בזהויות שאולות הם חוזרים ונפגשים ונפרדים במקומות עלומים באזורי צל.
במרכזו של רומן הריגול הייחודי הזה - סיפור אהבתם של רון 'האיטלקי' ונורה 'הצרפתייה', אהבה הניתנת למימוש רק "דרומית לאנטארקטיקה".
***
"זה לא סוד גדול שפעם, בחיים אחרים שבחר, היה ראובן מירן חבר בהתאגדות חשאית ועלומה [...] זה גם לא סוד גדול שאי אפשר לכתוב על הדברים הללו במפורש [...] אבל צנזורה אינה תמיד נציגה של רשע מוחלט, להיפך: לפעמים היא מסייעת ביצירת ספרות משובחת, כי כאשר לא ניתן לדבר על הדברים כהווייתם, הסופר שמכיר אותם נאלץ לקלף את הדברים מעטיפות הריאליה והטריוויה ולהגיע למחוזות מופשטים של המחשבה, שם מחכים לו הנושאים הגדולים שנמצאים בגרעין החוויה: שאלות של זהות, של נאמנות ושל בגידה. [...] כשמפשיטים אירוע שמספק עלילה לספר ריגול 'ריאליסטי' מן הריאליה שלו, וכשעושים את זה בכישרון, בחסכנות ובתבונה כמו מירן, אפשר להתחיל לשחק בגבהים שאליהם אי אפשר למשוך את 'המציאות כהווייתה'." / אריאנה מלמד, ynet
"גיבוריו של ראובן מירן הם מצד אחד השליחים הסמויים האולטימטיביים של מדינת הלאום, ומהצד השני נציגים של ישות נוודית עוינת ומסוכנת מאין כמוה לאותה חברה [...]. את מקום השכנים, הקולגות למשרד וכו' תופסים כאן "האחים" שלהם מוקדש הספר. אלה "אחים" שחוזרים ונפגשים ונפרדים במקומות עלומים באזורי צל." / יגאל שוורץ, "הארץ"
"ראובן מירן הוא הדבר הקרוב ביותר בעברית לכתיבה של ג'ון לה קארה..." / גד שמרון, ynet
ראובן מירן הוא סופר, מתרגם ומו"ל, בוגר ומוסמך בפילוסופיה מאוניברסיטת הסורבון בפריז. ספריו הקודמים בנהר ספרים: 'זיכרונות מעונה מתה' (2006), 'אנה והציידים' (2009), 'אני לא הכרתי את אנרי קוריאל' (2016). הרומן מלווה באחרית דבר מקיפה מאת יגאל שוורץ....
|
13.
|
|
קובץ סיפורים קצרצרים זורמים וקליטים, לעתים משעשעים, לפעמים עצובים, סיפורים שקריאתם שוטפת ובה בעת הם מגרים את המחשבה, את הדמיון והרגש.
סיפורי הקובץ הם אבני פסיפס המרכיבות את עולמו של המחבר בתקופה מסוימת בחייו, וכמו בחיים ש"מחוץ" לספרות, גם כאן הכול קורה על פי הגיון הנסתר מן העין.
את הספר ערך ד"ר שחר ברם, מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, אשר צירף סיפורים חדשים לאלה שראו אור בעבר ויצר מהם מסע לתוך נפשו של המחבר.
יורם ברונובסקי, "הארץ", אוגוסט 1996:
"הכתיבה הזאת מבקשת את סוד הצמצום והיא לא-מאוד-רוֹוחת בספרות העברית, ועיקרה לא הפואנטה אלא באווירה הכובשת את הקורא... מירן מתקשר אל ז'אנר שהפליאו ליצור בו גדולים כמו בודלר וקפקא, ובהחלט אינו מבייש את המסורת המפוארת."
ראובן מירן (1944) הוא סופר, מתרגם, מבקר ספרים, מוציא לאור, תסריטאי ומנחה סדנאות ליצירה ספרותית. בין השנים 1970-1995 שימש בתפקידים שונים בשירות משרד החוץ. את השכלתו האקדמית רכש במחלקות לפילוסופיה של הסורבון, אוניברסיטת פריס-ננטר ואוניברסיטת חיפה.
מספריו: שלוש סיגריות במאפרה (ידיעות אחרונות 2001), זכרונות מעונה מתה (ידיעות אחרונות 1996), מרק צבים לארוחת בוקר (כתר 1995), דרומית לאנטארקטיקה (כתר 1990), התוכי שתק פעמיים (זמורה ביתן 1987), לילה על העיר (תרמיל 1986) שלדגים (הקיבוץ המאוחד 2006) ועוד.
...
|
14.
|
|
זהו סיפורם של גבר ואישה ישראליים הנקלעים לדרך ללא מוצא. העלילה מתרחשת בבית בודד בעמק יזרעאל, שם יושבת האישה וממתינה לבעלה. במקביל, עוסקת העלילה בהבעל ובתיאור נסיעותיו התכופות לחוץ לארץ ובפעילותו הרבה שם בככתב שבועון בינלאומי גדול....
|
15.
|
|
סיפורי שלדגים מתבוננים במחוות הזעירות, הסמויות מעין, המקשרות בין אנשים זרים, שונים זה מזה ואפילו מרוחקים ומנוכּרים.הדיאלוג המצומצם המתקיים בין האנשים מסיר, ולו לרגע, את המחיצות המפרידות ביניהם. הרגש החי, המפעם ברובד הסמוי של הקיום האנושי, מחלחל בסיפורים וחושף את שורשיו האמיתיים.ראובן מירן מתרכז בסיפוריו דווקא בשונה, בזר, בנידח ובדחוי. הוא מאיר אותם כיפים ואפילו כנשגבים, עד כדי כך שבעצם קיומם טמונה גם הבטחה מוסרית. רגעי החסד והחמלה - קצרים ומצומצמים ככל שיהיו - מאירים ומרחיבים את לב הקורא....
|
16.
|
|
"רוקו מת ואני נסעתי למדגסקאר. רוקו מת. מה יכול להיות גרוע יותר?החיים נמשכים, אני חושב. לא האמנתי שהחיים ימשכו לאחר מותו של רוקו-ראובן הירש, כפי שכתוב בתעודת הזהות שלו, הנמצאת עתה בארנקי. לא האמנתי, אבל החיים נמשכו. הייתי חברו הקרוב ביותר. לאחר שנהרג מסרו לי את תעודת המוות. היא מקופלת עתה בכיסי, בתוך תעודת הזהות הכחולה שלו. התצלום שבתעודה הוא היחיד שנותר לי ממנו. הוא נראה בו קצת מבוהל, אבל בעיניים יש מין בטחון מוזר. פניו רזים ושיערו דליל. תצלומים אחרים לא נתן לי כי לא היו לו. התמונה הזאת, שהוגדלה, תלויה עכשיו מעל חיילים הלוגמים בירה קרה באחד מבסיסי הצבא."
"זה ממש מופלא, ששלושה גורלות קיימים ואחד שלא נוצר מעולם נפגשים בלילה אחד. ואתה אמרת פעם שהכל מקרי.
המקריות שלך מצחיקה אותי כמו המדרגות הנעות של העיר הזאת. הכל נקבע כבר. זה דומה למרכזיית-טלפונים. עליך לחייג את המספר הנכון כדי לקבל קשר.
אין כאן כל עניין של מקריות. של מספרים אחרים.
אני סבור ששומר-הבנק הקשיש חושב בדיוק כך. הוא מהנהן בראשו. הוא עייף. הוא יודע שאין טעם להיאבק. האקדח שהוא חוגר מתנדנד ברפיון הלוך-ושוב, כמו אלתו של השוטר שממול. עוד מעט יבוא השוטר לעזרתו. אתה יודע. טביעות-אצבעות, תצלומים, מדידות. אחר-כך החקירות, מסירת העדויות, הבעות-התנחומים לאלמנה. אין מנוס מכל אלה."
אלה שני קטעים מתוך שני סיפורים שבספר זה. ראובן מירן פירסם מסיפוריו החל מראשית שנות השישים ב'משא', ב'קשת', ב'סימן קריאה' וב'מאזניים'. ספרו הראשון: 'הגבעות המערביות' (1970)....
|
19.
|
|
דומה שאין עוד עיר על פני כדור הארץ שסופרים ומשוררים, אמנים והוגי דעות כה רבים – מכל התרבויות ובכל הזמנים – כתבו על אודותיה כה רבות כמו פריז. עם כל הכבוד השמור לערים מופלאות ברחבי תבל, אין עוד אחת שרבים כל כך נמשכו ונמשכים אליה בעבותות של קסם, וחשים דחף לכתוב עליה. כי פריז היא סיפור אהבה, וכמו בכל סיפור אהבה, היא מקרינה על אוהביה משיכה עצומה ומזרימה לעורקי הדמיון אינסוף לחשים מפתים. במשך כשנתיים אספתי מדבריהם של מאות סופרים, משוררים, אמנים ופילוסופים בני כל הזמנים והלאומים שפריז עוררה בהם תחושות מרטיטות לב והִשרתה עליהם מחשבות ורגשות שהניעו רבות מיצירותיהם. כולם יחד, וכל אחת ואחד מהם בנפרד, יוצרים עומק ספרותי המאפשר להכיר טוב יותר את העיר הזאת ולהמשיך לעשותה מקור השראה ומשיכה. לקטעים שבחרתי, ורבים מהם אף תרגמתי מצרפתית, הוספתי מבחר צילומים שצילמתי המביעים את התרשמותי האישית מאווירתה המיוחדת....
|
20.
|
|
"כגחליליות המאירות את חשכת הלילה בקיץ, כך הבליחו מדי פעם בחיי דמויות שהמפגש עמן שפך אור על חשכת הימים. בלי שום תכנון מוקדם או מחשבה תחילה, הן ניקרו בדרכי בתקופות שונות על ציר חיי, במקומות שונים בעולם, בנסיבות שונות. אבל תמיד, תמיד מצאתי את עצמי נמשך אליהן, מנסה לפענח את סוד קסמן, את פשר הִקסמותי מהן. רציתי להבין מה מקשר ביניהן, למה ה'היכרות' עמן הציתה בי זיק רדום ויצרה בי תחושה של קִרבה ומדוע בחרתי לכתוב דווקא עליהן.
"אולי כיוון שלכל הדמויות האלה מכנה משותף אחד – ההליכה עד קצה המחשבה והאמונה. לואיז מישֶל, אנרי קוריאל, בנז'מן פֶרֶה, ז'ורז' ברסאנס, פֶּרסי בּיש שֶלי, פול גוגן, ז'אק ברל, ג'ק קוֹפּ, יאן ראבּי, נלסון מנדלה, חיים הנגבי – דומה שכל האנשים האלה – לפחות בראייתי הלא-מושלמת – הרחיקו עד קצה גבול מחשבתם ואמונתם בערכי הצדק, החירות, השוויון והאחווה וחיו את חייהם עד קצה גבול היכולת, תוך שהם משלמים מחיר יקר כדי לשמור על חירות המחשבה – מי בחייו האישיים, החברתיים או הכלכליים, מי בחירותו שלו ומי בחייו. הם היו נאמנים לרעיונות הכלל-אנושיים שהניעו אותם ובכך העניקו את המשמעות הגדולה ביותר שאדם יכול להעניק לחייו – לחיות אותם עד הסוף.
האם זוהי אכן התשובה? סיפורי המסות האלה שנולדו במסעות במקומות שונים בעולם, הם, במידה לא מבוטלת, ניסיון לברר גם את הנקודה הזאת."
ראובן מירן הוא סופר, מתרגם ומו"ל, בוגר ומוסמך בפילוסופיה מאוניברסיטת הסורבון בפריז.
ספריו הקודמים ב'נהר ספרים': זיכרונות מעונה מתה (2006), אנה והציידים (2009)....
|
23.
|
|
"ונציה, סיפור אהבה" הוא שיטוט ספרותי מרתק במקום שאין שני לו, שרבים נהרו ונוהרים אליו לאורך הדורות. הספר מאגד בתוכו מדבריהם ורחשי לבּם של כמאתיים סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, אמנים והוגי דעות בכל הזמנים, שראו בוונציה תופעה ייחודית שאין לה אח ורע.
לכל אוהבי ונציה, וגם לאלה שעדיין לא ביקרו בה, הקריאה בספר מזמנת ממד עמוק ומגוּון ומוסיפה זוויות מפתיעות לעיר המקסימה וה"אין-שנייה-לה" הזאת, שהטבע מאיים להטביע.
הספר מלווה בצילומים שצילם יוצר הספר, ואפשר לקרוא אותו לפי הסדר שבוחרים: מההתחלה, מהסוף, מהאמצע או מעמוד אקראי.
"ונציה, סיפור אהבה" הוא ספר ייחודי – בזכות עשרות רבות של ציטוטים שנבחרו על ידי יוצר הספר ותורגמו משפות שונות במיוחד לספר זה.
ספר נוסף בסדרה הוא: "פריז, סיפור אהבה" – עיר האורות בעיני סופרים ומשוררים בכל הדורות, נהר ספרים 2014....
|
25.
|
|
"דרומית לאנטארקטיקה לא היה חם במיוחד, ואיש מאתנו לא קיבל מכת שמש או משהו כזה, אבל גם לא היה קר כמו שחששנו. בעצם לא היה דרומית לאנטארקטיקה שום דבר מיוחד, ולא מצאנו שם כלום חוץ מעצמנו."
נקודת הסיום במסלולים המשתלבים-נפרדים של גיבורי הספר: "האיטלקי" וה"צרפתייה". במקום זה, שהוא, בדומה למקומות אחרים בסיפור, גם מרחב ריאלי וגם מרחב המסמל מצב קיומי מסוים, עוברים הגיבורים שלב נוסף, אחרון, במסע נפשי נפתל. המסע, שעיקרו שינוי מתמיד של זהויות, מגיע כאן למיצויו - להזדככות ולהתפשטות הגשמיות.
דרומית לאנטארקטיקה - ספרו השישי של ראובן מירן כתוב בלשון דיווחית-עניינית ועם זאת מנומרת איי פיוט - מזיגה סגנונית המתאימה להפליא לעולמם המציאותי והתודעתי של הסופר וגיבוריו. ...
|
26.
|
|
הספר הזה הוא פרי עבודת איסוף, עריכה ותרגום שנמשכה כשלוש שנים. כ־220 סופרים, משוררים ואמנים מכל התחומים ובני כל האומות חברו יחדיו כדי לבטא את התחושות, הרגשות והמחשבות שעוררה בהם עיר הנצח. איש מהם לא נשאר אדיש לפני, במהלך או אחרי המיפגש עם העיר האחת והיחידה הזאת, רומא. בין הבולטים שבהם — שאת חלקם פגשתם ב"פריז, סיפור אהבה" ו"ונציה, סיפור אהבה" — תוכלו למצוא כאן את פייר־פאולו פאזוליני/איטאלוֹ קַלווינוֹ/קרלו אֶמיליו גאדא/אלברטו מוראביה/אוסקר ויילד/לואיג'י פירנדֶלו/אֶרי דה לוּקה/דנטה אליגיירי/הנרי ג'יימס/מרק טוויין/אנדרה סוארס/אִינדרוֹ מוֹנטָנֶלי/טיטוס ליוויוס/ג'וזפה גריבאלדי/זיגמונד פרויד/ג'ורג' אֶליוט/יוסיף ברודסקי/הומרוס/גתה/פֶּטרַרקָה/ג'וזפה אוּנגֶרֶטי/ארנסט המינגוויי/הנס כריסטיאן אנדרסן/שקספיר/ז'וזף מֶרי/זאב ז'בוטינסקי/מרטין לותר/מיכאיל אוֹסוֹרגין/אֶאוּגֶ'ניו קָמילי/ג'ובאני פַָּפּיני/ז'ורז' בִּיזֶה/גיום אפולינר/ארנסט רֶנאן/ז'אן־אוגוסט־דומיניק אֶנְגְרה/סַלווטורֶה קוּאַזימוֹדוֹ/ז'אן קוקטו/גַבּריאֶלֶה ד'אנוּנציוֹ/גוסטב פלובּר/רוברט בראונינג/אפּוֹלוֹן גְריגוֹרייב/פיודור דוסטוייבסקי/אדגר אלן פו/ג'אקומו לאופרדי/הנרי וודסוורת' לונגפֶלו/רלף וולדו אֶמֶרסון/אלפונס דה לָה מרטין/סטנדאל/ויליאם ווֹרדסווֹרת'/סמיואל רוג'רס/פרידריך שילֶר/מוריס מטרלינק/רפאל אַלבֶּרטי/ג'ורג' אוגוסטוס סאלָה/ישראל זַנגוויל/פֶּרסי בִּיש שֶלי/לורד ביירון/שארל דה בְּרוֹס/ג'וזפה פַּאדלארוֹ/הֶקטוֹר בֶּרליוֹז/מטילדה סֵראוֹ/אמיל זולה/איפּוליט טֶן/צ'סלב מילוש/אדגר קִינֶה/שאטוֹבּריאַן/פרנסואה מוריאק/פול קלוֹדל/קוּרציוֹ מַלַאפּארטֶה/בַּלתוּס )בַּלתָזָאר קְלוֹסוֹבסקי(/אמדאו מודיליאני/דאריוֹ פוֹ/אלזה מוֹרנטֶה/מיקָה ואלטָרי/ז'ורז סאנד/ז'וליאן גְראק/לואיס ברומפילד/פרנסיס סקוט פיצג'רלד/ג'אקומו קזנובה/מישל דה מונטן/נתניאל הוֹת'וֹרן/פדריקו פליני/אנדי וורהול/גילברט קית' צֶ'סטֶרטון/ג'יימס ג'ויס/סומרסט מוהם/האחים גונקור/אנדרה ז'יד/מאדאם דה סטאל/לואי וֶיוֹ/מתיאס אֶנאר/פרידריך ניטשה/מונטסקייה/גאיוס סַלוּסטיוס קְריספּוּס/חוסה לואיס סמפדרו/אכּסל מונתה/פרנץ ליסט/יורם ברונובסקי/ז'וֹאַקֵן דוּ בֶּלֶה/תומאס הארדי/הרמן מלוויל/אליזבת בראונינג/צ'רלס דיקנס/הוראס ווֹלפוֹל/היינריך היינֶה/סמיואל ג'ונסון/מרקוס טוליוס קיקרו/איניאציו סילונֶה/גאורג זימל/לודוויג פוֹייאֶרבּך/ז'אן־בטיסט לַבָּה/איוס ולריוס קַאוּטוּלוּס/אוגוסט סטרינדברג/ריינר מריה רילקה ורבים־רבים אחרים....
|
27.
|
|
ראיונות עיתונאיים עם המהפכנית האנרכיסטית הצרפתייה לואיז מישל בת המאה ה-19, האנרכיסטית הפמיניסטית האמריקנית היהודייה אמה גולדמן בת המאה ה-20 והמשפטנית ולוחמת זכויות האדם האיראנית, כלת פרס נובל לשלום שירין עבאדי.
בראיונות אלה מביעות שלוש הנשים את "האני מאמינה" שלהן באופן נגיש ופתוח ומקנות לקוראות ולקוראים מושג ותחושה על מאבקן למען שחרור האדם – נשים וגברים כאחד....
|
29.
|
|
קובץ סיפורים קצרים של ראובן מירן שנכתבו במהלך כעשרים השנים האחרונות בארץ ובמקומות שונים בעולם וטרם ראו אור....
|
30.
|
|
מבחר זה ובו עשרים ואחד שירים קוּבץ, תורגם, נערך ורואה אור כמחווה במלאת 20 שנה למותו של המשורר והמדינאי לאופולד סדר סנגור, אחד משלושת אבותיה של תנועת הנגריטוד, השחוֹרוּת. השְחוֹרוּת היא בראש ובראשונה התנגדות לניסיון למחוק את תרבותו של הנכבש ובכך לאַיֵין אותו כאדם שווה זכויות, לבטל ולמחוק את ערכו האנושי, ההיסטורי והתרבותי המקורי.
שלושת מכונניו השחורים של המושג נגריטוד הם: אֵמֵה סזר, בן האי מרטיניק; לֵאון-גוֹנטראן דָמאס' בן גווִיָאנה הצרפתית ולאופולד סדר סנגור, הסנגלי-אפריקני. כעשרים שנה לאחר הולדת השחורוּת חברו אל שלושת אבותיה-מולידיה אנשי רוח, סופרים ומשוררים שגיוונו והעשירו אותה, והיא נעשתה תנועה תרבותית-פוליטית משפיעה....
|
|