• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אנה והציידים

אנה והציידים

מאת ראובן מירן

הביקורת של חובב ספרות

תמונה של חובב ספרות
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אנה והציידים

אנה והציידים

מאת ראובן מירן

הביקורת של חובב ספרות

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של חובב ספרות
הוצאה לאור:נהר
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/2
ביקורות על אנה והציידים
הבאה
שוט של אספרסו קצר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 16 שנים

“מניפולטיבי ופופוליסטי בטירוף אבל חוץ מזה חשוב ומעורר מחשבה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

לפני מספר ימים שודר בטלוויזיה סרט על יחידת משטרה מיוחדת שפועלת באזור דרום ת"א ובמיוחד באזור התחנה המרכזית, אזור שמועד לפורענות משום שרובו מאוכלס בידי מהגרים זרים, והדבר הזכיר לי ספר שקראתי לפני מספר שבועות שקשור לנושא ושמו "אנה והציידים".

מדובר בסיפור קצר ואקטואלי שלא רחוק מהמציאות על משפחה של מהגרים זרים, זוג הורים וביתם בת ה-13 שנרדפים ע"י שלטונות החוק. הדמויות אמינות להפליא ובכלל נדמה שהגעת לתחנה המרכזית הישנה בת"א ומישהו מספר לך את סיפור חייו. תחנה מרכזית! איפה הימים שהיינו הולכים לשם לקנות שם, נעליים, חולצות, תמונות ומה לא, היום כלב מפחד להתקרב לשם, מאוד מצער.

לא הרבה ספרים טרדו את מנוחתי, כמו זה שקראתי, משום שהוא עורר אצלי מחשבות על אותם שנים אפלות... וגם משום שהוא מעורר מחלוקת. אני לא בעד לקבל כל מהגר בזרועות פתוחות ויש מספיק סיבות טובות למה לא, אבל אני חושב שאם הם כבר הגיעו לפה צריך להתייחס אליהם בכבוד אנושי ולבדוק כל מקרה לגופו של עניין, ואם נולדו להם פה ילדים אז גם צריך להתייחס אליהם כישראלים בלית ברירה.

הספר מעלה שאלות לא פשוטות שכל חברה (ואולי אנחנו במיוחד) צריכה להתמודד איתם ומירון ראוי בהחלט לציון על שלקח נושא לא פשוט בכלל וטיפל בו בצורה פתוחה, שוויונית וללא דעות קדומות, למרות שיש בו לא מעט מניפולציה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ערן ב.
ערן ב.
תמונה של רוזי
רוזי
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של חני
חני
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
10קוראים|גיל ממוצע56|80%נשים

על המבקר

תמונה של חובב ספרות

חובב ספרות

ותיק
חבר מזה 16 שנים
118 ביקורות•10 נבחרות•1,386 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של חובב ספרות
חובב ספרות
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות118
ביקורות נבחרות10
לייקים שקיבל1,386
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת68ספרות מקורית20מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

23 תגובות
ח
חובב ספרות•לפני 12 שנים

תודה חני, אני בהחלט אציץ.

עולם - קראתי את הכתבה על מה שקורה במלילה, פשוט מזעזע ומזכיר את המצב אצלנו בגבול עם מצרים. למזלנו אם כחלק ממדיניות אנחנו לא מגיעים למצב של הרוגים כך שמצבנו טוב לעומת מה שקורה שם ולכן מגיע בהחלט גם מילה טובה לממשלה על הטיפול במהגרים על אף הביקורת שעולה מן הספר.
חני
חני •לפני 12 שנים

"חובב" לפני כשבוע היה כאן בסימניה דיון ענק על אותו נושא. על ספר שנקרא

"קצף על פני המים" הביקורת נכתבה על ידי דן סתיו אתה מוזמן להציץ. שאלות לא פשוטות בכלל וגם התשובות לא ממש חד משמעיות בעניין.
נעמה 38
נעמה 38•לפני 12 שנים

שונרא , אף אחד לא טוען שאין שמאלנים שהם חלאות.

מי שמתנסח כך על אונס הוא חלאה. "מזל" שאדם ברוך מת ולא זכה לראות מה הולך פה. הוא דיבר על הערך המוסרי של להיות בן אדם ויהודי כשאתה מתייחס לזר ולגר אם הוא סודני , ערבי וכו' . חוסר אנושיות היא לא הצדקה לאיבוד האנושיות והחמלה שלנו כתגובה הולמת.
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 12 שנים

את כל העוולות המיוחסות למדינת ישראל ע״י עוכריה,

גם מבית, הכנסתם לדיון הזה. אבל העוולה היחידה שאני ראיתי, נמצאת בספר. והעוולה היא הדמוניזציה של ישראל בהקשר של מדיניותה בנושא מהגרים לא חוקיים. ואם אף אחד מההומינסטים הגדולים לא מסוגל להודות שהילדה בספר היא לא אנה פרנק של ימינו, ושביבי הוא לא היטלר, וששוטרי ההגירה אינם קלגסים נאצים ושהילדה נשלחה לארצה ולא למשרפות, ואם אינכם מוצאים לנכון להוקיע ולשלול ולגנות ולדחות בשאט נפש את הספר הנלוז והנקלה הזה, אזי מה שכתב אדם ברוך על שיבוש המערכות של השמאל הוא נכון. אדם ברוך כתב זאת לפני עשר שנים, ב-2004. נקפוץ תשע שנים קדימה, ל-2013. אזהרה: קטע זה קשה לקריאה. בשנת 2013 התרחש אונס בדרום תל אביב. אונס הוא תמיד מעשה מפלצתי, וכשהגיל של הקורבן הוא קיצוני, המפלצתיות גדלה. הנאנסת הייתה קשישה בת 80 והאונס התרחש בחצר ביתה במשך מספר שעות, ע״י מסתנן מאפריקה. בנה או נכדה שהגיעו למקום הצליחו לעצור את הזוועה. קשישה יהודיה, בת 80, נאנסה בביתה, 3-4 שעות, מסתנן מאפריקה. לא אעשה הכללות. לא כל המסתננים הם אנסים. כמובן שהרוחות בדרום תל אביב סערו. בעצם לא הרוחות סערו, זו לא שאלה של מזג אוויר. התושבים סערו. זו זכותם. זו אפילו חובתם. התקשורת דיווחה על כך, אבל בזהירות ובאחריות. איכשהו, הזהירות והאחריות של התקשורת בדרך כלל מופנות לא לצד של הקורבן. בתגובה לאונס, היה כותב שמאלן שכתב את הדבר הזה. ##### זהירות! זה איום ונורא. אני מתנצלת מראש על הזוהמה והתועבה ##### ״אם חופרים עמוק בכ** של זקנות בנות 80, אפשר לגרד שם כמה מנדטים לימין הקיצוני.״ אני באמת בושה ונכלמת שהייתי צריכה לצטט את הטינופת הזו. אם נחזור לאדם ברוך, אז השמאלן דלעיל הוא ההתגלמות של ״סטייה, מחלה, שיבוש מערכות, פעולה של הרוע״.
עולם
עולם •לפני 12 שנים

אז ככה.

גלית - לשאלתך, כן, יהודים וערבים יכולים להתחתן בארץ וישנם זוגות כאלה. מובן שזה מאד לא פשוט, כי יהודים וערבים נמצאים במלחמה על הארץ הזו כבר 100 שנים, אבל אין חוק נגד זה ויש זוגות כאלו. סוריקטה - מקווה שנהניתם בטיול. במשל שלך ברור מלכתחילה שפעמיו של המטפס לקומה ה100. במשל שכתבתי, ההנחה שהילד הדוחף את חברו יהפוך לרוצח המונים היא בלתי-סבירה באופן קיצוני. אולי זה משקף את התרשמויותנו מן הסיכוי שישראל תהפוך להיות גרמניה באותן שנים חשוכות. השואה הייתה פשע היסטורי במימדים עצומים. כשמשווים כל עוולה לשואה מבצעים (לעתים שלא מדעת ולא בכוונה) זילות שלה. וגלית - בעניין היכולת של ערבים לגור בישובים יהודיים, אני מניח שזה לא פשוט, אבל עבור יהודי לגור בישוב ערבי זה מן הסתם קשה הרבה יותר: אם אני או את ננסה לגור בליבה של אום אל פאחם, למשל, אני צופה לנו תוחלת חיים קצרה מאד. נעמה - נכון, האחריות של כל אדם היא לנהוג כמו בן-אדם. אני מצטרף לגמרי לאמירה של אדם ברוך שציטטת ובה במידה צריכים אנשים אינטליגנטים מהשמאל לכבד את דיעותיהם של אנשי ימין החושבים אחרת מהם. ועוד - יש לנו מדינה אחת ויחידה. אם נסייע לאויבינו לבצע דה-לגיטימיציה שלה, אנחנו מסכנים אותה. (כמובן שאין זה אומר שאסור לבקר את המדינה. אבל להשוות את ישראל של היום לגרמניה של שנים חשוכות זה עיוות גמור.)
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 12 שנים
אין טעם.
הנחשפת
הנחשפת•לפני 12 שנים

לאלמנות אנחנו דווקא מתייחסים בסדר גמור :-)

נעמה 38
נעמה 38•לפני 12 שנים

השאלה המרכזית לדעתי היא, איך אנחנו כיהודים מתייחסים לזר ,לגר, לאלמנה לעני ולכל אוכלוסיה מוחלשת בנו. עזבו אוכלוסיות מוחלשות איך אנחנו מתייחסים אחד לשני ברגע שהדעות הפוליטיות צפות.

הרשו לי להפנות אתכם לאדם ברוך זצ"ל ומה היתה עמדתו בנוגע ליהודים ויחסם לזולת: 16/01/2004 "לאחרונה שמענו גם מאנשים אינטליגנטים שהשמאל הינו סוג של סטייה, מחלה, שיבוש מערכות, פעולה של הרוע. ושהוא ניגודו הגמור של ה"יהודי". וחובה להוקיע מחשבה מזעזעת זו. ההלכה היהודית, היא כשלעצמה, מאפשרת לך באותה מידה להיות איש ימין או איש שמאל. אין בהלכה היהודית הנחיה לימין או לשמאל הפוליטיים. יש בה הנחיה לאדם הפוליטי להיות אדם." בעצם אולי אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך אנחנו מתנהגים בתור בני אדם.
סוריקטה
סוריקטה•לפני 12 שנים

חזרתי מטיול נטול קליטה, אז התגובה קצת מאוחרת, ובכל זאת.

עולם, אני אנסה לענות לך במשל משלי. נניח שמישהו מתחיל במשימה האמביציוזית של טיפוס ברגל במעלה מגדל של 100 קומות. אם כבר בקומה הראשונה הוא יתחיל לדבר על מה יעשה אחרי שיגיע לקומה המאה, הרי שבדרך כלל זה יעורר גיחוך. אני גם מניחה שכולנו ניקח אותו מאד ברצינות כשהוא ידבר על זה כשיימצא בקומה התשעים ותשע. והשאלה היא מאיזו קומה נתחיל להאמין לו. וברור שאין כאן תשובה אחת. כל אחד מאיתנו ישתמש בקני המידה שלו וינהג לפיהם, ולכן גם יבטל את הדיבורים עד למקום שבו הוא מתחיל להשתכנע ויהיה רציני ביחסו אל אלה שיבואו אחר כך. אני, ואולי זה מפאת חוסר רגישות, אולי מפאת רגישות יתר, אני באמת לא יודעת, פחות נרתעת מההשוואות הללו ומנסה להבין את מה שעומד ביסודן, כלומר, ההיבט הערכי שהן מציגות. בדיוק כמו שאם נניח מקללים אותי, אני לא מתייחסת לקללה עצמה, היא פחות מטרידה אותי, אלא בעיקר מנסה להבין למה קיללו. כשם שבקללה יש איזה טריגר שבא לבטא כעס, כך, שוב, רק בעיני, בהשוואה יש איזה טריגר שבא להגיד משהו, נניח, שמשהו נתפס בעיני מישהו כחמור מאד, כהרסני, כמוביל לפשיטת רגל מוסרית וכו וכו. אני לא יודעת אם בעניין המדובר, לו הייתי אני מעלה אותו, הייתי משתמשת בהשוואה הזאת, אבל זה לא רלוונטי. רק שאם אצל מישהו אחר עולה ההקשר הזה, הוא לא מעורר בי התנגדות. הוא בעיקר מבהיר לי את החומרה שבה הוא רואה את המעשים הללו. (אגב, לעניין הספציפי התייחסתי בתגובה לביקורת על "קצף על פני המים" שכתב דן סתיו לא מזמן). וגלית, מאד מסכימה עם התגובה האחרונה שלך, אבל עם האמירה שאסור להשוות שום דבר לשואה אני לא מסכימה, לא כי זה לא מפריע לי אלא מפני שאני חושבת שיש בזה טעות. חלק לא מבוטל מהתפיסות שלנו נשען על מעשים שנעשו בעבר, ודאי בהקשרים רחבים, לאומיים ומוסריים. הרי עצם הצדקת הנוכחות שלנו כאן, ודאי בעיני, שאינני אדם בעל אמונה דתית, נשענת על האנטישמיות ועל השואה. בשבילי היא לעולם רלוונטית, אבל אני לא יכולה, גם אם הייתי רוצה, להתייחס אליה רק בהקשר הקונקרטי הזה. בעיני הלקח הוא לא רק בהקשר של זכות הקיום של העם היהודי אלא גם בהיבטים אחרים ולהיפך, הייתי שמחה, או מרגישה בטוחה יותר, אם ההתייחסות אליה היתה בהקשרים רבים יותר ועל ידי אנשים רבים יותר, מנהיגים, אם אפשר לבחור, יהודים ולא יהודים, ציונים ולא ציונים, אפילו סתם ספרדים נניח, אם מתייחסים לדוגמא שעולם הביא. והבטחון היה נובע מעצם ההבנה שאותם אנשים הפנימו שפגיעה בכבוד האדם, ודאי מהותית, יכולה להוביל אנשים, את כל האנשים, אל הגיהנום.
גלית
גלית•לפני 12 שנים

שונרא ועולם

אני חוזרת לעניין האפרטהייד- עולם אתה רוצה לומר לי ברצינות שיהודי וערביה יכולים להתחתן בארץ? אולי אין חוק שאוסר זאת מפורשות אבל בת'כלס בילתי אפשרי לבצע זאת, באמת ערבים יכולים לגור בכל מקום? אפילו קיבוצים הכי שמאלניים לא יכולים להתהדר בכך. אז לא ,אני לא חושבת שיש פה אפרטהייד אבל אני בהחלט חושבת שאנחנו בקצהו של מדרון חלקלק,נכון שיש מבקשי עבודה שנכנסו לכאן באופן לא חוקי ובזה רשויות החוק צריכות לטפל ,אבל אי אפשר לגרש ילדים שנולדו פה שזה כל מה שהם מכירים רק בגלל "החטא " של הוריהם,ולהבדיל מבנו של דיפלומט צרפתי שונרא הם לא באו לתקופה קצובה הם מנסים להשתלב פה בחברה מרכז חייהם פה ואין להם לאן לחזור.להבדיל מרוב התאילנדים לדוגמא שבאו לעבוד ולממן משפחות בתאילנד ולשם יחזרו בסופו של דבר. והיחס שמהגרי עבודה אלו מקבלים מהרשויות הוא לא רק "קשוח" אז לא , אנחנו לא מדינת אפרטהייד ובטח לא עושים שואה לפליטים או ערבים מאד רחוק מזה ונכון שיש צביעות רבה ביחס למדינת ישראל כשכל מדינה אחרת בעולם עושה דברים נוראים בהרבה אבל זה בהחלט לא נימוק להתנהג בצורה גזענית כשהייתם ילדים לא השתמשתם בנימוק "אבל לכולם מרשים"? התשובה השגורה אצלי בבית הייתה "אנחנו לא כולם"!
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 12 שנים

חובב ספרות, גם התגובות שלי היו בעיקרן כלפי הספר.

לא קראתי את הספר. הסתפקתי בתקציר ובסקירה שלך. זה עתה גם קראתי את הביקורת של אבי אבות צדיקי הדור, הלא הוא יוסי שריד (אימם מתה לא מזמן), שכצפוי לא חידשה לי כלום. אם היא הזיזה נים כלשהו אצלי, הוא זז לכיוון מסלולי ההמראה בנתב"ג. בתוך עמי אני יושבת, את אותה תקשורת מוטה אני צורכת, את אותם יפי נפש אני שומעת ואת אותן מניפולציות רגשיות זולות אני רואה. את הספר הזה לא הייתי מגדירה אפילו מניפולציה רגשית בשקל. גם לא בגרוש וחצי. לזילות של אנה פרנק אין מחיר. באשר לביקורת שלך, מעמד הזרים והמהגרים מעולם לא העלה בי "מחשבות על אותם ימים אפלים". גורמי אכיפת החוק הם לא חיילי אס אס, והמהגרים לא נשלחים ברכבות למחנות השמדה ולא למשרפות. הם מוחזרים במטוס למדינתם. ואם מדינתם היא מדינת עולם שלישי, מה אפשר לעשות, זוהי המולדת שלהם. הכלים שקיבלו בסטארט אפ ניישן הקרויה ישראל יכולים לדרבן אותם להפריח את השממה הטכנולוגית והכלכלית במדינתם. הילדים שנולדים להם פה הם לא ישראלים. הם ילידי ישראל. גם ילד שנולד בצרפת לדיפלומט ישראלי הוא יליד צרפת, אך לא צרפתי. אפילו אם הוא הלך לגן צרפתי ופריז היא נוף ילדותו.
עולם
עולם •לפני 12 שנים

לחובב ספרות - ראשית, אני רוצה לומר שהתגובות שלי היו על הספר (ועל תגובות על הספר) ולא על הסקירה שלך.

ואני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת כי "אם הם כבר הגיעו לפה צריך להתייחס אליהם בכבוד אנושי". הבעייה שלי (ושל שונרא ועוד רבים וטובים) היא עם האיפה ואיפה שנוהגים כלפי ישראל ככלל, ובנושא המהגרים הבלתי-חוקיים בפרט. ישראל אינה המדינה היחידה המתמודדת עם בעיית הגירה בלתי חוקית מאפריקה. גם ספרד היא מדינה כזו. לספרד יש מובלעת צפון אפריקנית בשם מלילה המושכת אליה גלי מהגרים מאפריקה אשר עוברים דרכה לאירופה. ספרד הקימה גדר הפרדה אך הדבר לא עזר. רבים מן המהגרים נורו ונהרגו ע"י המשטרה המרוקנית וגם ע"י המשטרה הספרדית, חלק מהם נורו בעודם שוחים אל החוף (זה קרה בשנה שעברה). זה נורא. אם ישראל הייתה עושה משהו דומה לזה, כל העולם ואשתו, וגם כל השמאלנים ונשותיהם היו משווים אותנו לנאצים. האם שמעת מישהו משווה את הספרדים לנאצים? ודאי שלא. היחוד של הנאציזם הוא השמדת העם השיטתית והתעשייתית. השוואה של היחס הקשוח של ישראל כלפי מהגרים בלתי-חוקיים לנאציזם או רמיזה לדמיון בין זה לבין "השנים ההן" היא זילות של השואה, לא פחות, ומניעיה הם לעתים קרובות אנטישמיים (ולפעמים גם אוטו-אנטישמיים). הנה קישורים לכתבות המתארות את האירועים שקרו במלילה. http://www.wsws.org/en/articles/2005/10/migr-o22.html http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2481
ח
חובב ספרות•לפני 12 שנים
ראשית אני שמח שהגבתם, כי אחרי הכול מדובר בספר טעון וטוב שכך. יחד עם זאת היה עדיף ורצוי לקרוא את הספר ורק אחר כך להגיב לגופו של עניין. שנית, לא הייתה לי שום כוונה להשוות בין מה שקרה בשואה לבין מה שקורה עם המהגרים הזרים. ציינתי רק ואת זה ירגיש מי שיקרא את הספר, שהוא מעלה מחשבות על אותם ימים אפלים. בין זה והשוואה עם השואה המרחק מאוד גדול. בשורה התחתונה, אם לא הדגשתי זאת מספיק בביקורת, מירון בא לומר לנו את האמת שלא כולנו תמיד רוצים ואוהבים לשמוע, והיא שהיחס והרגישות לזר לא באים מספיק לידי ביטוי וזה לדעתי אחד המסרים שעולים ממנו.
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 12 שנים

עולם, את התשובה שלך לסוריקטה צריך למסגר

ולתלות בבית של כל שמאלני, ולהתחיל בבית ברח' שוקן פינת הקרן החדשה לישראל. גילה אלמגור, למשל, הציעה להסתיר בביתה ילדי מהגרים לא חוקיים, משל היו ילדים יהודים נרדפים באירופה הנאצית והיא חסידת אומות העולם שתצילם משליחתם למשרפות. כשמשתמשים בתיאור "קיצוני מטורף" זה תמיד לגבי הימין. "פלג ימני קיצוני מטורף", ויש כמה כאלה. אבל הטירוף של הקיצונים מהשמאל הוא הסכנה הקיומית למדינה הזו. מאתמול אני מוצאת את עצמי חושבת... מעניין איזה צבע תהיה לתעודת הזהות כשהמדינה תהפוך למדינת כל אזרחיה. כי כחול לבן כבר לא יהיה הצבע שלי. ושלה.
עולם
עולם •לפני 12 שנים

גלית - לא ברור לי הקשר בין מעשי תג מחיר לבין אפרטהייד.

תג מחיר מבוצע ע"י יחידים המגונים ע"י כמעט כל המגזרים בחברה באופן החריף ביותר, ומבצעי תג מחיר שנתפסים (יש רבים שלא נתפסים, למרבה הצער, כמו שיש גם פורצים, רוצחים ומיידי אבנים רבים שלא נתפסים) מובאים למשפט. אבל מדינת ישראל נותנת את מלוא הזכויות לכל אזרחיה ואפליה על רקע לאומי אסורה בה. בדרום אפריקה לא הייתה לשחורים זכות בחירה, החוקים אסרו על נישואים מעורבים וגם על יחסי מין בין לבנים לשחורים, אסור היה לשחורים להתאגד פוליטית ומקצועית ואסור היה לשחורים לגור בערים. אין שום דבר דומה לזה בישראל וההשוואה לאפרטהייד הינה, לפיכך, חסרת-בסיס.
גלית
גלית•לפני 12 שנים

עולם

קשה להתווכח עם הטיעון האחרון שלך . בעקרון כמובן אתה צודק אי אפשר ואסור להשוות שום דבר לשואה, לקרוא לחיילים יודונאצים זה מגוחך ומכוער, להשתמש בביטוי אשכנאצים זה דוחה. לפני יומיים שמעתי על "פליטת" הפה של קרי בעניין מדינת אפרטהייד , מיד קפצה לה הפטריוטית העצבנית והתחילה למלל "זה שר חוץ זה ,? אידיוט, איזו דמגוגיה זולה ,איך בכלל אפשר להשוות ומה הקשר," ויום למחרת שמעתי על שני ארועי "תג מחיר". אז נכון אנחנו לא ברמה של דרום אפריקה והטיעון שלנו לא עומד על כרעי השפלת הצד השני והשפלה היא בוודאי לא יעד או מדיניות ממשלתית. ועדיין אנחנו עושים מעשים נוראיים,אנחנו ,העם שעבר שואה .העם שהושפל וקופח 2000 שנה. הקיצור ,אני אומרת שגם עם הטיעון של סוריקטה קשה לי להתווכח, כי זה מדרון חלקלק.ואולי אנחנו לא משמידים אריתראים אבל אנחנו גם לא מתיחסים אליהם כבני אדם בימים האחרונים היה פה ויכוח על החייל ההוא שדרך נשק בחברון. למה אף אחד לא שואל למה בכלל חיילים מתעסקים בריסון אוכלוסיה אזרחית ולא המשטרה? למה בכלל יש חיילים בשטחים? זה תפקיד משטרתי פרופר ואוליי אם היו יותר שוטרים שם אז היו תופסים את התגי מחיר ואת המפגעים מהצד השני יותר מהר
עולם
עולם •לפני 12 שנים

סוריקטה - יש לי שאלה אלייך.

את כותבת "נעשים פה גם מעשים לא מוסריים". את צודקת. אבל, אין מדינה בה לא נעשים מעשים לא מוסריים, ובכל זאת, עשרה קבין של השוואות עם שואה ירדו לעולם, תשעה נטלה ישראל ואחד כל העולם כולו (כולל סוריה, איראן, אפגניסטן, צפון קוריאה ושאר החברה הטובים). את לא רואה שזה מעוות?
עולם
עולם •לפני 12 שנים

לסוריקטה - אני ממש לא מסכים עם הגיון דברייך.

הנה משל הלוקח את הגיון דברייך צעד אחד קדימה. מנהל בית-הספר קורא להורה של אחד הילדים. "הבן שלך", כך הוא אומר לו, "מזכיר לי את היטלר". "מה?!" אמר האב. "מה הוא עשה?". "הבן שלך דחף את אחד הילדים. לכאורה זה דבר של מה בכך, אבל דחיפה מעידה על תוקפנות ונטייה לאלימות, שעלולה להתפתח לעבריינות קלה של גניבות ואחר כך לאלימות קשה יותר של שוד, הריגה ורצח. ילד מוכשר כמו שלך עשוי להגיע, אם יבחר בקריירת פשע, לראש הפירמידה של ארגוני הפשע. משם, דרך קשר הון-שלטון-דון, הוא אף עשוי למצוא את דרכו למערכת הפוליטית, לזכות בשלטון, להקים משטר דיקטטורי, לתקוף את המדינות השכנות ולבצע רצח עם. כדי למנוע את כל זה, אני מתריע כבר בשלב מוקדם זה. אמנם הוא טרם ביצע רצח-עם, אבל הוא מבצע מעשים לא מוסריים והם מעוררים ובצדק את הנרטיב המוסרי של חלק מאיתנו, שלשואה יש חלק משמעותי בעיצובו. לכן, אב יקר שלי, מותר לדבר על זה. אפילו צריך". בשורה התחתונה: צריך חוש מידה בהשוואות היסטוריות (ובכלל). השוואה של יחס ישראל למהגרים הבלתי-חוקיים עם השואה היא מעוותת מיסודה ואינה סבירה יותר מאשר השוואת אותו תלמיד שדחף תלמיד אחר (אולי תוך קטטה בה לא היה אשם) עם היטלר. כך לדעתי.
סוריקטה
סוריקטה•לפני 12 שנים

כשמשווים, לא תמיד יש כוונה להגיד שמדובר באותו הדבר.

ההשוואה באה לפעמים רק כדי להדגיש תוקף מוסרי. ואני לא מסכימה איתך, עולם, שתמיד מדובר בדמגוגיה זולה. כי השואה היא רצח עם, אבל בדרך לשם היא היתה גם השפלה, התעלמות מעוולות, טפילת כל מחדלי העולם על קבוצה של אנשים, נידוי ודה-הומניזציה, שלילת זכויות, חוקים שמבדילים בין אדם לאדם על רקע דתו או מוצאו, הסתה, ועוד ועוד. ואנה הזאת היא לא אנה פרנק ואנחנו לא גרמנים ואף אחד פה הוא לא היטלר. יחד עם זאת נעשים פה גם מעשים לא מוסריים והם מעוררים ובצדק את הנרטיב המוסרי של חלק מאיתנו, שלשואה יש חלק משמעותי בעיצובו. מותר לדבר על זה. אפילו צריך.
עולם
עולם •לפני 12 שנים

מסכים לגמרי עם שונרא.

כל השוואה בין היחס של ישראל למהגרים הבלתי-חוקיים לבין הנאציזם היא דמגוגיה שפלה. לצערנו, 2000 שנות גולה צרבו מאפיינים של אוטו-אנטישמיות אצל חלק מן היהודים (ע"ע אוטו ויינינגר, אבל לא חסרות דוגמאות רבות נוספות גם בימים אלו. הספר הזה הוא בהחלט דוגמא לכך). אני משער שלא תופתעו לקרוא שביקורת חיובית על הספר מאת יוסי שריד נתפרסמה ב"הארץ".
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 12 שנים

יצאתי לטיול עם הכלב ולא הפסקתי לחשוב על הספר הזה.

הוא מרתיח אותי. יש ילדה בשם אנה, היא מסתתרת במרתף, יש לה חבר בשם טוני, היא נתפסת ע"י שוטרי ההגירה ונשלחת לארצה ולמשפחתה, ביחד עם טוני, החבר. ושם הם חיים. ויש ילדה נוספת בשם אנה, היא הסתתרה בעליית גג, היה לה חבר בשם פיטר, היא נתפסה ע"י הנאצים ונשלחה למחנה השמדה. ביחד עם פיטר, החבר. ועם המשפחה. ושם הם מתים. הספר הזה מעורר בי חלחלה וגועל. בוז גדול.
נצחיה
נצחיה•לפני 12 שנים

צר לי.

לא כל דבר דומה ל"אותן שנים אפלות שעברו עלינו". גם היום אם יגיעו ישראלים בלי רישיון לקנדה, או לניו זילנד או למדינה אחרת הם יגורשו מהמדינה. היהודים שהתגוררו באירופה בתקופת השואה היו אזרחי המדינות שבהן התגוררו מזה דורות רבים. ולהגיד שהם גורשו זה הכי אנדרסטיימסנט שיש.
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 12 שנים

כתבת שהם נרדפים. אז לא הבנתי, הם נרדפים או ניצודים?

כי אם הם נרדפים, אפשר היה לקרוא לספר "אנה והרודפים". אבל זה לא הסתדר עם הפרופגנדה של הקרן החדשה לישראל. הרי גלוי וידוע ששוטרי משטרת ההגירה לובשים מדי הסוואה, מסתתרים בין השיחים ומכוונים רובים עם עדשות טלסקופיות לעבר מהגרים. ובלי קשר, אני צמחונית ושונאת ציידים.
23 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חובב ספרות

מוזיקה שקולה

מוזיקה שקולה

ויקראם סת

לאהבה אין חוקים, לפעמים מספיק ניצוץ אחד...

אני אוהב מוסיקה קלאסית וזו הסיבה שבגללה בחרתי לקרוא את הספר, אבל מה שתפס אותי יותר בספר הזה מלבד הסיפור על רביעיית כלי הקשת החל בשיחות, החיכוכים ביניהם ועד למוזיקה הנפלאה של היידן, ברהמס, באך ואחרים שהם מבצעים, הוא סיפור האהבה של אחד מנגני הרביעייה שחודש לאחר עשר שנים עם חברתו מימי לימודיהם כשהיא כבר נשואה, אם לילד וטומנת בחובה סוד מעברה . פגישה מקרית ביניהם מעוררת לחיים רגשות רדומים, ומחדשת את הקשר ואת להט האהבה שכבה זה מכבר הימים ומאלצת אותם לקבל החלטות שישפיעו על המשך חייהם.

היה מעניין ומסקרן לקרוא על הנגנים שחוברים לרביעייה קאמרית אבל לפעמים היה גם משעמם ואילולא סיפור האהבה שברקע יכול מאוד להיות שהייתי נוטש אותו מוקדם. בסופו של דבר אני שמח שלא, כי התגמול לא אחר להגיע.

צריך לומר, זה ספר טוב מבחינת הנושאים שהוא עוסק בהם (מוזיקה ואהבה) אולם הוא סובל לעיתים מחוסר עניין והנאה ולכן הדרוג בהתאם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
האחים טאנר

האחים טאנר

רוברט ואלזר

"זאת קריירה רעה מאוד, אבל רק קריירה רעה נותנת אור לעולם."

בשנים האחרונות חווה אצלנו הסופר השווייצרי רוברט ואלזר ( 1878-1956) לעדנה והראיה לכך היא שני קובצי הסיפורים: "איש שלא הבחין בשום דבר" הנהדר(2010) ו"אפר, מחט, עפרון וגפרור" (2013) ועכשו הרומן הראשון "האחים טאנר" משנת 1907 שיצא כעת לראשונה בעברית לצד שני הרומנים הנפלאים האחרים שלו שיצאו עוד בסוף המאה הקודמת.(כתבתי עליהם בעבר) הספר תורגם רק לאחר שני האחרונים שהזכרתי והאמת היא שיש בזה היגיון כי הוא הוא עוסק יותר בקורות חיו ומשפחתו , אבל למה חיכו כל כך הרבה זמן ?

באחים טאנר הספר הראשון שכתב מסופר על ארבעה אחים ואחותם ואת קורותיהם בעולם כאשר כל אחד מהם מנסה למצוא את מקומו החל בסימון הגיבור המספר בן העשרים הצעיר מבניהם שסביבו נסוב הסיפור, צעיר שמחליף עבודות ומקומות שבאמצעותם הוא מתוודע אל העולם ואל האנשים, קספר הצייר, הדוויג המורה שמואסת במקצועה ומעדיפה אושר על פני כבוד, אמיל שמצבו הנפשי הרעוע מביאו לאשפוזו במוסד פסיכיאטרי וקלאוס הבכור שמודאג מגורל אחיו.

לצד אחיו של סימון יש דמויות נוספות כמו מעבידים למיניהם, משורר צעיר חבר של אחותו שמוצא את מותו ברומן באורח פלא כמו שואלזר ימצא את מותו בשלג כנראה מהתקף לב שעה שיצא לעוד טיול מני רבים שאהב לעשות, וגם בעלת בית שאליה מגיעים סימון ואחיו הצייר לגור ואף מתאהבים בה.

באחד הפרקים סימון מגיע לאחד מבתי המרזח ומאזין לסיפור שאחד מיושביו מספר על בחור צעיר ואומלל שחיפש את דרכו בחיים והגיע לאמריקה ומי שלא צלח שם חזר לאירופה ועבד כמורה עד שמצבו הנפשי הרעוע הביא אותו למוסד פסיכיאטרי ולסימון מתחוור שמדובר בלא יותר מאשר אחיו אמיל שלא ראה זמן רב. דבר שהביא אותי למסקנה שיתכן מאוד שפרנץ קפקא שסיפק את הכותרת שאתה פתחתי על דמותו של גיבור הרומן שהיה מחסידיו של ואלזר לקח ממנו את ההשראה לרומן המפורסם שלו " אמריקה" הראשון בטרילוגיה הנודעת שלו

כאמור זה הרומן הראשון שכתב והפחות מסודר מבחינה טכנית מבניהם משום שאין בו מסגרת ועלילה כהלכתה שיבואו לידי ביטוי ברומנים האחרים שלו. מצד שני יש בו תיאור כנה, רגיש ועמוק של מערכות יחסים בין האחים ומי שיש לו אחים אף ירגיש זאת ביתר שאת. באחרית דבר ששופכת אור על ואלזר וספרו מציינת בנוסף טלי קונס שהיו לו יסודות אוטוביוגרפים שלימים אף התחרט על שחשף כך את עצמו וחלק ממשפחתו. ואפרופו אחים ספרו של ינץ לוי "תוחלת החיים של אהבה" גם עוסק בזה מלבד מחלתו של אחד האחים ומומלץ בחום..

לקראת סופו של הספר מסכם ואלזר את דעתו על בני האדם מפיה של מנהלת בית הארחה שעה שסימון נפגש עמה: "אז מה מלמדת ההבנה המצטברת בבני האדם? את הדבר הכי פשוט בעולם: להיות נחמדים לכולם! הרי כולנו, כל בני האדם על הכוכב האבוד, הבודד הזה, כולנו אחים!" (עמוד 270)

ואלזר כתב ארבעה רומנים נוספים מלבד השלושה שהוזכרו אולם רק אחד מהם "השודד" משנת 1925 שרד ונמצא בעיזבונו ופורסם לאחר מותו ואני תקווה שגם הוא יתורגם. מי שקרא בעבר את ואלזר והתרשם מכתיבתו יערוך ברומן הזה היכרות עם חייו ומשפחתו וימצא בו את הבסיס לרומנים שיבואו אחריו.

תודה לעם עובד ולמתרגם ארז וולק על התרגום היפה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

הרוקי מורקמי

חברים יש לכולם, מי קרוב יותר ומי פחות, אבל מה קורה שיש חבורה שקשורים זה לזה בחבל הטבור ולאחר תקופה מסוימת ניתקים ממנה? הספר מביא את סיפורם של חמישה, שלושה בנים ושתי בנות שבזמן התיכון יום אחד אחד מהם מתבשר על הרחקתו ללא מתן כל הסבר ורק שהוא כבר בן 36 הוא מחליט לברר עם כל אחד מהם מדוע הורחק, דבר שפותח בפניו תיבת פנדורה טראגית אך גם הפתעה לא צפויה.

זה ספר טוב, אפילו טוב מאוד שעוסק בחברויות ומה שביניהם כמו אהבה, קנאה ושנאה ואיך אנחנו מושפעים מזה בחלוף הזמן, אבל בעיקר על חייו ובדידותו של האדם ועל דרכיו למצוא בהם משמעות. יש בו גם אירועים שמשאירים אותך עם שאלות פתוחות כמו לא מעט דברים שקורים לנו בחיים שאין לנו עליהם תשובות ולכן הספר הזה מאוד קרוב למציאות מה שהופך אותו לאנושי מאוד.

זה הרומן הראשון של מורקמי שאני קורא (מלבד הקצרים שלו) וניכר בעליל שהוא כותב בעל יכולת גבוהה, כך שלהמליץ עליו למי שכבר קרא את ספריו נראה לי מיותר, אבל מי שעדיין לא קרא אותו (כמוני) ייהנה במיוחד.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
יפעת החיים

יפעת החיים

מיכאל קומפפמולר

"נקל לשער שיפעת החיים מזומנת לכל אחד ואחד בכל עת במלוא תפארתה, אבל היא מכוסה בפרגוד, במעמקים, סמויה מן העין, רחוקה מאוד. אך היא שם, לא עוינת, לא סוררת, לא חירשת כשקוראים לה במילה הנכונה, בשם הנכון, מיד היא באה. הרי זה טיבו של כישוף, שאינו יוצר אלא מזמן." (פרנץ קפקא, 1921)

לא מעט ספרים נכתבו על קפקא האדם והסופר ביניהם גם כמה ביוגרפיות ומן הסתם יכתבו עוד בעתיד. הספר הזה מספר על שנת חייו האחרונה בין קיץ 1923 לקיץ 1924 שבה קפקא מחליף דירות ומחפש בתי מרפא. הוא מגיע לברלין בתקווה לשפר את מצב בריאותו (חולה שחפת), וגם לחוות בחייו אהבה וזוגיות תחת קורת גג אחת עם דורה הצעירה ממנו ב-15 שנה שהכיר באתר נופש ליד הים הבלטי בזמן ששהה שם עם אחותו, בעלה וילדיהם. מאז שהכירו דורה רואה בו אדם שעתידו עוד לפניו ובכלל זה עתיד לשניהם למרות מחלתו עד כדי מחשבות על עליה לארץ ישראל וסיפור אהבתם נתפס ע"י קפקא כנס שלו חיכה כל ימי חייו למרות שכבר היה מאורס פעמיים אירוסים שלא הגיעו לידי מימוש.

המחבר, גם לצד ניסיונותיו של קפקא להיאחז בחיים והזוגיות עם דורה מתאר את ניסיונותיו לכתוב ובכלל זה את הסיפור האחרון "יוזפינה הזמרת או עם העכברים" שמבוסס על מישהי שהכיר ואת החיים בתקופה ההיא בברלין כמו האינפלציה הדוהרת שמקשה על חייהם של האנשים וכך אנו מקבלים תמונה מאוד בהירה ומוחשית למה שבהחלט היה יכול להיות.

ספרו של קומפפמולר מעניין ומרגש למרות סופו הידוע ואפשר לראות בו ניסיון יפה לתאר את שנת חייו האחרונה עם דורה דיאמנט, ואני בטוח שלא היה לו פשוט בלשון המעטה להיכנס לראשו של קפקא, אע"פ שהמחבר הכיר את כתביו. אם תהיתם מניין שמו של הספר אז באחד הראיונות שנתן המתרגם ארנו בר שתרגם יפה, הוא סיפר שלקח אותו מהקטע שצוטט למעלה שנכתב ע"י קפקא ונראה שאין מתאים ממנו.

קפקא הלך לעולמו ב 3 יוני 1924 חודש אחד לפני יום הולדתו ה-41 ובמותו בטרם עת ניתן בהחלט לראות נקודת ציון בספרות העולמית שאילולא כך ואני אומר זאת בזהירות לא היינו נחשפים לכתביו בזכות חברו הקרוב מאכס ברוד שלא מימש את צוואתו לשרוף אותם והוציא אותם לאור. דורה אהובתו הגרה לאנגליה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ונפטרה שם ב 1952 והיא בת 54.

מי שקרא את ספריו ורוצה לדעת קצת יותר על קפקא ימצא עניין וגם מי שרוצה לקרוא על סיפור אהבה טראגי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
שורף הגופות

שורף הגופות

לדיסלב פוקס

השנה היא 1938 בצ'כוסלובקיה והסכם מינכן בפתח (חבל הסודטים סופח לגרמניה). גיבור הספר שעובד בקרמטוריום ואב מסור לשני ילדיו מאשתו היהודייה שידוע גם באהדתו ליהודים ואף מעסיק שניים מהם מוסת ע"י חברו להצטרף למפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (הנאצית) ומכאן מתחילה הידרדרותו הנפשית והמוסרית שלא יודע את נפשו למעט קידומו והאידאולוגיה השטנית שאליה נחשף למרות היותו איש תרבות, חובב מוסיקה קלאסית (הרבה מלחינים ויצירות מוזכרות בו) וספר אחד על טיבט והדלאי לאמה שהוא מרבה לקרוא בו.

הסיפור מצליח לזעזע ולהראות עוד פן מחריד של האדם בחסותו של הרוע הנאצי ולכן מוזר בעיני שלא תורגם עד עכשו. האם זה בגלל תוכנו הקשה לעיכול או שסתם נפל לו ככה בן הכיסאות מאז יצא ב 1967. הוא מעלה שאלות קשות על מוסריותו של האדם ועל הגבולות שהוא מציב לעצמו בתחום האישי והמקצועי ולא אטעה אם אומר שהוא מרחיק לכת ובכלל קשה לי לעלות על הדעת שדברים מסוג הדברים שקורים בו יתרחשו במציאות , אבל אי אפשר לדעת מכיוון שלנאצים וחבריהם לא היה "אלוהים" כפי שההיסטוריה הוכיחה.

מלבד הסיפור המצמרר אני קבלתי גם את הרושם שלדיסלב שהיה פילוסוף בהשכלתו בא לומר דבר נוסף והוא שהסבל לא ראוי והמוות עדיף עליו, גישה קיצונית לכל הדעות. מה, אין אנשים עם מחלות כרוניות שדבקים בחיים למרות סבלם. ועם זאת שאפו להוצאה ולמתרגם שגם הוסיף אחרית הדבר על הספר והסופר. זה ספרו הראשון שמתורגם ואני מקווה לראות עוד מספריו בעברית.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
ארוחת בוקר ישראלית

ארוחת בוקר ישראלית

ניצן ויסמן

אם תשאלו אותי מה ישראלי בעיניי אוכל למנות רשימה ארוכה של דברים, אבל הדבר הראשון שעלה לי לראש שראיתי את הכריכה של הספר הזה הוא ארוחת בוקר, ואיפה? אומר שהסמל המסחרי של אותה רשת הא כוס קפה (ולו כדי לא לפרסם את שמה). אתה מזמינים ואחרי כמה דקות קוראים לכם ואתם לוקחים את המגש ואוכלים להנאתכם מבלי שאיזה מלצר יסתובב סביבכם וישאל אם לא חסר לכם כלום ואם הכול בסדר במטרה לזכות בטיפ המיוחל, דבר שממנו מי לא רוצה להימנע. את ספרו של ויסמן אני מוסיף בשקט לאותה רשימה.

ויסמן שזהו ספר הפרוזה השני שלו בסה"כ מביא חמישה סיפורים לא פשוטים על גברים ישראלים שעוברים משבר על רקע אישי או מקצועי ומחפשים פתרונות לצאת מהם. לדמויות המשנה יש תפקיד והם לא משמשות רק כניצבים כמו בסיפור הראשון כאשר הסב עוזר לחולל את השינוי המתבקש. מתוך החמישה בחרתי להתייחס דווקא לראשון. כן, זה עם הסב ששבה אותי למרות שגם האחרים לא פחות טובים, אבל את זה אני ישאיר לכם לגלות לבד.

שמו של הסיפור "מֶענְטְשׁ" (תבינו בהמשך למה?) מספר על בחור צעיר שערק מהצבא בגלל התעללויות מצד מפקדו ומגיע לאחר שהות בנואיבה אל סבו האלמן. מן הסתם היה ראוי שאזדהה אם אותו בחור שערק אבל זה קרה לי דווקא עם סבו מכיוון שזה סבא שעומד על דעותיו, שנותן לך להרגיש בבית גם אם עשית מעשה שלא יעשה, ממטיר עליך חיבה ואהבה, מכבס את בגדיך ומכין לך ארוחת הבוקר כל כך טעימה שבא לך לנשק ולחבק אותו ובכלל לא מפסיק לומר לך שהכי חשוב הוא להישאר בן אדם ואם תרצו קבלתם גם רמז לסופו...

לא כל יום אני נתקל בספר שכתוב היטב, עמוק, מהנה וגורם לך לחשוב מה היה קורה בחייך אילו... בן הטובים שקראתי השנה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
פרבולה של הצלחה

פרבולה של הצלחה

לאוניד פקרובסקי

אם יש סופר שמגיעות לו מחמאות הוא ללא ספק לאוניד פקרובסקי שהוציא כעת את ספרו השני "פרבולה של הצלחה". את ספרו הראשון והמפתיע קראתי בהנאה ותהיתי אם יהיה המשך והתשובה לכך לא אחרה להגיע בחלוף שנתיים ולכן אני שמח בשבילו ועבור קוראיו, אבל ויש גם אבל. יש סופרים שכיף לקרוא אותם, הם לא מחייבים, מעבירים יפה את משנתם ובכלל אם תרצו הם קיימים על מנת שנוכל להעריך את הגדולים אז מי אנו שנלין.

ספרו השני כמו הראשון מכיל סיפורים וחוויות מעבודתו כשומר שהתרחשו קרוב למקום עבודתו ומתובלים בפילוסופיה, סופרים וספרים שאהב וגם סיפורים אישים כמו על לכתו של אביו שגרם לי להזיל דמעות וסיפור על שמו של הספר שבו הוא מספר על עלייתו לארץ ואיך הגיע לכתוב סיפורים עד להוצאת ספרו, ולא פחות מעניין, גם תשובה לפשר הפסל המונומנטלי שהופיעה על כריכתו של ספרו הראשון שלא ניתן לו הסבר בשעתו (?) אגב, הפעם ניתן הסבר.

כדאי לקרוא את פקרובקסי, הוא סופר של הפרטים הקטנים, הוא חד עין ובעל יכולת חקירה וניתוח של מצבים, אנשים וספרים. מי שקראו את ספרו הראשון ייהנו גם מהשני שלו, ואלו שעדיין לא טעמו ממנו, יופתעו.

שנה טובה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
מדרגות לשעת חירום

מדרגות לשעת חירום

מיקי קאופמן

מאזיניו הקבועים לתכניתו של אבי אתגר בשבת בצהריים ברשת ב' יזהו מיד את שמו של מחבר הספר שמתנוסס על עטיפתו ואף יעלו חיוך על פניהם. מיקי, תרשה לי לקרוא לך בשמך הפרטי למרות שאני לא מכיר אותך רק באמצעות אותם הסיפורים שסיפרת בתכנית, מפני שאתה הפכת אצלי לבן בית. כל שבת במשך שנים הייתי מחכה לאחת וחצי בצהריים אם אני זוכר נכון את השעה, שעה שהיית עולה לאוויר כדי להקשיב לסיפור פרי עטך בקולך המונוטוני והמהפנט. לפני מספר שבועות קפצת לביקור לאחר שנים שלא שמענו ממך וחיפוש עליך ברשת גילה להפתעתי שהוצאת ספר. היה זה רעיון נהדר לקבץ את הסיפורים כעדות לפועלך ובכלל כמזכרת נהדרת למאזיניך ואני חייב לציין שבעונג רב קראתי את 23 הסיפורים שבחרת לקבץ בספר למרות שאת רובם הכרתי. קודמתי לי יניני ויהודה אטלס מתוך דבריו על הספר הטיבו לתאר אותם ולכן לא נשאר לי אלא להודות לך על השבתות שהקדשת לנו מזמנך ועל הספר.

נ"ב למי שלא שמע והכיר אותך להלן סרטון שבו אתה מתארח אצל אבי אתגר ומספר את סיפור הצלמניה שכמובן נמצא בספר

https://www.youtube.com/watch?v=jmtdx4UMnK4

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
המקווה האחרון בסיביר

המקווה האחרון בסיביר

אשכול נבו

מיליונר יהודי מאמריקה רוצה להנציח את אשתו שנפטרה בארץ הקודש באמצעות מקווה ומשה חוזר בתשובה ועוזרו האישי של ראש העיר מופקד על בנייתו כדי לממש את חזונו של היהודי מאמריקה, אבל פה מתחילות הצרות כאשר תושביה, עולים מרוסיה, חושבים שזה בכלל מועדון שנבנה עבורם.

פסיפס צבעוני של דמויות יש בספר הזה, מחילונים, דתיים, עולים חדשים וגם ערבים שבאים לידי ביטוי בסיפורים שמחים ועצובים וגם אהבה אחת שקמה לתחיה. נבו משום מה לא נותן לעיירות שבספר שמות ומשאיר זאת לדמיוננו ואני בהחלט יכול להבין מדוע נהג כך. ראשית כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי משום שאני קבלתי את הרושם שהעיר שמדובר בה בעיקר היא צפת (מעניין אם נבו חשב עליה שכתב?) מכיוון שקברים רבים של צדיקים יש בקרבתה ובכלל זה בסיס צבאי שמוזכר לא פעם, עוד סיבה...

הספר קולח, מהנה ומעורר מחשבות על היחס שלנו לזולת. יופי נבו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות

ביקורות נוספות על "אנה והציידים"

אנה והציידים

אנה והציידים

ראובן מירן

מניפולטיבי ופופוליסטי בטירוף
אבל חוץ מזה חשוב ומעורר מחשבה

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שוט של אספרסו קצר