“הכתיבה של גרשון שופמן כל כך מושכת ועשירה. אני מרגישה בה כבתוך תיאטרון, וזהי הרגשה שאין שנייה לה בקריאת ספר והיא מופיעה אך ורק בקריאת ספרים בשפת המקור (עברית, עברית, עברית) של סופרים איכותיים. מהות הרגשתי היא בעובדה שכל מצב המתואר בספר מתרחש בדרך כלל בפרהסיה אך נדמה כאילו מעמעמים את התאורה כדי להחביא את ההמונים ואת אורו של הזרקור המרכזי ממקדים באיש אחד או בקבוצת אנשים קטנה. צורה כזו של כתיבה מדויק”

“את הסוג של האחרית דבר שכתב חיים באר קראתי קודם. מסתם לעיין בו מצאתי את עצמי קורא את כולו, ושם בין כל הפירוט הנרחב והיפה על חייו ופועלו של שופמן, קיבלתי ד"ש מדוד פוגל שגם כן מוזכר בשם קצת אחר בספר עצמו. למה אני מזכיר את זה? כי מיד כשסיימתי את הספר, הייתה לי חצי שעה פנויה שבה תיכננתי לקרוא איזה הרצאה של פוגל (שהייתה ב"סימן קריאה" כרך 3.4 שבלי קשר לכלום צריך לדבר על המציאות שיש בכרכים של סימן קריאה,”

“אני מודיעה בזאת שמצאתי כותב סטטוסים מצטיין לפייסבוק!!! כתיבתו הקולחת של האיש ותיאוריו הקצרים אך מדויקים אודות אנשים ומצבים, מתאימים באופן טבעי לקצב הרצחני והמודרני שבו אנו חיים. כי היום לרוב הצעירים אין סבלנות לשבת ולקרוא סיפורים שגולשים מעבר לעמוד. הם מרפרפים במהירות בעיניהם ומנסים ללכוד את הפאנץ׳ בפחות משלוש שניות ואם לא קלטו את העצוב או המצחיק, הם יפרסמו תמונות של ארכיאולוגים המחפשים את ״המצ”

“על יהושע קנז שמעתם בוודאי וגם על חנוך לוין. בדרך כלל אני מעדיף להנמנע מהכללות ומהשוואות - יש לנו סופר יהודי מתחילת המאה הקודמת שהאריך ימים וזכה להגיע לשנות ה- 70 נפטר בן מעל תשעים. שראיית העולם שלו לא נופלת מאלו שציינתי. רק שהזמן משכיח אותו וכמדומני מוכר היום בעיקר כרחוב בחיפה בה חי ונקבר לצד אשתו ובבאר שבע יש רחוב על שמו. שופמן כתב לא מעט הכתבים שלו נמצאים במספר כרכים כל כתבי.. לקח הסופר חיים ב”

“הכתיבה של גרשון שופמן כל כך מושכת ועשירה. אני מרגישה בה כבתוך תיאטרון, וזהי הרגשה שאין שנייה לה בקריאת ספר והיא מופיעה אך ורק בקריאת ספרים בשפת המקור (עברית, עברית, עברית) של סופרים איכותיים. מהות הרגשתי היא בעובדה שכל מצב המתואר בספר מתרחש בדרך כלל בפרהסיה אך נדמה כאילו מעמעמים את התאורה כדי להחביא את ההמונים ואת אורו של הזרקור המרכזי ממקדים באיש אחד או בקבוצת אנשים קטנה. צורה כזו של כתיבה מדויק”

“את הסוג של האחרית דבר שכתב חיים באר קראתי קודם. מסתם לעיין בו מצאתי את עצמי קורא את כולו, ושם בין כל הפירוט הנרחב והיפה על חייו ופועלו של שופמן, קיבלתי ד"ש מדוד פוגל שגם כן מוזכר בשם קצת אחר בספר עצמו. למה אני מזכיר את זה? כי מיד כשסיימתי את הספר, הייתה לי חצי שעה פנויה שבה תיכננתי לקרוא איזה הרצאה של פוגל (שהייתה ב"סימן קריאה" כרך 3.4 שבלי קשר לכלום צריך לדבר על המציאות שיש בכרכים של סימן קריאה,”

“אני מודיעה בזאת שמצאתי כותב סטטוסים מצטיין לפייסבוק!!! כתיבתו הקולחת של האיש ותיאוריו הקצרים אך מדויקים אודות אנשים ומצבים, מתאימים באופן טבעי לקצב הרצחני והמודרני שבו אנו חיים. כי היום לרוב הצעירים אין סבלנות לשבת ולקרוא סיפורים שגולשים מעבר לעמוד. הם מרפרפים במהירות בעיניהם ומנסים ללכוד את הפאנץ׳ בפחות משלוש שניות ואם לא קלטו את העצוב או המצחיק, הם יפרסמו תמונות של ארכיאולוגים המחפשים את ״המצ”

“על יהושע קנז שמעתם בוודאי וגם על חנוך לוין. בדרך כלל אני מעדיף להנמנע מהכללות ומהשוואות - יש לנו סופר יהודי מתחילת המאה הקודמת שהאריך ימים וזכה להגיע לשנות ה- 70 נפטר בן מעל תשעים. שראיית העולם שלו לא נופלת מאלו שציינתי. רק שהזמן משכיח אותו וכמדומני מוכר היום בעיקר כרחוב בחיפה בה חי ונקבר לצד אשתו ובבאר שבע יש רחוב על שמו. שופמן כתב לא מעט הכתבים שלו נמצאים במספר כרכים כל כתבי.. לקח הסופר חיים ב”