ביקורת ספרותית על שלכת מאת גרשון שופמן

---

את הסוג של האחרית דבר שכתב חיים באר קראתי קודם. מסתם לעיין בו מצאתי את עצמי קורא את כולו, ושם בין כל הפירוט הנרחב והיפה על חייו ופועלו של שופמן, קיבלתי ד"ש מדוד פוגל שגם כן מוזכר בשם קצת אחר בספר עצמו.
למה אני מזכיר את זה? כי מיד כשסיימתי את הספר, הייתה לי חצי שעה פנויה שבה תיכננתי לקרוא איזה הרצאה של פוגל (שהייתה ב"סימן קריאה" כרך 3.4 שבלי קשר לכלום צריך לדבר על המציאות שיש בכרכים של סימן קריאה, מביניהם מצאתי כבר שניים של פוגל. אחד הנ"ל שזאת הרצאה כתובה שמצאו בעיזבון שלו ושלא פורסמה (כי יש בה את שלונסקי ואת שטיינמן באיזכורי גנאי) והשנייה מה שלכאורה מובא כסיפור הראשון של פוגל שגם מובא שם בכתב יד. קיצר, כיף חיים של מציאות)
ושם בהרצאה כשדיבר על סגנונות ספרותיים, הזכיר ג"כ את שופמן שהתברר לי מאוחר יותר שהיה חבר טוב שלו. בכל אופן, חשבתי שיהיה נכון להביא את שכתב עליו ועל הסגנון שלו לפני שאכתוב את מה שאני חושב על הספר והנה:

"ושופמן? כלום אפשר להפריד בין סגנונו המצומצם, הקולע, הממוזג יסודות ליריים ותיאוריים, ובין תרכובת נפשו העצמית? שופמן, שעירטל את סגנונו מכל יתור, מכל שמץ של דברנות שבלהג, מכל ריתוריקה תפלה, מכל הפרזה לשונית - פתח לנו פתח אל נפשו הישרה, הנאמנה, שאין לפניה אלא אמת היצירה בלבד. דרך שפופרת מיוחדת לו לעצמו מציץ שופמן על העולם ועל חזיונות החיים והוא מוסר לנו את מה שראה, את הצבעים, את היחוסים, את פגעי האדם, את חליפות הטבע, בלבוש סגנוני מיוחד לו לעצמו, שאין לזרים חלק בו. עצמיותו בולטת כלכך, עד שאם נקרא פסוק אחד משלו גם בלי חתימת שמו, מיד נדע את יוצרו."

חיים באר בספר זה מביא מן המובחרים לדעתו, של שופמן שיש להציג. הוא טוען ששופמן סופר שנשכח מלב, שאפילו לא קיבל את הילת "היוצר הנשכח" כמו שקיבל פוגל למשל.
אז כמובן סיקרן אותי מאוד, ואחרי שקראתי את הספר הנוכחי שמורכב מ3 חלקים, יצאתי עם רושם מורכב.
הספר ברובו מחולק לקצרים, כאשר החלק הראשון מספר על החיים בוינה בצל מלחמ"ע הראשונה, החלק השני מהווה פתיח של תיאור הכפר השטיירמארקי אליו שופמן עקר עם אשתו הצעירה בשביל השלווה, והשלישי מתאר איך הנאציזם דאז משתלט בחולניות וברצחניות שלו אפילו על הכפר השקט, ועל השכנים שלו.
כמובן בשלב מסוים שופמן בורח לישראל, שם גם נפטר.

הרבה מהספר כתוב בצורה מעניינת, וגם קצרים שלו מותירים רושם עז של ראייה מאוד ייחודית, ששמתי לב שאופיינית לשופמן. משהו בו מאוד מעניין. אבל היו גם לא קצת רשמים ותיאורים שהיו "בסדר". הם כמובן נבלעים בייחודיות של שאר הטוב שיש בספר.
עוד משהו שלפעמים קצת הפריע לי, זה הניסוח של העברית שלפעמים היה לי ממש קשה להבין. אולי זאת בעיה שלי, אבל היו הרבה ניסוחים מאתגרים ולא בשפה העברית הציורית (שמצויה אצל פוגל שדווקא צלחתי בהנאה) המוכרת אלא סתם חיבוריות עברית שקצת הקשתה.
מעבר לזה ספר נפלא, שאני לא יודע אם יש דומה לו מאותה תקופה שמיטיב לתאר בצורה שכזאת.


נ"ב, ממליץ לקרוא על המאמר הזה שנכתב בעקבות הספר: https://benyehuda.org/read/29977

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על שלכת