ייתכנו ספויילרים, ראו הוזהרתם.

שני צדדים למטבע האהבה-

""אני סובל מאוד, כי איבדתי את הדבר שהיה לי משוש חיי היחיד, את הכוח הקדוש ומפיח החיים שבו בראתי סביבי עולמות. אבד ואיננו! כשאני משקיף מחלוני אל הגבעה שבמרחק ורואה כיצד שמש הבוקר מפלחת את מעטה הערפל שמעליה ומאירה את האחו שלו, והנהר הענוג מתפתל לקראתי בין הערבות העומדות בשלכת - הו! בשעה שהטבע עומד לנגד עיני קפוא כמו תמונה מצובעת קטנה, וכל הי

כריכת הספר האדום בוהק הזו של פאוסט בהוצאת אוניברסיטת ת"א בהקה אליי במשך חודשים רבים מאחד המדפים בספרייתי. כל פעם שהייתי עובר ליד הספרייה האדום הבוהק הזה נצנץ ממנה ושאל מתי יגיע תורי? חיכיתי לזמן המתאים לקריאתו מכיוון שידעתי שזו קריאה מאתגרת שתדרוש ריכוז רב.
אין לי רקע רב בקריאת מחזות וטרגדיות ובתור שכזה פאוסט הווה אתגר לא קטן. הסקירה האחרונה שלי הייתה של "מובי דיק" שמופיע כמעט בכל רשימה בינלאומית

Die Leiden des jungen Werthers-
"ייסורי ורתר הצעיר" (1774), מספר על משולש האוהבים בין ורתר הצעיר והמאוהב בלוטה המאורסת לאלברט...
ספר ראשון:
היומן 'אהבה' המתחיל ב 4 במאי 1771 והחילוק תאריכים לכול חלק נפסק בחלק השלישי-
'דבר המוציא לאור אל הקורא'. ורתר עוזב את בית אימו- צעיר אידאליסט והיומן נראה כסיפור התבגרות משולב בפ"פ חיים של <mark>גתה</mark>, עד ה-16 ביוני:
"אתה עומד להכיר בחורה יפה", אמרה בת לוויתי בשע

רומן השועל השתרש בתרבות העממית האירופאית כה חזק, עד שהפך לחלק בלתי נפרד מהשפות המערביות. רוב דובריהן לא יודעים מה מקורם של מילים וביטויים רבים שנועדו לאפיין תכונות אנושיות ואף לתת שמות לתופעות. אם תנסו למצוא תרגום ל'שועל' לצרפתית תמצאו שהמילה השגורה והשימושית ביותר היא Renard .

אפוסים וסיפורי עם על שועלים פורסמו בגרמנית, צרפתית ופלמית באופן מסודר לראשונה במאות ה-12 – 13 לערך. מקורם הוא סיפו

הספר המדהים הזה היה ברשימת הקריאה שלי מזה זמן רב מאוד. רק לפני חודשיים-שלושה החלטתי לחפשו בחנויות (אל תשאלו למה. אני באמת לא יודעת). חודשיים חיכיתי שיגיע בהזמנה דרך סטימצקי וכשהתקשרתי לצומת ספרים, נאמר לי "כן, יש לנו עותק כאן. לשמור לך?". כמובן שאחרי רבע שעה כבר התייצבתי בחנות וזה.. (; (איזו פרסומת סמויה, אני מתה).
בכל אופן, מעולם לא נמשכתי לספרים רומנטיים וכאלו שעיקרם הוא הרגש ומערכות יחסים בין

אלוהים אדירים, איזה ספר קטן וענק!

סיפור כזה יפה ופסטורלי. הנער ביישן ופשוט, לא מוצא את עצמו בין בני גילו מתוחכמים ואריסטוקרטים יותר, מעדיף לטפל בסוסות שלו ולעבוד את האדמה מאשר להתגנדר ולשבת בבית הספר, עם שאיפות צנועות.
האמא אישה חזקה וחכמה, שקוראת את נפש האדם, מלאה באהבה ויודעת איך לנטרל חיכוכים בעזרת תחכומה.
האבא אדם שיצר אחוזה גדולה ומכובדת אחרי שטרגדיה נפלה על עירו, וכעת רוצה שהבן שלו ימש

הקשר שלי עם <mark>גתה</mark> הינו רב־שנים, מאז שרק נכנסתי לעולם הספרות וקראתי את "ייסורי ורתר הצעיר", שהותיר עליי רושם רב דאז, ועד המפגש שלי עם "פאוסט", שללא ספק היא אחת היצירות הגדולות ביותר שקראתי, אם לא הגדולה ביותר.
לכן, כשניגשתי ל"הרמן ודורותיאה", כבר הייתי מלא ציפיות, ו<mark>גתה</mark>, כמו <mark>גתה</mark>, כרגיל יצר ספר מלא גאונות ואלגנטיות בדרכו הייחודית והמפעימה, ושוב נותרתי נדהם מן היכולות שלו.

"הרמן ודורותיאה" הינו אפוס "ק

עדיין לא ברור לי לגמרי האם באמת החלק השני אהוב עלי יותר מהראשון.

נו כן, <mark>גתה</mark>. מה יש לומר? האדם היה על-אדם. היתה לו יכולת לא הגיונית בפיוט ובכתיבה רעיונית.
כמובן שאין לי כלים לדעת מה הספר הגאוני הזה יעשה לאדם שקורא בשפת המקור, זה התרגום השני שאני קורא ומוכרח לציין שבן ארי עשתה עבודה ממש ממש טובה.

פאוסט הוא כנראה פסגת היצירה הגרמנית במאה ה־19 או לפחות מהמפורסמים ביותר שכל אדם משכיל מכיר את

עיבוד של <mark>גתה</mark> האחד והיחיד לסיפור מעשיות על ממלכת חיות מואנשת שהסתובב באירופה של ימה"ב וראשית העת החדשה באינספור גרסאות. לצערי את הגרסאות האחרות לא קראתי, ולמיטב ידיעתי אף גרסה מלבד זו של <mark>גתה</mark> לא תורגמה לעברית.

בכל מקרה, ממה שהבנתי, בגרסאות היותר נפוצות וישנות בימי <mark>גתה</mark>, היצירה הכילה מוסרי השכל ומשלים די ברורים.
<mark>גתה</mark> לקח את העלילה הזו והסיר ממנה ישירות רעיונית, הפך אותה ליצירה צינית, מתחכמת, עם גוו