ביקורת ספרותית על רינקה שועל מאת יוהן וולפגנג גתה
ספר טוב

---

עיבוד של גתה האחד והיחיד לסיפור מעשיות על ממלכת חיות מואנשת שהסתובב באירופה של ימה"ב וראשית העת החדשה באינספור גרסאות. לצערי את הגרסאות האחרות לא קראתי, ולמיטב ידיעתי אף גרסה מלבד זו של גתה לא תורגמה לעברית.

בכל מקרה, ממה שהבנתי, בגרסאות היותר נפוצות וישנות בימי גתה, היצירה הכילה מוסרי השכל ומשלים די ברורים.
גתה לקח את העלילה הזו והסיר ממנה ישירות רעיונית, הפך אותה ליצירה צינית, מתחכמת, עם גווני אירוניה ורמיזות דקות בין השורות.

היצירה הזו כתובה במתכונת של שירה אפית, עם השפעה ברורה מהומרוס האהוב עליי עד מאוד, אבל אני חייב להגיד שהיה לי קצת מוזר לקרוא שירה אפית כזו סרקסטית, ואחת שעוסקת בחיות ולא בני אדם. אני לא מאשים את גתה במוזרות שחשתי, זו פשוט תחושה אישית שלא הצלחתי להתנער ממנה במהלך הקריאה, אולי עקב חוויות העבר שלי עם שירות אפיות, אפילו עם שירה אפית אחרת של גתה ("הרמן ודורותיאה" המופתית) שהיו הרבה פחות tounge in cheek.

בכל מקרה, לעלילה כאן יש מבנה די ברור: רינקה השועל הוא אציל בן בליעל שמתעלל בבערך כל בעל חיים אחר שנקלע לדרכו; אונס, רוצח, משקר כרונית, בין אם יש לו תועלת מהפגיעה באחר ובין אם הפגיעה אינה מועילה לו ואפילו מסבכת אותו. הנפגעים מתלוננים למלך החיות, ששופט את רינקה הערום וחוזר חלילה.
הרבה פעמים זה מבדר או מותח, אבל זה גם רפפטיבי במקצת. לטובת היצירה אציין שהיא קצרה ומצליחה לא להמאיס את הנוסחה הזו עליי, ועם זאת היא מתקרבת לכך.

מה שמקרב אותה לכך זה במידה רבה מה שאי אפשר להגדיר אחרת חוץ מטמטום כרוני אצל כל החיות מלבד רינקה.
זה מזכיר לי משהו שג'ורג' וו. בוש אמר פעם: "There's an old saying in Texas that says, fool me once... shame on you
Fool me—can't get fooled again"
ובכן, במקרה הזה רינקה עובד על אותן החיות שוב, ושוב, ושוב, והן נופלות לדברים הכי מטומטמים וברורים שיש.
בשלב מסוים זה כבר עובר את המבדר ומגיע לברור מדי. זו הקצנה מוגזמת של המסר שגתה רצה להעביר בנוגע לטיפשות, יצריות וחמדנות האנושית, ברמה שמורידה את האמינות והעניין במסר. היה טוב בהרבה אם לרינקה היו קצת יותר מכשולים בדרכיו..

חוץ מזה, יש שתי בעיות עלילתיות שנובעות בעיני מכתיבה מרושלת במקצת. לא אפרט כדי לא לספיילר, אבל רק אגיד שזה קשור לאשמה שרינקה טופל על חיה מסוימת, שלא מגיבה על האשמה הזו בשום שלב, כאילו היא לא שמעה עליה, וחיה אחרת שמואשמת במשהו ולא מקבלת הזדמנות להגיב להאשמה. היה אפשר לפתור את שתי הצרימות האלו עם קצת הרחבה בכתיבה.

ולטרוניה האחרונה שלי: התרגום.
לא אשקר, היו רגעים בהם תהיתי האם אני קורא תרגום שנכתב בשנות ה90 או את תרגומו של טשרניחובסקי.
יש כאן שימוש נרחב מאוד במילים אזטוריות ונדירות, כגון מילים יחידאיות מהמקרא וארמית.
כמה דוגמאות: קפנדריא, צקון, תנואתי, קשט, תלחית..
האם זה באמת נכון להשתמש במילה "קפנדריא" בספר שמיועד לקורא העברי המודרני..? לא בעיניי.

למרות הטרוניות שלי אני רוצה להבהיר שהקריאה סה"כ הייתה מהנה וקולחת, אבל לא הגיעה לגבהים שמהם ציפיתי מיוצר כמו גתה.
מעניין לקרוא את אחת הגרסאות האחרות של רינקה השועל ולהשוות. ראוי לציין שבשנות ה70 של המאה ה19 סופר לוקסמבורגי עיבד את הגרסה של גתה כדי שתדבר על לוקסמבורג ספציפית, ותרגום לאנגלית של העיבוד הזה הופץ חינמית באינטרנט. אולי אקרא את זה מתישהו.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על רינקה שועל