ביקורת ספרותית על הרמן ודורותיאה (2012) מאת יוהן וולפגנג גתה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 בספטמבר, 2023
ע"י roeilamar


אלוהים אדירים, איזה ספר קטן וענק!

סיפור כזה יפה ופסטורלי. הנער ביישן ופשוט, לא מוצא את עצמו בין בני גילו מתוחכמים ואריסטוקרטים יותר, מעדיף לטפל בסוסות שלו ולעבוד את האדמה מאשר להתגנדר ולשבת בבית הספר, עם שאיפות צנועות.
האמא אישה חזקה וחכמה, שקוראת את נפש האדם, מלאה באהבה ויודעת איך לנטרל חיכוכים בעזרת תחכומה.
האבא אדם שיצר אחוזה גדולה ומכובדת אחרי שטרגדיה נפלה על עירו, וכעת רוצה שהבן שלו ימשיך את השאיפות הגדולות שלו, להישגיות יוצאת דופן והתקדמות בסולם החברתי.
השכן איש בודד ודל רוח, בורח מעומק חייו אל חיי אחרים ואל עיסוק ברכוש.
המטיף אדם בעל נפש פילוסופית, התלהבות, סקרנות ותשוקה של ילד, אבל תחכום, ערכים וחכמה רבה מנחים את הסתכלותו על העולם.

ואז מגיעה הנערה.. אישה חזקה, עצמאית, בעלת תושייה, אוהבת וחומלת על הבריות, מלאה אהבה ורצון להיטיב לכל מי שקשה לו. ובתור פליטה חסרת משפחה, גם לה לא בדיוק קל בכל התהליך. פלא שהנער מתאהב בה, לראשונה בחייו, בן רגע?

הכל כתוב בשפה עשירה, שמחקה את הומרוס(!) בלי להרגיש כמו איזה לארפינג חסר ערך, אלא מיטיבה לקחת מהשיטה האפית היוונית בעדינות, לשלב אותה עם מוטיבים מקראיים, רומנטיים, ואקטואליים לתקופת הכתיבה. אלוהים אדירים, הכתיבה כאן כל כך יפה.. גתה לוקח כאן את הומרוס והתנ"ך ויוצר מהם משהו עם עצמה שווה לשניהם, ומיוחד לחלוטין. וכן, אני השוויתי הרגע את הספר הזה להומרוס ולתנ"ך.

הספר משלב בין כל כך הרבה תמות.. האישי, הלאומי, הכלל אנושי, פילוסופיה עם סיפור רומנטי כל כך מרגש ויפהפה שבסוף הספר אני קראתי שורה - שורה, חוסם בידי את כל שאר הטקסט, מתענג על זרימת השפה ועל היופי והרבדים שבכל משפט, מתרגש עם דמעות בעיניים מסיפור האהבה הזה, וצוחק לא מעט; יש בספר הזה המון הומור. זה יפהפה ומחזק את תחושת האנושיות והקשר אליו. ההומור הוא אולי נקודת החוזקה הכי גדולה בייחוד שגתה מכניס לשירה האפית.

ואיך אפשר לא להלל את גתה על כך שכל אחד מתשעת הפרקים נקרא על שם אחת מהמוזות, וכל אחד מהם שונה מהפרקים האחרים באופן מסוים ברוח, מגלם את מהות המוזה על שמה הוא נקרא? בעדינות, ועדיין כל כך מורגש. כמו כל הספר הזה.

חסרונות? יש שלושה בולטים.
האחד הוא שדמותה של דורותיאה לא זוכה למספיק הרחבה ובנייה בהשוואה לדמויות האחרות, וממש חבל. היא קצת מזכירה את כל ה"manic pixie dream girls" בסרטים מודרניים מסוימים, לא בהכרח במהות כמו באופן השימוש והבנייה. מבאס.
השני הוא שהשיר התשיעי מדרדר קצת להרגשה "טלנובלאית", אחרי בנייה מעודנת ורגישה בשירים הקודמים.
השלישי הוא שהפסקה האחרונה של הספר מסיימת אותו באופן יותר מדי לאומי ובוטה. הוא די צועק את הסאבטקסט הלאומי וזונח את הסיפור האישי, מבאס ממש. היה אפשר לכתוב את זה באופן אישי בהרבה ועדיין היינו מבינים את הסאבטקסט הלאומי.

9 \ 10

ברשת ישנו גם התרגום של ש. בן ציון לקריאה חינמית בפרויקט בן יהודה. מעיון קצר יחסית בתרגום הזה הוא כתוב יפהפה, עם שפה הרבה יותר ארכאית וכמעט מקראית לעומת תרגומה המודרני של בן ארי. מה שכן, הוא פחות ברור לפרקים, ואולי השפה תהיה מחסום לקוראים מסוימים. לשיקולכם. שני התרגומים נהדרים.

נב: הספר הזה יכול לעבוד נהדר כסרט לדעתי. הוא ממש הזכיר לי את "ימים ברקיע" לפרקים. נקווה שמישהו ירים את הכפפה במהרה בימינו. לא ברור לי איך זה לא קרה עדיין.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
roeilamar (לפני שנתיים)
שמח שהכרתי לעוד אנשים את יצירת המופת הזו, חשבתי עליה לא מעט בזמן המלחמה הנוכחית. מקווה שהקלה במעט עלייך.
כן, אני מבין את ההחלטות התרגומיות של בן ארי, אבל יש משהו יפה במליציות הישנה.. ו"פאוסט".. אני כל כך מתרגש מלקרוא אותו בעתיד.
קרן (לפני שנתיים)
ל-roeilamar

בזכות הביקורת שלך רכשתי את הספר וקראתי אותו. מקסים ומתוק וכתוב כמובן נהדר.
אין לי הרבה להוסיף למה שכתבת עליו, רק שלפי אחרית הדבר, הספר שילב את המבנה האפי היווני בעלילה המתרחשת בזמן קצר ביותר ובשפה יומיומית. זו הסיבה שניצה בן ארי הקפידה על שפה קלה, וזו בהחלט סיבה לתרגום חדש לספר הנפלא הזה בכל כמה שנים.
לא קראתי הרבה מכתבי גיתה, אבל "פאוסט" הוא מחזה מונומנטלי שחובה לקרוא ולחזור ולקרוא (ספר קנוני בספרות המערב). "יסורי ורתר הצעיר", לעומת זאת, אף הוא אבן דרך בספרות המערב, אבל הרגשתי שקראתי אותו בגיל מאוחר מדי.
roeilamar (לפני שנתיים)
חד משמעית מדובר באקורד ההתחלה שלי בצלילה לתוך גתה. כבר השאלתי את הגרסה שלו ל"איפיגניה בטאוריס".
בוב (לפני שנתיים)
ספר מדהים. כמעט כל כתביו של גתה נשגבים. מהרומנים ועד המחזות.
ממליץ לך לקרוא את 'וילהלם מייסטר' (רומן חניכה) רק תקרא את המלט של שייקספיר לפני שאתה מתחיל.
'ריינקה שועל' הוא עד היום מהספרים האהובים עלי.
המחזה 'פאוסט'.
למעשה היצירה היחידה של גתה שלא אהבתי עד היום היא 'יסוריי ורתר הצעיר'.
roeilamar (לפני שנתיים)
תודה על הפידבק (:
עמית לנדאו (לפני שנתיים)
תודה על הסקירה היפה!
roeilamar (לפני שנתיים)
חד משמעית יזכה לקריאה נוספת גם מצידי. בעיה לגשת ל"ייסורי ורתר" עכשיו, אחרי רף כזה גבוה.. אני מעריץ של תרבות יוון ושירה אפית, ולקרוא סיפור אהבה בלי האלמנטים היווניים - תנ"כיים שיש כאן, ובלי המבנה האפי.. אני מפחד שארגיש ש"ורתר" הוא ירידת מדרגה.
סקאוט (לפני שנתיים)
ספר מקסים מקסים. מתישהו יזכה לקריאה נוספת.
גם ייסורי ורתר שלו מאוד אהבתי.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ